למה קורה ש...
- פותח הנושא אמאל4
- פורסם בתאריך
דבר ראשון אני משתתפת בצערכם
ודבר שני, זה קשה, אני יודעת... להבדיל אלף אלפי הבדלות, בהריון האחרון הייתי בשלושת החודשים האחרונים בשמירת הריון בבית, ובחודשיים האחרונים שלו עם צירים שהתחילו כמוקדמים ואח"כ כבר נכנסו ללידה איטית. כל פעם שרציתי ללכת למיון הוא לא היה זמין, שלא לדבר על זה שעוד יש לי ילד בן שנה ותשע, ולכי תסעי לגן להחזיר אותו (עם צירים, אני מזכירה), ואח"כ עוד כל המשחקים האלה וההשתוללויות, וזה שהוא רוצה על הידיים.... שוב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל זו חלק ממציאות חיינו - להסתדר לבד... כנראה גם ברגעים הקשים. אני בטוחה שכשהוא יחזור היום הביתה, הוא כבר יבין שצריך לענות, גם אם זה רק כדי להגיד שהוא לא יכול כרגע. לפחות אם הוא היה עונה, היית אומרת לו מה קרה, ואני בטוחה שהוא היה מתפנה אליך. מקווה שעזרתי קצת.
ודבר שני, זה קשה, אני יודעת... להבדיל אלף אלפי הבדלות, בהריון האחרון הייתי בשלושת החודשים האחרונים בשמירת הריון בבית, ובחודשיים האחרונים שלו עם צירים שהתחילו כמוקדמים ואח"כ כבר נכנסו ללידה איטית. כל פעם שרציתי ללכת למיון הוא לא היה זמין, שלא לדבר על זה שעוד יש לי ילד בן שנה ותשע, ולכי תסעי לגן להחזיר אותו (עם צירים, אני מזכירה), ואח"כ עוד כל המשחקים האלה וההשתוללויות, וזה שהוא רוצה על הידיים.... שוב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל זו חלק ממציאות חיינו - להסתדר לבד... כנראה גם ברגעים הקשים. אני בטוחה שכשהוא יחזור היום הביתה, הוא כבר יבין שצריך לענות, גם אם זה רק כדי להגיד שהוא לא יכול כרגע. לפחות אם הוא היה עונה, היית אומרת לו מה קרה, ואני בטוחה שהוא היה מתפנה אליך. מקווה שעזרתי קצת.
../images/Emo10.gif
ראשית, אני מאוד מצטערת על האובדן ובמיוחד על כל הכאב שצף. אני בטוחה שבהזדמנות ראשונה הוא יחזור אלייך וינחם ויתמוך
שנית, אני בטוחה שלכולן הסיטואציה הזו, שכ"כ צריך אותו והוא לא זמין מוכרת... אני יודעת שלי היא מאוד מאוד מוכרת, השאלה היא אם במקרה הזה צרת רבים תהא באמת חצי נחמה, כי אני רק מחכה להזדמנות להשתפך
ראשית, אני מאוד מצטערת על האובדן ובמיוחד על כל הכאב שצף. אני בטוחה שבהזדמנות ראשונה הוא יחזור אלייך וינחם ויתמוך
אני בעד השתפכויות
כי בסופו של דבר אם אנחנו לא משתפכות למישהו שמבין, אנחנו סתם משתפכות ולא מקבלות באמת את מה שאנחנו מצפות לקבל מההשתפכות... ואז הכל היה לחינם כי בסוף גם לא מבינים אותך ותוקעים לך איזה "יהיה בסדר" כזה, או "מה את רוצה? ידעת למה את נכנסת"..... מכל מיני לא מבינים כאלה שחושבים שהם יודעים הכל
כי בסופו של דבר אם אנחנו לא משתפכות למישהו שמבין, אנחנו סתם משתפכות ולא מקבלות באמת את מה שאנחנו מצפות לקבל מההשתפכות... ואז הכל היה לחינם כי בסוף גם לא מבינים אותך ותוקעים לך איזה "יהיה בסדר" כזה, או "מה את רוצה? ידעת למה את נכנסת"..... מכל מיני לא מבינים כאלה שחושבים שהם יודעים הכל
קבלי ../images/Emo24.gif ענק!!
זה מזכיר שכשהצ'וצ' (צ'וצ'=כינוי של הבן) היה בן שבועיים ימים ואני אם צעירה וצעירונת בעצמי, חטף חום גבוה, רצתי איתו בתוך העגלה לרופא שמיד אמר לי מיון. 'טסתי' הביתה לארוז ועליתי על האוטובוס הראשון לי-ם (גרנו במרחק של 40 דק' נסיעה מהעיר... בביה"ח אמרו לי שיש לו דלקת בדרכי השתן והוא נשאר ל-10 ימי אישפוז ולא הצליחו למצוא לו ורידים ודקרו אותו בכל מקום אפשרי ואני בכיתי-בכיתי, ומי לא היה איתי???? ואחרי שנה וחצי אותו הסיפור, חום גבוה, רופא, מיון, אישפוז של שבוע בבידוד עקב דלקת קרום המוח... ותמיד הוא מקבל דיווח מאוחר, מאחר ואין להשיג אותו. אולי פעם שהפורום ייתפתח יותר ונרגיש -אני מעיזה ואומרת- יותר קרובות, נוכל לסייע אחת לשנייה גם פיזית...
