שמלת תחרה1
Well-known member
בשבת נהוג לברך איש את רעהו בברכת "שבת שלום". שלום זהו שמו של ה', ומכיוון שבשבת יש מצווה מיוחדת להבדיל יום זה משאר ימות השבוע - אומרים "שבת שלום", ולא שלום רגיל.
. למה מאחלים שבת שלום
- פותח הנושא שמלת תחרה1
- פורסם בתאריך
שבת שלום תחרה, וכול באיי חורזים וכותבים.
XמX של Wון
Well-known member
שבת שלום
דיברגנט חדש
Well-known member
כי זה יום מנוחה, יום של רוגע ושלווה, היה אמור להיות יום עם אוויר נקי כמו יום כיפור אם כולנו לא היינו נוסעים בשבת או עובדים בשבת ומזהמים את האוויר.
השבת נותנת תחושה של חג (לא רק תחושה, היא נקראת חג), הכול טהור, היינו אמורים להתלבש בלבן כפי שאנו עושים בחג השבועות.
כוכבית מצויה
Well-known member
כל אחד אמור לעשות בשבת, ולא רק בשבת, את מה שהוא בוחר לעשות (כל זמן שזה במסגרת החוק).
פנינה10כחולה
Well-known member
שבת שלום. שבת הינו יום מיוחד בשבוע
שבת שלום למשפחת
חורזים וכותבים.
תבוא הברכה על כולכם
גולשת תמיד בשמחה
Well-known member
אין לי מושג, אני משערת שכמו שמברכים בבוקר "בוקר טוב". אז בשבת מברכים "שבת שלום".
לדעתי יש הסבר פשוט לברכת "שבת שלום".
זוגות במשך כל השבוע נמצאים בנפרד, הוא בעבודה וגם היא בעבודה
אם היא עקרת בית אז הוא בעבודה והיא בבית.
לא יוצא להם להיפגש כל היום אלא רק מאוחר בערב וגם אז זה לזמן קצר
ובאמת הבית זורם על מי מנוחות במשך כל ימות השבוע.
אבל מה קורה בשבת?
הזוג נמצאים 24 שעות ביחד.
ואז מתחילים במריבות וחיכוכים, לא בכדי רמת האלמ"ב עולה
בתחנות המשטרה בימי שישי ושבת.
אז לכן נהוג לברך את האדם "שבת שלום"
דהיינו, יהודי יקר, לך הביתה ותחיה בשלום עם זוגתך.
שמלת תחרה1
Well-known member
יפה סבא
אבי בן 1231
Well-known member
זוגות שנפגשים בשבת בכדי לריב, רצוי מאוד שייפרדו כמה שיותר מהר ויפה שנה אחת קודם!!!
זוגתי עובדת בבית אני איתה ורואה אותה 24/7 ואנחנו מאוד עסוקים בין לקוח שיש לה לבין שיעור פילאטיס בלפנק זה את זו וזו את זה.
זו זוגיות שמחזיקה ותחזיק כמו אצל הנוצרים, "עד שהמוות יפריד"
קודם כל "המוות לא יפריד", ההורים שלי קבורים ביחד למרות שנפטרו בהפרש של 40 שנה.זוגות שנפגשים בשבת בכדי לריב, רצוי מאוד שייפרדו כמה שיותר מהר ויפה שנה אחת קודם!!!
זוגתי עובדת בבית אני איתה ורואה אותה 24/7 ואנחנו מאוד עסוקים בין לקוח שיש לה לבין שיעור פילאטיס בלפנק זה את זו וזו את זה.
זו זוגיות שמחזיקה ותחזיק כמו אצל הנוצרים, "עד שהמוות יפריד"
עד 120 אבי, מי יתן והזוגיות שלכם תפרח ותתעצם עד בלי סוף.באמת, אני דוקא שמח שטוב לכם.
תראה, אני לא בעד מריבות עם האישה חלילה, אבל תשאל כל אחד/ת כאן
ותראה שדוקא אחרי מריבה נוצר סוג חשק לקרבה אפילו למין.
