basket case
New member
למה לתת???
בזמן האחרון שמתי לב למשהו בעצמי: לפעמים אני משקיעה המון באחרים, וברוב המקרים - פשוט לא ברור לי למה. זה כולל את הדברים הבאים: חברה שמתקשרת ואומרת לי שהיא צריכה טרמפ, ואני באה במיוחד, רק בשביל להסיע אותה..; המתנה של מעל לחצי שעה מתחת לבית של חברה שמתעכבת, במקום פשוט ללכת הביתה (אתם לא חושבים, שאם אתם קובעים עם מישהו שיבוא לאסוף אתכם, מן הראוי שאתם תהיו אלו שיחכו?!
); ישיבה ממושכת מול המחשב, רק בשביל להכין איזה משהו לאבא שלי (ובסוף, לא לקבל אפילו "תודה"..
); לאסוף טרמפיסטים, אנשים שאני לא מכירה, ולהסיע אותם ליעדם - אפילו שזה לא בדרכי; לשבת זמן ממושך ולטרוח, בשביל לענות לשאלות של אנשים בפורומים; ועוד ועוד.. המוטיב החוזר בכל המקרים הנ"ל הוא, שאני עושה את הדברים בלי לקבל שום תמורה מלבד אולי טיפת הערכה, ומתאכזבת כל פעם מחדש כשנמנעת ממני הכרה במאמץ שהשקעתי, או לפחות "תודה"... והעובדה היא, שלמרות האכזבה, אני לא חדלה מלעשות את הדברים האלו. ואני שואלת, למה?? איך זה שהטוב לב (ואני אומרת את זה בלי שמץ של התנשאות או התלהבות מעצמי) לא נעלם, למרות כל האכזבות? למה לטרוח בכלל, בשביל מישהו שלא מכיר אותי בכלל? או סתם לא מעריך את מעשיי??
בזמן האחרון שמתי לב למשהו בעצמי: לפעמים אני משקיעה המון באחרים, וברוב המקרים - פשוט לא ברור לי למה. זה כולל את הדברים הבאים: חברה שמתקשרת ואומרת לי שהיא צריכה טרמפ, ואני באה במיוחד, רק בשביל להסיע אותה..; המתנה של מעל לחצי שעה מתחת לבית של חברה שמתעכבת, במקום פשוט ללכת הביתה (אתם לא חושבים, שאם אתם קובעים עם מישהו שיבוא לאסוף אתכם, מן הראוי שאתם תהיו אלו שיחכו?!