למחוק את הטעויות

[zimes]

לא. זו אחריות של הילד.

אני, ההורים שלי הכריחו אותי. האמת שהייתי חננה די רצינית, מה שהקשה עליהם את העבודה: ישבתי כל היום בחדר, יעני עושה שעורים, וקוראת. בלילה הייתי מהר-מהר עושה את השעורים ההכרחיים, ומסתדרת. מה נהיה מזה? 1 - היו לי עוד פחות חברים, כי הייתי תקועה כל היום בחדר, אלק עושה שעורים. 2 - יצאתי בנאדם שלחלוטין לא יודע להשלים עבודות. מותחת דד-ליינס, דוחה למחר-כך, ממש לא מה שהם פיללו לו כשהם "הכריחו אותי, לטובתי". אם הייתי מקבלת את ההזדמנות להתמודד עם הדברים בילדותי, אני משערת שעד הגיעי לאוניברסיטה הייתי כבר די מנוסה עם זה, ומצליחה ללמוד ברצינות. ואולי גם זה לא היה עוזר.

 

[kniaper]

קדימה, תבחיני

את בטוחה שיש הבדל? אולי חוסר חשק נובע מחוסר רצון להתמודד? אולי ההתמודדות במקרים מסויימים התגלתה כמכאיבה מאד עד כדי בלתי אפשרית?

 

[suger babe]

למחוק את הטעויות

מעלה כאן שאלה שהעלתי בפורום נוסף כי חשובה לי דעתכם... הבת שלי היא בת שבע, בת אמצעית בין שני בנים. מקסימה יפה מוכשרת אבל.. לאחרונה גילינו כי היא אינה מכינה שיעורי בית בשיטתיות ולכן מצבה בחשבון גרוע ביותר. לאחר שיחה עם המורה לקח בעלי את הדברים לידים והוא בודק ומשגיח שכל יום היא תכין שעורים הענין הוא שאני ממש ממש לא מסכימה עם שיטותיו הוא מוחק מול עיניה טעויות בתשובות ומכנה אותה בשמות גנאי... הוא אדם נוקשה וקשה ואני לעומתו מקלה ראש בדברים עם הילדים ותמיד חשבתי שהקלילות שלי מפצה על הנוקשות שלו בחינוך הילדים אבל קשה לי להסכים עם השיטות שלו שאלותי הן: א. האם הוא צודק? ב. אם לא, איך להעיר בלי ליצור כעס וסכסוכים?

 

[לאזארוס לונג]

בעלך טועה ובגדול.

כל שהוא עושה זה ליצור שנאה ואנטגוניזם של הילדה כלפיו, פוגע בבטחונה העצמי ומשפיל אותה. האם הוא באמת חושב שכך היא תלמד? את צריכה להסביר לו, בצורה ישירה, עניינית ותקיפה כי זו לא הדרך! בכלל, עם גישה הרסנית ויחס מזלזל שכזה הייתי מציע לך להחליף אותו בהשגחה. ואם תפגעי בו, אז שווין. הוא יתגבר על זה. הילדה לא. ואני עדיין בשוק שיש אנשים מבוגרים שעדיין מקבלים סיפוק מלהיות תמיד צודקים, אפילו כשמדובר בילדה בת שבע. מרתיח !!!

 

[דן צ]

אלעד, אתה טועה ובגדול.

כשיהיו לך ילדים בעתיד אתה תדע מהי הטעות שלך. דרך אגב , אתה מתנהג עכשיו בדיוק כמו האבא , הוא כעס והוציא את זה על הילדה, עכשיו אתה כועס ומוציא את זה על האבא.

 

[משתתפת]

אומנם אין לי ילדים...

אבל יש לי חוויות מאבא שפעם אחת עשה לי משהו כזה. הייתי בכיתה א´, למדנו לכתוב ואותיות לא הסתדרו לי כל כך - פשוט לא הבנתי מאיפה מתחילים... אז אבא יום אחד החליט ללמד אותי. אני ניסיתי ללא הצלחה, הוא התעצבן וחטף לי את העפרון מהיד. בסופו של דבר למדתי לכתוב. אבל את התקרית כנראה לא אשכח. וכן, דברים כאלה מאוד משפיעים על היחסים עם ההורים.

