למחוק את הטעויות

[nutmeg]

שיעורים

אוף איתם! הם לא צריכים להיות הבעייה של ההורים. ממש לא. מה שכן, הם צריכים להיות המדד לבדוק את מפלס המעורבות של הילד/נער במה שקורה בביה"ס. אני למשל חושבת שזה מתפקידם של ההורים להיות בעניינים עם כל מה שקורה לילד שלהם- ובשיעורים שלו גם, אבל לא ברמה של "הכנת/לא הכנת" אלא ברמה של הקניית תחושת האחריות לגביהם. לי יש ילדה אחת חננה שעשתה שיעורים והקפידה, וילד אחד ג´אחש שמכיתה א´ אין לו מחברת אחת נורמאלית. אז מצאנו שיטות אחרות שעבדו. הילד למד להסתדר, לייצג את עצמו, ללמוד בשיטות שמובנות רק לו, להגיש עבודות בזמן, ללמוד ולעבור את הבחינות... בלי מחברת. אני מודה שבכיתות הנמוכות זה קצת יותר קשה כי המורות ביסודי אנאליות משהו (שתסלחנה לי כל המורות הנפלאות באשר הן - לי פשוט לא יצא לפגוש אתכן באופן אישי), ויש פחות מרחב ואפשרות ללמידה בסגנון אישי. למזלי (או יותר נכון למזלו של בני), בתיכון הכל הסתדר. אהה - כן, עזר גם מאוד שאנחנו כהורים תמכנו בו לאורך כל הדרך - בו ובסגנון האישי שלו. עד היום אני לא מבינה איך הוא לומד, אבל מה ´כפת לי? העיקר שהוא לומד, לא?

 

[erlich]

משהו מהבית\הכל מתחיל בחינוך.

אבא שלי כזה. אני נורא אוהב אותו, אבל הוא מורה גרוע. אבל אפחד לא יסכים איתי על זה. במיוחד כשזה מגיע אלי או לאחי כשהוא מלמד נגיד מישהו אחר הוא עושה את זה טוב. אבל אם אנחו לא מצליחים משהו אנחנו מטומטמים התרגלנו כבר ואנחנו יודעים שהוא לא עושה את זה כי הוא באמת חושב ככה. למרות שעד היום אחרי 19 וחצי שנים אני עדיין לא מבין למה כשאני לא מצליח להבין איך משהו עובד אז אני מפגר בעקרון, זה לא ממש השפיע על הראיה העצמית שלי. או על הגדילה שלי. למרות שמדי פעם כשהוא מסביר לי דברים אני שומע את זה ממנו אני יודע שהוא לא חושב ככה. למרות זאת תמיד יש לי את הנטיה הזו להוכיח לו שאני טוב ולהכניס את עצמי למין תחרות כזו לגבי הפידבק. אני לא יודע אם זה חיובי, ועדיין למרות מה שאני עושה בחיים שלי אני מרגיש לפעמים שהוא מזלזל בי ובזה. אני די יודע מה אני שווה ועד כמה אני טוב, ואני יודע שהוא יודע את זה לא פחות ממני ובדרך כלל עושה את מה שהוא עושה בשביל לגרום לי להתעלות. מין משחק כזה של מורה מנחה, אני בעד רוב הזמן. אבל זה עדיין קשה לעיתים בתוך הסיטואציה עצמה. מערכת יחסים בין אבא לילדים ובין אימא לילדים שונה. היא נובעת גם בגלל שמדובר באנשים שונים וגם בגלל שיש הבדלים בין המינים. אין מה לעשות. אם זה מפריע ל אולי תנהלי שיחה עם בעלך על העניין, תנסי לברר אולי זה נובע מהחינוך שהוא קיבל בילדותו? בכל אופן עצתי לך היא שאל תמנעי ממנו לגשת לילדים, רק תנסי לאזן את זה בזמן שאת איתם. ואם את רואה שזה מפריע להם, אז קחי את בעלך (הוא הרי בטווווח לא חושב שהיא באמת מפגרת נכון?) ונהלי שיחה עם הילדה. במיוחד אם את מרגישה שהיא פגועה, וחשוב שתעשו את זה בכנות ולא כדי ש"הילדה תבין". הילדים בדרך כלל מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. (אנחנו אעלק. בהצלחה, ארז.

