למה לעזאזל זה חוזר

[פעם הייתי אופטימי]

למה לעזאזל זה חוזר

חודש כמעט עבר, חודש שבו סוף סוף חזרתי לחייך קצת, ושוב הגיע היום הזה שהחזיר אותי חודש לאחור. אני אפילו לא מצליח לחשוב מה גרם למהפך הזה שוב. פשוט אין לי מושג, אבל אני כן יודע ששוב רצות לי המחשבות הנגררות האלה בראש, לא רוצה להיכנס למצב רוח הזה עוד פעם, אבל אני פשוט נגרר. מן רגע כזה שכאילו פגע קוץ בבלון ופיצץ את האשליה שהכל מסתדר. מרגיש רע עם עצמי, ולא יודע שוב מה לעשות, די כבר להיות דפוק, מספיק.

 

[efriend]

אולי צריך לנסות להבין

אז האיש השמח והאופטימי שבתוכך והאיש העצוב והמתייסר עדיין לא מכירים אחד את השני, הא? כשאחד שולט, הוא לגמריי לא מבין איך יכול היה להיות שהאחר שלט קודם? כדרכך אתה מספר רק ברמז, וזה מובן, אתה לא חייב לספר יותר ממה שאתה רוצה לספר. אז בא לי להגיד לך שני דברים: 1. אם בכל זאת בא לך ספר קצת יותר - נכון, מה הסיכוי שזה יעזור, אבל מצד שני אתה אנונימי פה, מה אכפת לך? ולפעמים לדבר על הדברים ושיקשיבו לך נותן הקלה, ואני מבטיח לך המון הקשבה. 2. אני הייתי מנחש שיש בך איזשהו כאב, שאתה אולי לא לגמריי מודע לו, או מספר עליו אפילו לעצמך רק ברמז. זה נראה שהרגשות שלך, הפנימיות שלך, כל פעם מפתיעים אותך וזורקים אותך מצד לצד. אולי כדאי לנסות להבין מה קורה אצלך שם בפנים? אז נסה לספר לנו ולעצמך, אם בא לך, מה קרה, מה אתה מרגיש, בלי רציונל, רק רגש. אני יודע שזה מופשט - וגם יש סיכוי טוב שסתם דיברתי שטויות. אבל זה השטויות הכי טובות שיצאו לי, ונורא רציתי שייצא לפחות משהו

 

[פעם הייתי אופטימי]

שוב תודה לך

את האמת שאין מה לספר, זה פשוט היה כפי שכתבתי, חודש כמעט שסוף סוף באמת שנראה שהכל הולך לכיוון הנכון, חודש שחזרתי לשמוח, חזרתי לחייך, חזרתי להנות מהעבודה, להעריך חברה או שתיים, אבל פתאום זה הגיע ופתאום כאילו לקחתי צעד לאחור וראיתי שבעצם שום דבר לא השתנה, עדיין אני אותו בן אדם שנותן ונותן, ועדיין מקבל את הסטירות לפנים, עדיין אני משקיע מכל כולי, ובסוף מתייחסים אליי בצורה מגעילה,עדיין אף אחד לא באמת פונה אליי אלא רק כתגובה. כלום לא השתנה. הצעד הוירטואלי הזה לאחור, כאילו נעשה בשביל, פתאום כך, ראיתי שלא באמת איכפת, פתאום ראיתי שאפילו מה שנראה שמשתנה חזר לנקודה בה היה, כאילו ירד לי הכיסוי מהעיניים ושוב ראיתי את אותה תמונה מוכרת של החיים שלי. לא רמזתי שום דבר בפוסט הזה או בקודם כי פשוט לא קרה שום דבר מיוחד, זה פשוט התבהר שוב בצורה מפתיעה.

 

[efriend]

אז החודש ההוא נמחק?

ומה האמת? אם כל החודש היה בסדר, אז מה, כלום לא קרה פתאום הכל כבר לא בסדר? נמחק כל מה שהיה? איך יכול להיות? איך יכול להיות שהכל היה טוב ופתאום עכשיו לא טוב אם לא קרה כלום? או שקיבלת עוד איזו סטירה קטנה? מהחברה ההיא? מה היה הטריגר לשינוי? מה אכפת לך, תספר

 

[פעם הייתי אופטימי]

ממש מכלום

זהו שבאמת לא קרה שום דבר, שום טריגר שום דבר... ככה באמצע שיחה, ממש לא מעניינת עם אדם מאוד לא קשור פשוט הבנתי, פשוט התחלתי לחשוב, ככה סתם, לא קשור לחברה ההיא, ולא קשור לשום דבר, ממש ככה

 

[efriend]

אז מה הבנת בדרך מפתיעה?

