למות...?

רעוּת

New member
למות...?

למה בחגים יותר עצוב? למה פתאום נזכרים... למה כל שמחה מהולה בהמון עצב? פסח שישי בלעדיך והכל כאילו כרגיל יום שישי אחרי הצהרים כבר לא מחכים לך שתכנס בדלת, עם המדים, עם הקיטבג. התרגלנו לזה שאתה כבר לא בא אז למה זה עדיין עצוב? אם כבר התרגלנו לימי שישי בלעדיך, ולחגים בלעדיך? אולי בעצם אף פעם לא נתרגל. לא נתרגל לחסרונך- אף פעם.. חלק ממני שמת כמו איבר שנכרת מתרגלים לזה? זה מפסיק לכאוב מתישהו? לומדים לחיות עם זה בשלום? פתאום זה שוב נורא, בלעדיך פתאום אני רוצה הכי בעולם שתהיה כאן שוב אפילו רק לקצת אף פעם לא הספקנו להיפרד, אתה יודע? כמה זה קל לחייך כל הזמן לאנשים, להגיד שהכל בסדר לנסות להתכוון לזה באמת כמה זה קשה להודות- שבעצם לא הכל בסדר כשכבר אין כוח לכלום, לא לצחוק לא לבכות רק החיוך הזה נשאר, כאילו הוא קפא לי על הפנים הוא לא אמיתי הוא לא- אני אני את עצמי כבר איבדתי מזמן. אני רוצה להגיד שאני רוצה לחיות, ולהתכוון לזה באמת. או אולי להגיד שאני רוצה למות, ולהתכוון לזה באמת. לא סתם לקחת מליון כדורים ושיוציאו אותם ממני אח"כ לא לקחת כדורים ולהקיא אותם כי אולי אני לא באמת רוצה למות פעם רציתי עכשיו... אני רוצה אותך והכי כואב, שגם אם אני אמות זה לא יחזיר לי אותך.
 
...........

אין סיבה מספיק מוצדקת למוות. אין צדק כשאנשים שאנחנו אוהבים נעלמים... ולא חוזרים. אם זה עובר? אני לא כל כך בטוחה... האנשים שאיבדתי נשארו איתי בלב וזה עדיין כואב. בכל יום זכרון.. בכל יום שישי... בכל יום. אבל לומדים לחיות עם זה... ועם בוא הזמן להשלים. לומדים לזכור את החיים ולא את המוות... את הדברים הטובים שעשיתם ביחד.. ולא את הכאב שאחרייי. אני מקווה שיבוא יום ותרגישי טוב יותר. המוות שלך לא שווה את זה. הכדורים האלה לא באמת ינקו לך את הנשמה. יתנו לה מנוחה... וזה ,אני חושבת, מה שאת באמת צריכה יותר מהכל. אל תפחדי לכאוב. רק ככה מתגברים... אל תדחיקי את הכאב.. לפעמים זה טוב לכאוב... אני מקווה שעם הזמן יהיה לך טוב יותר.. והנפש שלך תצליח להשיג את המנוחה שהיא כל כך צריכה. שיהיה רק טוב... המון אושר אהבה ובריאות...
 

בדדי

New member
ילדה...

"אני רוצה אותך והכי כואב, שגם אם אני אמות זה לא יחזיר לי אותך." אם תמותי זה לא יחזיר אותו אבל אם תחיי תשאירי אותו חי. דרך הזכרונות דרך השנים שהיית אחותו, דרך הסיפורים שתספרי לבעלך, לילדים שלך.... כך הוא ישאר לנצח... כהגדה שעוברת מדור לדור במשפחה שלך... יודעת שזה לא הרבה ואולי לא מספיק אבל זה הרבה יותר מאשר למות עכשיו ולקחת את הזכרון שלו ושלך מכאן.... מחבקת אותך ילדונת...
 

Sharon Hen

New member
לא לא למות

גם אני עברתי את אותו המשבר ילדה גם לי שורף הנשמה...... אבל אני עדיין כאן למה? כי הבנתי דבר 1 חשוב זה כואב לא לך את כבר לא תהייהי בין החיים אלא לאלה שתשאירי מאחורייך את אוהבייך יכאב להם כפי שכואב לך עכשיו......... אז....... לא למות זה כואב אני יודעת זה משגע זה מטריף אי אפשר לשכוח מבינה אותך גם אני בתוך זה אך אין מה לעשות זהו דרכו של העולם ממני שרון חן
 

ה מוזה

New member
להפרד..

" פתאום זה שוב נורא, בלעדיך פתאום אני רוצה הכי בעולם שתהיה כאן שוב אפילו רק לקצת אף פעם לא הספקנו להיפרד, אתה יודע?" הכי כואב ילדה , זה לקרוא אותך את כל מה שטמון לו שם מעבר לחיוך כשמוות מכה בנו ללא רחמים ולא הספקנו .. לא הספקנו עוד חיבוק ,עוד חיוך , עוד מילה לא הספקת להפרד ממנו , לומר לו איזה אח נפלא הוא וכמה שאת אוהבת , והכאב הזה לא מרפה הוא מתעצם לו הר געש של כאב ודמעות שנסתר לו מעיני כל בעזרתו של חיוך כל כך חשוב ילדה , להפרד . וכאן את נפרדת מאח שלך במילים שספוגות בכאב באהבה בכנות מופלאה נפרדת את אותה פרידה שלא הספקת להפרד כשהמוות היכה ללא רחמים הר געש נרגע לאחר הבעירה , הנפש מוצאת שלווה לאחר שנפרדה פרידה בדמעות כואבות בגרון חנוק בנשימה שלוחשת את כל המילים שכתבת כאן ... את נפרדת בדרכך המיוחדת מאח שכל כך אוהבת והפרידה שמעולם לא זכתה להעשות , נעשית לך כעת בליבך "לומדים לחיות עם זה בשלום?" לומדים לחיות עם זה ,ילדה . לומדים לחיות .. חיבוק שבוודאי את זקוקה לו כעת נשלח לו אליך מן הלב
 
למעלה