יתכן שנשים מסויימות בכוונת מתכוונת "יוצרות" מריבה כדי לקבל אותו על "מתוק" יותר.
לדעתי זוגות אשר רבים יותר ככה הבית חי יותר.
יש כאלה שכתוב להם על הדלת: "כאן חיים בכייף מר וגברת ישראלי"
ויש שכתוב: "כאן קבורים בכייף שמוליק וסוזי" (יש לי שכנים כאלה כאן בבנין)
אבי בן 1231
Well-known member
אני מכיר את הבדיחה שהחלק הטוב בריב, הוא הפיוס, אנו איננו זקוקים לריב על מנת להנות מהפיוס!קודם כל "המוות לא יפריד", ההורים שלי קבורים ביחד למרות שנפטרו בהפרש של 40 שנה.
באמת, אני דוקא שמח שטוב לכם.
תראה, אני לא בעד מריבות עם האישה חלילה, אבל תשאל כל אחד/ת כאן
ותראה שדוקא אחרי מריבה נוצר סוג חשק לקרבה אפילו למין.
יתכן שנשים מסויימות בכוונת מתכוונת "יוצרות" מריבה כדי לקבל אותו על "מתוק" יותר.
לדעתי זוגות אשר רבים יותר ככה הבית חי יותר.
יש כאלה שכתוב להם על הדלת: "כאן חיים בכייף מר וגברת ישראלי"
ויש שכתוב: "כאן קבורים בכייף שמוליק וסוזי" (יש לי שכנים כאלה כאן בבנין)
כל ריב, לדעתי, משאיר צלקת.
אבי כפרה, אני לא הולך לשנות לאף אחד כאן את דרך החשיבה הזוגית.
איך אומרים?: "איש באמונתו יחיה"? אם טוב לכם ככה, אז זה בהחלט סבבה.
אגב גם אני לא רב עם אישתי בכלל, אולי פעם בשנה בקושי.
ותמיד הויכוח זה בנושא הקשור לילד.
קיצר, יש זוגות כאלה ויש זוגות כאלה.
הכל טוב אבי, אני באמת מאחל לכם זוגיות הכי נפלאה עד 120
משתפרת1
Well-known member
סיפור לשבת, אין לי מושג מי כתב אותו.
הנה הסיפור לשבת
מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה - שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".
הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.
שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?" "בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.
כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."
השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות. האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.
האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש. "אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך.
הלוואי שנדע לתקן במקום להעביר ביקורת.
הנה הסיפור לשבת
מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה - שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".
הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.
שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?" "בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.
כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."
השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות. האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.
האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש. "אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך.
הלוואי שנדע לתקן במקום להעביר ביקורת.
שמלת תחרה1
Well-known member
א ה ב ת י ❤❤❤❤❤❤❤סיפור לשבת, אין לי מושג מי כתב אותו.
הנה הסיפור לשבת
מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה - שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".
הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.
שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?" "בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.
כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."
השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות. האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.
האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש. "אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך.
הלוואי שנדע לתקן במקום להעביר ביקורת.
אמן שנדע לתקן במקום להעביר ביקורת.
GoldenEyes
Well-known member
אהבתי את הספורסיפור לשבת, אין לי מושג מי כתב אותו.
הנה הסיפור לשבת
מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה - שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".
הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.
שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?" "בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.
כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."
השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות. האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.
האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש. "אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך.
הלוואי שנדע לתקן במקום להעביר ביקורת.
אעביר את המסר לצוות העובדים , בתקווה שיפנימו
שבת שלום לכל באי הפורום
סיפור לשבת, אין לי מושג מי כתב אותו.
הנה הסיפור לשבת
מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה - שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".
הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.
שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?" "בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.
כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."
השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות. האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.
האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש. "אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך.
הלוואי שנדע לתקן במקום להעביר ביקורת.
סיפור יפה שגם סופר יפה.ומוסר ההשכל הוא ברור.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.