שכל מה שהיה בחודש הזה לא היה אמיתי? ומה אתה מרגיש עכשיו? מה מוקדי הכאב? אל תחשוב הרבה, פשוט תגיד מה שעולה לך לראש.

 

[פעם הייתי אופטימי]

כאילו הכל הצגה גדולה

בערך... מה שהיה בחודש האחרון נראה כאילו הצגה אחת גדולה, כאילו השליתי את עצמי שהכל מסתדר שהנה טעיתי וזה הולך לכיוון הנכון וגם זה הולך לשם, אבל בעצם שום דבר לא השתנה. מה אני מרגיש...אני מרגיש שזה ממש לא מה שציפיתי, אני מרגיש שאני מאוד מאוכזב,מעצמי, מהניצול שלי את החיים שלי, מזה שאני לא באמת מצליח למצוא את הדרך להתקדם, מזה שאני משלה את עצמי גם לטוב וגם לרע. אני בטוח שהאמת היא אי שם באמצע, אבל המכות האלה והמחשבה הזאת פשוט מכאיבות לי מאוד.

 

[efriend]

סידרת אותי עם האמת אי שם באמצע

זו אחת הקלישאות האהובות עלי והיא כבר עמדה לי על קצת הלשון טעונה ומוכנה עד שראיתי את סוף ההודעה שלך

אז הנה כמה מהקלישאות האחרות האהובות שלי: 1. התקדמות היא תמיד שני צעדים קדימה צעד אחד אחורה. אל ייאוש! זה חלק מהתהליך. 2. לכל דבר שקורה לנו בחיים אפשר לצייר קריקטורה. אז אפשר להגיד שכל החודש הזה היה אשליה וחסר משמעות, ואני בטוח שאתה הקריקטוריסט הכי טוב של עצמך - בטח תדע לתאר במילים מושחזות כמה זה היה אשליה ולא אמיתי. אגב, כשתרגיש יותר טוב, תוכל לצייר קריקטורה הפוכה: שהשקיעה הזו היתה עכשיו היתה לא אמיתית, אתה לא חושב? אני חושב שתמיד יש שתי קריקטורות, ואכן האמת היא אי שם ביניהן. אתה יודע, איכשהו אני לא מאמין ששום דבר לא השתנה. האמנם לא התקדמת בכלל? כי אתה נשמעת ממש טוב, וחודש זה הרבה זמן. ואני מבין שזה כואב נורא.

 

[efriend]

טוב, אז חשבתי על עוד משהו תוך כדי שעשיתי

קניות בסופר. יש כמובן את המישור של איך לקדם את הדברים שאתה רוצה לקדם בחיים ואיך לנצל אותם יותר טוב.זה סיפור לא פשוט בפני עצמו. אבל יש עוד מישור. אם באמת לא היה שום טריגר, זה כנראה אומר שבמשך החודש הזה לא נתת לספקות שהיו לך, לשדון הקטן והרשע שיושב לך על הכתף, לוחש לך לאוזן ומשחיר הכל, לדבר. וברור, כי כשדברים הולכים טוב - הדבר האחרון שאתה רוצה ללכת לנבור בזבל ביוזמתך. אבל עבר חודש, והשדון הזה כבר צבר המון דברים להגיד, ושפך אותם בבת אחת כשהיית לרגע חלש. הרי אתה יודע שהאמת היא אי שם באמצע. מה שכואב לך הוא לא ידיעה או אי ידיעה אלא הטלטלות הרגשיות האלה. לכן מה שאני מציע לעשות, הוא לתת לשדון לדבר לא פעם בחודש, אלא בתדירות קצת יותר גבוהה. לשחרר קיטור. אתה מכיר את זה יש לך זמן פנוי, ואתה מרגיש שאתה עומד לשקוע בהרגשה לא טובה, ואז כדי להימנע מזה אתה מעסיק את עצמך, או הולך לפגוש מישהו, וכד'? אצלי לפחות זה ככה. ומה שאני מנסה לעשות הוא לא תמיד לברוח מזה. כשמגיע גל כזה של חרא, אני נותן לו מדי פעם לשטוף אותי. זה לא נעים, אבל הגל עובר מהר, ואחרי זה מרגישים הרבה יותר טוב. אם מחכים יותר מדי זמן, הגל פשוט גדול מדי ולוקח יותר זמן עד שהוא עובר. ואז, כמובן, מתגנב ללב הפחד - מה יקרה אם הוא לא יעבור. ככה זה לפחות אצלי. בקיצור, אני מאמין בך - אתה תצא מזה, ותצא מזה מחוזק. והחודש שהיה לא היה סתם. צעד אחורה, שניים קדימה... ואני תמיד פה.

 

[פעם הייתי אופטימי]

תודה