 

[idanyd]

דן צ, אתה טועה. ובקטן.

אמנם, אני אדם צעיר, ובטח לא מנוסה כמוך בדרכי החיים, אבל אני יודע שאסור להיו נוקשה מדי עם הילדים שלך. כמובן, לא להתקפל מולם, אבל לדעת מדי לשים גבול. לא להם, אלא לך. לדעת מתי להסתיר את הכעס, בשביל שהם לא ייפגעו. מתי להשקיע מהזמן שלך, בשביל שהם ילמדו. לדעת מתי לשים את הרגשות בצד, בשביל שהם יוכלו להתפתח. בן-אדם שלומד שככה לומדים - ע"י לחץ ומחיקת טעויות, לא יוכל ללמוד כמו שצריך כשיהיה גדול. כן, זו קלישאה, אבל אני אגיד אותה בכל מקרה - דן, מטעויות לומדים. בן אדם שלא נתנו לו לטעות כמו שצריך כשהיה קטן, לא יידע לתקן טעויות לכשיגדל. והכי גרוע - הוא יעביר את זה לילדים שלו. אגב, אתה יודע מה ההבדל בין מה שלאז (זה בסדר לקרוא לך כך, אלעד?) עשה למה שהאבא עשה, הוא שללאז אין שום חובה, מוסרית או חוקית כלפי האבא, אז הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה. המקלדת תספוג את הכל. לאבא, לעומת זאת, יש *קצת* יותר אחריות למעשיו כלפי בתו.

 

[דן צ]

קודם כל להקל זה לא טוב

כי צריך לבדוק אם היא לא מכינה שעורים רק בחשבון או בעוד כמה מקצועות. עכשיו צריך קודם כל לבדוק למה היא לא מכינה שעורים בחשבון? אולי יש משהו שמציק לה , דבר שהיא לא סיפרה לכם , לכן בטרם תגשו לעיניין צריך לבדוק ממה זה נובע. דבר שני , אם החלטת להעיר לבעלך על צורת השיטה שלו , אל תעירי לו לפני הילדה ולא לפני הילדים , תעשי לך כלל ברזל "לא לפני הילדים!!!!" אם בעלך פועל בצורה נכונה? אני מאמין כי בעלך פועל כך בגלל אכזבתו מהילדה , הוא לא שיער לעצמו שבתו תגיע לרמה שכזאת בחשבון ואני מבין את האכזבה שלו , בכח זה הוא צועק עליה ומכנה אותה בכינויים. אבל לצעוק מותר [רק לא בין שתיים לארבע] אבל אסור בתכלית האיסור לכנות את הילדה בכינויים שונים , כך הוא רק משיג תוצאות הפוכות , הוא יוריד את הבטחון העצמי שלה ויגרום לך להגיע לרמה עוד יותר נמוכה מכך והוא פיספס את העיניין. ועוד אני חושב כי אם את מעירה לבעלך הערות בנושא חינוך הילדים, לא ליד הילדים אלא בלילה במיטה הוא לא צריך לכעוס או לצעוק, כי חינוך הילדים מוטל על האמא והאבא באופן שווה ותוך כדי שיתוף פעולה בניכם.

 

[לאזארוס לונג]

סליחה!!??

גם לצעוק על הילדה אם היא טועה אסור בתכלית האיסור! צריך להסביר, לתמוך ולעודד, כי זו הדרך היחידה שבה היא תלמד ולא תצא עם צלקות נפשיות. ואמרת שאני טועה. אולי תסביר לי איפה ולמה?

 

[dana2909]

מסכימה

מסכימה עם כל מילה. ורק רציתי להוסיף, שמעבר לבדיקה מקיפה שאתם צריכים לעשות, האם סיטואצית חוסר הכנת השיעורים קיימת במקצועות אחרים, אתם צריכים לשאול אותה ולדעת למה היא לא מכינה. אולי כל מה שחסר לה זה קצת סדר יום מסודר, שבו היא תדע שאחרי בית ספר עושים שיעורים ואחר כך משחקים, או שאולי כל זה התחיל בגלל שקשה לה מדי.. לדעתי הלא מקצועית, חוסר הצלחה בחשבון של גיל 7 נובע מדברים שלא קשורים לחשבון..

