למיכל

שלומות0

New member
למיכל

צר לי שקשה לך לקבל את הביקורות השליליות על הטור האחרון שלך,
ובוחרת לסתום את הפה למי שבחר לבקר אותך!
אז לידיעתך שאת מפרסמת טור את יכולה גם לקבל תגובת שליליות, ומותר להיות שלילי לא חובה להיות כל הזמן לקקן חיובי!
 
לא נצליח להגיע לאותה דעה.

בכל מקרה, כפי שכתבתי לך, המקרה הספיציפי הזה נגמר בזה שהאמא קראה את הטור, באה אלי ועזרתי לה לקבוע תור לאבחון. בעוד שלושה חודשים האמא שלו תדע מה הבעיה של הילד והוא יקבל את העזרה הדרושה לו, גם אם זה אוטיזם וגם אם זה עיכוב התפתחותי או משהו אחר קל יותר.
מצטערת שבעבר נפגעת מאחרים. המטרה של הטור שלי לא הייתה לעודד הורים להציק להורים אחרים בגן, אלא להגיד להורים שאם הגננות מעלות חשד כדאי לבדוק אותו. ואני בעצמי מצטערת אם נפגעת מהטור שלי או מהתגובות שכתבתי לך. זאת לא הייתה המטרה. כולנו כאן באותה סירה. מבטיחה לך שהטור הבא שלי לא יעצבן אותך. במידה מסוימת הוא אפילו משעשע... סופ"ש נעים.

ובאמת את לא צריכה לכעוס ולפתוח שרשור מיוחד בשביל זה... מותר לכתוב דעות שונות ולא להסכים. מותר להתווכח. זה חלק מהקסם של הפורום. אבל אל תצפי שאת תכתבי את הדעה השלילית שלך ואני לא ארגיש צורך טבעי לענות לך. חשבתי שזה יעניין אותך לשמוע את התגובה שלי לתגובה שלך. פעם הבאה אם את לא מעוניינת שאגיב, אני בהחלט מוכנה שתכתבי "לא מסכימה למה שכתבת ואל תעני לי כי זה לא מעניין אותי".
 

schlomitsmile

Member
מנהל
 

kagome10

New member
את בטוחה שככה זה יסתיים?

אולי היא לא תקבל אבחון ברור. כמה סיפורים על מקומות שלא נותנים אבחון גם כאשר הילד לא מבלבל בכלל יש בפורום? האמהות קיבלו את האבחון רק אחרי שהן ידעו מה האבחון בעצמן, אחרי שהתעניינו וקראו באינטרנט, אחרי שהשלימו והאמינו.

יש מיש יכולה להתמודד עם חשד. כי יש לך כוח, כי החינוך שלה פחות שמרני, כי ההורים שלה לא יחרימו ילד אוטיסט, מכל מיני סיבות.
ויש מי שמכחישה כי אין לה מספיק כוח כדי להתמודד. ואז, הכפייה של התתמודות יכולה להסתיים בכל מיני דרכים.

האמא יכולה להמשיך להכחיש. ויכול להיות שהאמא כן תטפל, אבל בצורה שתזיק יותר. יכול להיות שהיא תחשוב שהיל פגום וצריך לתקן אותו, ותגרום ליותר נזק מתועלת. ויש עוד לא מעט "יכול להיות"-ים

אני מסכימה עם כך שצריך לבדוק חשד. רק שלאנשים יש סיבות למה שהם עושים. ואם מישהי נמנעת מלהתמודד עם משהו, כנראה כי ההתמודדות הזו לא קלה לה

את, בתור מי שדחפת אותה להתמודדות הזאת - תהי שם מתי שהיא תבכה, מתי שהיא תחשוב שהילד שלה פגום, מתי ש*הילד שלה* יבכה כי אמא שלו חושבת שהוא אוטיסט ופגום?
 
