דבר ראשון אני משתתפת בצערכם
ודבר שני, זה קשה, אני יודעת... להבדיל אלף אלפי הבדלות, בהריון האחרון הייתי בשלושת החודשים האחרונים בשמירת הריון בבית, ובחודשיים האחרונים שלו עם צירים שהתחילו כמוקדמים ואח"כ כבר נכנסו ללידה איטית. כל פעם שרציתי ללכת למיון הוא לא היה זמין, שלא לדבר על זה שעוד יש לי ילד בן שנה ותשע, ולכי תסעי לגן להחזיר אותו (עם צירים, אני מזכירה), ואח"כ עוד כל המשחקים האלה וההשתוללויות, וזה שהוא רוצה על הידיים.... שוב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל זו חלק ממציאות חיינו - להסתדר לבד... כנראה גם ברגעים הקשים. אני בטוחה שכשהוא יחזור היום הביתה, הוא כבר יבין שצריך לענות, גם אם זה רק כדי להגיד שהוא לא יכול כרגע. לפחות אם הוא היה עונה, היית אומרת לו מה קרה, ואני בטוחה שהוא היה מתפנה אליך. מקווה שעזרתי קצת.