 

[maayan15]

טוב...

לא קראתי את כל השירשור כי מרוב שקראתי היום אין לי כוח לקרוא יותר.. אבל ככה, מה שהאבא עושה פשוט אסור!...הילדה לא לומדת והוא רק משפיל אותה ומוריד לה את הביטחון העצמי!... וגם אם הוא ייעלב...את חייבת לומר לו שיפסיק!..ושיש דרך אחרת ללמד את הילדה...

 

[attention]

למחוק? לא למחוק. את האדם.

ההורים שלי מאוד אהבו אותי. בנקודות מסויימות בחיי חשבתי שהם האנשים היחידים שאוהבים אותי בעולם. ילדות קשה, אתם יודעים, יש דבר כזה... היום אני מוקף באנשים רבים מאוד שאוהבים אותי, אבל אני לא שוכח להורים שלי את האמונה בי. זה הדבר הכי חזק שהם שידרו לי במשך כל השנים, ובמיוחד באותן שנים קשות של ילדות. והערה אחרונה: אני עדיין אהבל לגמרי במתמטיקה. זה לא מפריע לאף אחד, אפילו לא לי.

 

[suger babe]

אנשים יקרים ... תודה אבל..

לא התייחסתם לשני דברים חשובים בדברי פעם קראתי על מחיקה של טעיות ממחברתו של ילד ואני זוכרת שהובעה שם התנגדות קשה למחיקה כי נאמר שם שזהו זלזול בילד ... או משהו בנוסח זה בכל אופן... מה דעתכם או שמא יש מישהו שיכול לתת חוו"ד מלומדת בנושא? והשני, איך פותרים חילוקי דעת בין הורים לגבי חינוך הילדים בלי להפוך את הנושא למריבה כלל עולמית ???? (הרי מדובר בנושאים עקרונים...)

 

[nutmeg]

מחיקה

תראי - האקט עצמו יכול להתפרש בהמון דרכים, הכל בתלות בסיטואציה ובמערכת היחסים בין המוחק לנמחק... אין מצב שמחיקה תתפרש כאקט חיובי, בלי קשר לאיך היא מתפרשת!! 1) זה יכול להתפרש באופן מטאפורי: אני מוחק מהמחברת ומוחק חלקים שלמים של אישיותך תוך כדי כך 2) באופן אלים: אני אראה לך איך צריך להיות הדרך שלי קובעת. 3) באופן מתנשא: מה שכתבת פה לא שווה בעיני. 4) באופן מעליב: אני מתבייש בתוצר ש"יצא" לבת שלי. אני מתבייש בבת שלי ועשוי להתפדח אם אחרים יראו מה שיצא לה. 5) באופן לא מקבל: יש חלקים שלך שאני לא מוכן בשום פנים ואופן לראות או לקבל... אוהב אותך רק אם יצא לך תוצר אחר, דומה לשלי. 6) באופן מזלזל: התוצר שלך לא טוב ולא אכפת לי למה יצא לך ככה פשוט תתקני וזהו. 7) התעייפתי -- אפשר להמשיך עוד ועוד. לא מתערבים בגסות בתוצרי הלימודים של הילדים אלא מנסים להבין מדוע הם מתקשים ממקום מקבל לא ממקום מוחק. מה את יודעת? אולי יש לה בעייה בריכוז, בחשבון, עם הכיתה, עם המורה... ועכשיו, אם זה לא מספיק לילדה אחת קטנה, יש לה גם בעיות עם האבא שאמור להגן עליה מפני העולם. מה היא אמורה להבין על עצמה מכל זה? זה היה מספיק ברור? אם לא, אגיד במברק: שבעלך יפסיק מיד "לעזור" לה כי ככה לא עוזרים.

 

[kniaper]

../images/Emo45.gifאני אוהב את מה שנוטמג כותבת

ומוסיף במשפט (על פי דעתי כמובן) מחברת של ילד היא הטריטוריה הפרטית שלו. כל פגיעה, שינוי, חדירה וכיוב שלא ברצון הילד יחוו על ידו כאילו הופנו ישירות אליו.