נכון קגומה

בדיוק, גם אני שואלת מיכל, מי שם אותך לבוא לגאול את האמא מ"ייסוריה", כל אחד והדרך שלו, ההתמודדות שלו והזמן שלו, אין שום דבר מופלא בעיניי במה שעשית.
 
אבל מצד שני

יש גם אפשרות שהאבחון יביא עזרה וטיפול והבנה, וגם זה קורה...
וחוסר ההבנה יהיה בכל מקרה, עם אבחון או בלעדיו, הוא רק יכול להביא לטיפולים שגויים אם אכן מדובר באוטיזם ולנזק הרבה יותר חמור.
 
משהו חשב פה שהילד סובל?

האמא כן או לא מכחישה- מספרים לה או לא - גננת או לא גננת. יש פה ילד. הילד כנראה סובל. אולי הוא לא אוטיסט. אולי סתם יש לו חרדה. אולי היא קצת תרגע (האמא) וגם הוא ירגע.
אף אחד לא מכריח אף אחד לשום דבר.
אולי סתם יעזרו לו כי מותר גם לילדים לא אוטיסטים להרגיש. לקבל מענה.
לא עוברים מ0 ל100. מלא לטפל בכלל לABA 50 שעות בשבוע וחוסר קבלה. זה לא שחור לבן.

תפסיקו עם הקיצוניות....
 
המצב יותר מסובך ממה שניתן לכתוב בטור.

היא הולכת לדיצה צחור ואני בטוחה שאם המצב יהיה מבלבל, יתנו לה כלים. לשלוח ילד לגן שלא מצליח להשתלב, ואין מי שיעזור לו, נראה לי סיפור עצוב מאד יותר מהמצב של ההורים. כמה זמן היא יכולה להסתובב עם החשד ? עד כתה א' ? עד כיתה ז ? עד כיתה י"ב ? חשד למשהו צריך לבדוק. ואני שוב חוזרת ואומרת - המסר של הטור זה שאם הגננות אומרות לבדוק חשד למשהו, כדאי לבדוק ולא להתעלם. לא התכוונתי לעודד הורים להציק להורים אחרים. אגב, הלחץ לגשת לאבחון לא היה ממני, אלא מהגננת שלא מוכנה להשאיר את הילד אצלה בגן ללא עזרה, אבל בלי אבחון האמא לעולם לא תדע איזה סוג עזרה הוא צריך אם בכלל.
 

dina199

New member
האמא ההיא היתה כבר 'כמעט בשלה'


מאחר ושתי גננות דיברו איתה על הקשיים של הבן והציעו לשלוח לאיבחון , היא היית הולכת בשלב כלשהוא די קרוב (עם הטור או בלעדיו). נכון היא כעסה עליהן כשהיא דיברה איתך. ההכחשה והכעס היו עוברים תוך כמה זמן גם ללא השיחה איתך. ייתכן שהשיחה והטור שלך אכן הקדימו את האיבחון בכמה חודשים (שזה בטווח ארוך לא עניין גדול).
אבל אם במקרה היית 'נופלת' על אמא לא 'כמעט בשלה' , שעדיין הייתה בהכחשה טוטלית, היא כן יכלה להיפגע עד כדי
סירוב מוחלט לראות ולעשות שמשהו . ווהאיבחון היה נדחה להמון זמן , אם בכלל.
אז נכון , מה שאני אומרת זה היפותטי ואצלכם זה נגמר בטוב. אבל זה היה במזל גדול שנגמר בטוב.
 
