באמת קצת התלבטתי לגבי "חברים",
ומתברר שבצדק. הכוונה שלי היתה יותר שההומור הוא הומור מדוייק שכזה, מצליח להצחיק בדיוק עד הגבול ולא למשוך מעבר לכך. בוודאי שהסיפור עצמו בחברים הוא בגובה הדשא ממש. אגב, בפרייז'ר, לצד ההומור השנון והציני היה מינון גבוה מדי של קומדיית טעויות. אבל יכול להיות שבדיוק המינון הזה שיווק את הסדרה לרוב הצופים, שהאופי של ניילס ופרייז'ר לבדו הוא לא כוס התה (או צלחת הצ'יז בורגר) שלו.