 

[משתתפת]

כולם כאן מסכימים שמותר לצעוק על

ילדים בגלל שהם לא מצליחים בחשבון? אני חשבתי שצעקות זה איזשהו מצב קיצוני, כשהורים לא מצליחים להשטלת על עצמם וקורה לפעמים. אבל האם זו הדרך ללמד ילדה חשבון?

 

[suger babe]

מי דיבר על צעקות?

הוא לא צועק לעולם אבל תאמינו לי שהילדה בהחלט מבינה שכועסים עליה מה שמפריע לי היא לא הנוקשות אלא השימוש במשפטים כמו מה את מפגרת? או משפטים בנוסח זה אני מאוד לא מסכימה עם כינויי גנאי כאלה

 

[משתתפת]

דן צ. ודנה הסכימה...

וצודקת - משפטים כאלה לא אמורים להאמר אף פעם באינטרקציה בין הורה לילד.

 

[dana2909]

תראי

הסכמתי שחוסר הסכמה וויכוחים על הילדה לא כדאי לנהל בנוכחות הילדה וכמובן שלא כדאי לקרוא לילדה בשמות גנאי. באשר לצעקות - אני מסוייגת, אני לא אמא ואני לא יודעת איך אני אגיב בתור אמא, ואני מניחה שלא תמיד מדברים לילד בטון רגוע ומרגיע, בעיקר אמרתי שצריך לשאול את הילדה ולהבין מאיפה זה מגיע, כי חוסר הצלחה זה חוסר הכנת שיעורים לאורך זמן ויש שם מעבר...

 

[משתתפת]

../images/Emo45.gif

 

[kniaper]

לא מצליחה בחשבון

אז מה אם הילדה לא מצליחה בחשבון לא צריך, סליחה, אסור לצעוק, לפגוע, להשפיל ילד מכל סיבה שהיא על אחת כמה וכמה בגלל עניין שולי כמו הישגים לימודיים. תחילה יש לבדוק את מקור הבעייה. רגשי(פחד מכשלון אולי מאבא) או קוגנטיבי (סוגים שונים של ליקויי למידה) ואח"כ לתת את הטיפול המתאים וכל זה מתוך נקודת הנחה שהישכים לימודיים לא עושים אדם לטוב יותר או טוב פחות. צעקות ולחץ שלא לצורך רק יגרמו לילד לפתח תחושות קשות של חוסר ערך ומזמינות קשיים רגשיים כבר בתקופה הקרובה ועל אחת כמה וכמה בעתיד. שימולב הורים שגם מי שלא עשה כלל תעודת בגרות (עבדכם הנאמן) הוא היום סטודנט באוניברסיטה כך שבניית היכולות של הילד בגיל צעיר לא קשורה להישג כזה או אחר בלימודים.

 

[nutmeg]

אני אגיד לך איפה הטעות

הטעות היא בלערבב הורות עם עניינים הקשורים ללימודים. אתם צריכים להיות ען היד על הדופק מבחינת הצלחותיה בלימודים אבל לא להיות המורים שלה. מה ילד רוצה בסך הכל? הורה שיהיה שם עבורו היכן שכל כך קשה לו להתמודד בחוץ. אם מכניסים את החוץ (קרי - את בית הספר) את תוך מערכת היחסים ביניכם הילד מפסיד פעמיים - הוא גם מפסיד הורה וגם מפסיד "מקום בטוח". אם את שואלת אותי - קחי לה מורה פרטית ותאהבי אותה גם אם היא אהבלה בחשבון.

 

[kniaper]

בדיוק ../images/Emo45.gif

שהמורים ישברו את הראש עם הצלחה אקדמית. זה לא העסק של ההורים. אלו צריכים לתת לילד את כל מה שהוא צריך מבחינה רגשית ובעיקר לספק לו את החום והתמיכה וליצור עבורו את המקום לשוב אליו אחרי התנסויות קשות בעולם מסביב.