בהחלט יש משהו בדבריך וזה לא שממחר אני

מתכוונת ללכת ברחוב, להציץ על ילדים ולתת להם הוראות מה לעשות. יש כאן סיפור אחד קטן, אחד מיני רבים על הורים שלמרות ששתי גננות ביקשו וייעצו להן ללכת לאבחון, הן לא עשו זאת. המטרה שלי הייתה להגיד להורים כאלו לא להתבייש ולהדגיש את הצורך לבדוק את העניין. אגב, זה לא שבאתי ואמרתי לה "גברת, יש לך ילד אוטיססט". כי מי אני שאקבע. אני חשבתי לעצמי את המחשבות. ברגע שהיא דיברה איתי, סיפרתי לה על הילד שלי מה שאוטומטית גרם לה לפתוח איתי את הנושא ולכן יכולתי לדבר איתה. אם היא לא הייתה מספרת לי על הגננת, אלא רק מקשיבה לסיפור שלי וזהו ולא הייתי כל כך נסערת מהעניין הזה. לא חסרים ילדים שבגן שעשועים מתנהגים שונה.
אני חושבת שהנושא הזה של גידול ילד מיוחד הוא מאד אישי, ולפעמים הקוראים של הטור מעמיסים עליו גם את הסיפור והחוויות שלהן, ולכן הוא מעורר אצל הקורא רגש חזק מאד.
אחרי כל פרסום טור כזה אני מקבלת 50-60 הודעות אישיות לפייסבוק. לפעמים אנשים מזדהים ולפעמים אנשים כועסים, או לא מתחברים לדעה שלי. אבל עד עכשיו גם כשהדעות היו שונות משלי, אף אחד לא כתב בצורה לא מכובדת, או ניסה לכתוב עלי ככותבת דברים מעליבים או האשמות (לא את, חס וחלילה. פשוט קראתי את כל השירשור הקודם). אולי בגלל שבפיסבוק רוב האנשים שכותבים לי, אני רואה את השם שלהם ואת התמונה שלהם.
ועוד משהו אחרון שאולי לא קשור למה שכתבת, אבל הרבה תגובות על הטור שלי כאן בפורום נכתבו לאחר שלא הבינו את מה שכתבתי. למשל דברים שאמרתי לאמא על הילד שלי, חשבו שאמרתי לאמא על הילד שלה. אז בהתחלה כאילו קצת כאב לי וכעסתי על אנשים שאין להם "הבנת הנקרא", אבל אחר כך, אחרי שעתיים שלוש, הבנתי כשאשר את משחררת משהו לעולם, במיוחד טקסט כתוב, אין לך יכולת לדעת איך אנשים יקבלו אותו, ואולי זאת אשמתי שזה לא היה מספיק ברור. וזה משהו שאני אקח איתי כשאכתוב את יתר הטורים. אחדד את הטקט ואבדוק שזה ממש ברור הדברים האלו.
בכל אופן זה מרתק לקרוא כל כך הרבה דעות על דברים שכתבתי. אז תודה לך ולכל מי שהשתתף...
 

TikvaBonneh

New member
אני לוקחת על עצמי את האחריות

חשבתי, בגלל תגובות שכתבת בפעמים שאת מעונינת לקרוא את כל הסוגים של התגובות שמתעוררות, ואת לא לוקחת אותן באופן אישי. איכשהו התיחסתי לתגובות בפורום על הטור שלך כנמצאות מחוץ לטריטוריה של הפורום, ולא סיפקתי לך את אותה הגנה שאני מספקת לכותבים אחרים בפורום.
תחשבי אם את רוצה שאשנה את הגישה.
 
הכל בסדר. אני מעדיפה לקרוא את מגוון הדעות.


אני רגילה למגוון דעות, ואפילו פתוחה לביקורת (למרות שזה קשה). אין לי מושג למה אתמול קצת התרגזתי, אבל היום בבוקר הכל נראה לי תקין לחלוטין. (חחח... על מי אני עובדת.... אני כן יודעת למה התרגזתי. כשלוקחים משפטים תמימים שכתבתי ומעניקים להם פרשנות אחרת לגמרי והופכים את הדברים למשהו אחר מחוץ להקשר זה מעצבן, אבל זאת בעיה שלי בלבד. מי שמתפרנס מכתיבת טורים אישיים צריך לקחת בחשבון שזה מה שעלול לקרות). תמשיכי בגישה הישנה שלא לסנן דבר ואני אמשיך לכתוב את הדעות האישיות שלי ואשתה כוס מים קרים לפני הכניסה לפורום...
נראה לי שאני גם אגיב רק יום למחרת ולא באותו הרגע. ואז הכל יהיה יותר רגוע וגם יהיו לי פחות שגיאות מזעזעות בעברית. קראתי היום את מה שכתבתי כאן אתמול והייתי בהלם...