זה מזכיר שכשהצ'וצ' (צ'וצ'=כינוי של הבן) היה בן שבועיים ימים ואני אם צעירה וצעירונת בעצמי, חטף חום גבוה, רצתי איתו בתוך העגלה לרופא שמיד אמר לי מיון. 'טסתי' הביתה לארוז ועליתי על האוטובוס הראשון לי-ם (גרנו במרחק של 40 דק' נסיעה מהעיר... בביה"ח אמרו לי שיש לו דלקת בדרכי השתן והוא נשאר ל-10 ימי אישפוז ולא הצליחו למצוא לו ורידים ודקרו אותו בכל מקום אפשרי ואני בכיתי-בכיתי, ומי לא היה איתי???? ואחרי שנה וחצי אותו הסיפור, חום גבוה, רופא, מיון, אישפוז של שבוע בבידוד עקב דלקת קרום המוח... ותמיד הוא מקבל דיווח מאוחר, מאחר ואין להשיג אותו. אולי פעם שהפורום ייתפתח יותר ונרגיש -אני מעיזה ואומרת- יותר קרובות, נוכל לסייע אחת לשנייה גם פיזית...
../images/Emo45.gifאחלה של רעיון!
אני בעד! בכלל, אני חייבת לציין, שאני גרה עם אמא שלי - שעוזרת לי המון - אמנם לא כמו בעל, בכל זאת יש לה עוד 7 נכדים (בע"ה) והיא בת 61. אבל לפחות בכל מה שקשור במיון/קופ"ח/חיסונים וכד' - אני תמיד לוקחת אותה איתי, כי אני מזה מאבדת את הצפון... יש לי נטייה לבכות יותר מאשר הילד. באמת כל הכבוד לכן! לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי לחלוטין לבד.
אני בעד! בכלל, אני חייבת לציין, שאני גרה עם אמא שלי - שעוזרת לי המון - אמנם לא כמו בעל, בכל זאת יש לה עוד 7 נכדים (בע"ה) והיא בת 61. אבל לפחות בכל מה שקשור במיון/קופ"ח/חיסונים וכד' - אני תמיד לוקחת אותה איתי, כי אני מזה מאבדת את הצפון... יש לי נטייה לבכות יותר מאשר הילד. באמת כל הכבוד לכן! לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי לחלוטין לבד.
אם כבר הזכרת מיון... ../images/Emo101.gif
באחת הפעמים שהגדול הוציא שן טוחנת, היה לו חום מאוד מאוד גבוה שפשוט סירב לרדת. כמובן שהאב המאושר היה בתורנות שבת בבסיס, ואני נסעתי להורים שלי. במוצ"ש כשחזרתי הביתה, הוא נרדם ואח"כ קם בשתיים בלילה עם חום במספרים שאני בכלל לא מכירה... צלצלתי אליו שאני נוסעת למיון, והוא עוד שאל אותי "בשביל מה? תני לו אקמולי". לכי תסבירי לו עכשיו שאקמולי כבר לא משפיע עליו מרוב שהחום גבוה... אז הלכתי למיון לבד, ונשארתי שם עד 6 בבוקר, וכמובן שגם לקחתי יום אחרי זה מחלת ילד, כי הרי אין סיבה נראית לעין שהוא ייקח מחלת ילד, ואני אלך לעבודה לשם שינוי (אחרי שהייתי איתו בבית שבוע שלם)....
באחת הפעמים שהגדול הוציא שן טוחנת, היה לו חום מאוד מאוד גבוה שפשוט סירב לרדת. כמובן שהאב המאושר היה בתורנות שבת בבסיס, ואני נסעתי להורים שלי. במוצ"ש כשחזרתי הביתה, הוא נרדם ואח"כ קם בשתיים בלילה עם חום במספרים שאני בכלל לא מכירה... צלצלתי אליו שאני נוסעת למיון, והוא עוד שאל אותי "בשביל מה? תני לו אקמולי". לכי תסבירי לו עכשיו שאקמולי כבר לא משפיע עליו מרוב שהחום גבוה... אז הלכתי למיון לבד, ונשארתי שם עד 6 בבוקר, וכמובן שגם לקחתי יום אחרי זה מחלת ילד, כי הרי אין סיבה נראית לעין שהוא ייקח מחלת ילד, ואני אלך לעבודה לשם שינוי (אחרי שהייתי איתו בבית שבוע שלם)....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.