 

[d@r121]

אבוי מה האבא עושה

חשוב להכנס לפרופורציה ולזכור שזו בסך הכל ילדה בת 7 שכל עוונה בחיים היא אי ידיעה בחשבון לקחת את האבא לשיחה ולהסביר לו בעדינות שלא לצעוק על הילדה והוא יגרום לה לצלקות נפשיות ושיפסיק להוריד לה את הבטחון העצמי חוצמזה הוא לא חייב להיות נוקשה זה בסך הכל לוח הכפל וכן ללכת לדבר עם הילדה

 

[אפי היקרה]

אני אמשיך עם הכוון הפרקטי

שדור התחיל איתו, היות ושאלת אותנו איך לדבר עם בעלך, שהרי ברור לכולנו ששיטתו לא רק שלא תעזור לילדה, אלא גם תפגע בבטחונה העצמי ("אבא יודע יותר טוב ואני תמיד טועה") והלחץ מהלימודים (עם אבא או בלעדיו) ישורשר לעד. אני הייתי ניגשת לבעלך ואומרת: "אני מאוד מעריכה את הרצון שלך להשקיע בילדה, ללמד אותה ולחזק את המקומות החלשים, אבל אני מרגישה שזה יוצר ביניכם מתחים, וחבל לי על כך. חבל לי על כך שהילדה מפוחדת ואולי נעלבת, וחבל לי שאתה מאוכזב ומתעצבן מכך. אין לי ספק שהילדה שלנו חכמה ונבונה, ויכול להיות שהבעיה לא רק נובעת מחשבון. יש לי רעיון: בוא ניקח מורה פרטית, שתשב איתה כמה פעמים. היא מן הסתם יותר מנוסה מאיתנו עם ילדים ועם התמצאותם בחומר. היא תדע להסביר לה יותר טוב מאיתנו, תדע לעבוד איתה נכון, כי המטרה היא לא רק שהילדה תעשה שיעורים ולא תטעה, אלא גם תלמד נוהלי לימודים תקינים. אם נראה שהמצב לא משתפר, אז נדע שאולי הבעיה היא בעצם לא הלימודים אלא משהו אחר, ומשם נמשיך. אבל אני חושבת שאתה ניסית וגם היא, אבל קשה לה ללמוד איתך וגם לך זה עושה לא טוב". הדגש הוא להסביר לו שאת מבינה את הרצון שלו לקדם את הילדה, אבל זה עושה משהו לא טוב לשניהם, ולהוציא אותו ממשוואת הלימודים שלה. אני בהחלט חושבת (כמו דנה) שבעיות אי הכנת שיעורים לאו דווקא נובעות מחוסר הבנה אלא ממשהו אחר, וכמו שאמרו לפניי, יש מקום לבחון את זה בעזרת מישהו שמבין, ולא בעזרת שני ההורים שמן הסתם הם לא אוביקטיביים לחלוטין. בנוגע לשיטת הלימוד האגרסיבית שלו, את מן הסתם יודעת ש"הכנת השיעורים" עבור הילד לא תעזור לו לעולם, אבל בעזרת מישהו חיצוני אולי בעלך יבין שהוא קרוב מדיי לנושא וצריך לתת למישהו אחר לעזור לילד. בגישה חינוכית מסוימת, שאני דווקא לא מסכימה איתה נטען, ששיעורי בית הם האחריות הבלעדית של הילד. ההורים לא צריכים להתערב, גם כשזה פוגע בציוניו ובהתקדמותו של הילד.אפילו בכיתה ב´ ילד יכול להבין שאיקס זו אחריותו, וההורים לא יכפו על שגיאותיו אלא אם יתקנן בעצמו. אני מסכימה שהורים לא צריכים להתערב, אבל כן לשים עין על מה שקורה, ולשלול אפשרות שאי עשיית השיעורים היא סוג של אות אזהרה כלשהו.