ותודה לכל מי ששלח לי מסרים אישיים של עידוד וחיזוק - באמת שהכל בסדר!!
 

שלומות0

New member
תקווה אני רואה את הקישור שהיא הביאה

כחלק מהפורום הזה, אני לא בפייסבוק ואני לא באתר שבו היא כותבת את הטור,
אני רואה את עצמי מגיבה כגולשת מן המניין ובוותיקה ופעילה מאוד כאן, מגיבה באופן ספונטני לדברים שאני חשה לאחר קריאת הטור הזה..
צר לי שמיכל רואה בתגובות כנות של גולשים שכותבים את האמת שלהם למה שהם חשו לאחר שקראו את הטור כהעלבה, אף אחד לא חשב להעליב אותה
תגובות כאן בפורום מגיעות מתוך כתיבה ספונטנית ויש כאן גולשים שכותבים את האמת שלהם, ולפעמים האמת מכאיבה אין מה לעשות..
בפסייבוק והאתר שהיא גולשת בו זה לא פורום טעון כמו הפורום הזה ולכן גם התגובות יהיו שונות.
 

TikvaBonneh

New member
זה מצויין שגולשים כותבים את האמת שלהם

ואכן היו בשירשור הרבה שיתופים חשובים.
אני מתכוונת שבשירשור הזה הרשתי ביקורות על הגולשת עצמה, למרות שזה אסור בפורום, בהנחה שהכל מתיחס לטור ולא לאדם עצמו.
אני מתכוונת להודעה כזו
 
אני חושבת, שתקווה הביאה את המקרה הזה

בגלל שאת שאלת, והיא רצתה להראות לך שגם אצלך זה קרה.
לא נראה לי שיש לה עניין לתקוף אותך אישית.
רובינו לא מכירות אחת את השניה מחוץ לפורום, ולכן לא נראה לי שיש לה סיבה לתקוף דווקא אותך.
 

dina199

New member
יש לך טור אישי במקו.

זה הרבה יותר חזק מללכת ברחוב .
כל מה אמרתי שלקחת סיכון. לא רק בלדבר עם אמא הזאת, אלא גם לכתוב טור על זה עם דברים
מעבר של מה שסיפר לה על הבן שלך . כשלוקחים סיכון יכלות להיות שתי תוצאות : הצלחה וכישלון.
למזלך הפעם זו הייתה הצלחה. כי לאמא כנארה היה חסר 'הקש האחרון' כדי שהיא תפנה לפעולה..
ניסיתי לתאר מצב בו זה היה כישלון . למשל אם לאמא כזו זה היה 'קש ראשון' . ואז תוצאת כישלון זה הכחשה עוד יותר גדולה, הסתגרות וחוסר פעולה.
אני לא אומרת לך מה לכתוב ומה לא . הטור שלך
. אבל אני יכולה להצביע על מקומות שלדעתי בהם יש סיכון.
ואפילו אם אגיד שהסתכנת, הרי לא תפסיקי לכתוב.
וזה כן על סמלך נסיון שלי (רק ללא טור). במקרה שלי זה היה תמיד 'לילדים שלך ש בעיות, ואת רואה בעיות בכל מקום .
אצלינו הכל בסדר' . וזה גם כולל כאן בפורום. גם כאן הרבה פעמים אומרים לי 'את רואה אוטיזם בכל מקום'.
 
למעלה