למה כובע
הכובע ג'ין היתה בחורה ממוצעת. תמיד היתה לא גבוהה ולא נמוכה, לא שמנה ולא רזה, לא מכוערת אך גם לא יפה, לא חכמה אך גם לא טיפשה, תלמידה לא רעה אבל גם לא טובה, היא לא היתה מקובלת אך גם לא דחויה, גרה בשכונה ממוצעת לא ממש טובה אך גם לא רעה. היא גרה עם אימה בדירה לא גדולה וגם לא קטנה בבית לא ישן וגם לא חדש. היא עבדה בחברה לא גדולה אך גם לא קטנה. היא היתה פקידה לא בכירה אך גם לא לגמרי זוטרה. היתה לה משכורת לא גבוהה אך גם לא נמוכה. היא הלכה כל יום לעבודה באותה דרך שלא היתה לא ארוכה וגם לא קצרה. יום אחד בדרך לעבודה היא ראתה שנפתחה חנות חדשה לכובעים. בדחף בלתי מוסבר היא נכנסה לחנות. היא ראתה שם כובעים לא גדולים ולא קטנים, לא זולים ולא יקרים,לא שחורים ולא לבנים. כובע אחד משך אותה במיוחד. היא מדדה אותו וכשהיא הביטה במראה ילדה קטנה שהיתה עם אימה בחנות אמרה לה:" את כל כך יפה!" גם אימה הביטה בגיין ואמרה לה: "הכובע ממש הולם אותך!" שילמה ג'יין עבור הכובע ויצא מהחנות. בדרך לעבודה היא עברה על יד בית קפה ששם ישבו כל היפים והיפות של העיר. ג'יין שמה לב שאנשים מסתכלים בה בעיניים אחרות מלאות הערכה כאילו ראו אותה בפעם הראשונה. בחור 'פה שישב בבית הקפה הזמין אותה לשבת איתו, אך נאלצה לסרב כי היא מיהרה לעבודה. גם כשהיא נכנסה למשרד שבו היא עבדה אנשים הסתכלו בה והחמיאו לה איך שהיא נראת. בסוף העבודה אחד העובדים היותר מבוקשים שאף פעם לא שם לב אליה הזמין אותה למסעדה, וכל הזמן אמר לה כמה היא יפה ונהדרת בעיניו. גם הנהג של המונית שלקח אותה הביתה נעץ בה מבטים מלאי הערצה. כשנכנסה הביתה אימה שאלה אותה למה את כל כך זוהרת היום? אמרה ג'יין זה בגלל הכובע החדש שלי. אמרה אימה איזה כובע אני לא רואה שום כובע. נגע ג'יין בראשה רצה למראה ובאמת לא היה לה שום כובע על הראש. התחילה ג'יין לשחזר איפה היתה ומה עשתה . איפה יכלה לשכוח את הכובע הנהדר שלה. במונית היא לא הורידה את הכובע, במסעדה וודאי שלא במשרד כמובן שלא! אז איפה הכובע? ג'יין נזכרה שבקופה אחרי ששילמה שכחה לקחת את הכובע.
הכובע ג'ין היתה בחורה ממוצעת. תמיד היתה לא גבוהה ולא נמוכה, לא שמנה ולא רזה, לא מכוערת אך גם לא יפה, לא חכמה אך גם לא טיפשה, תלמידה לא רעה אבל גם לא טובה, היא לא היתה מקובלת אך גם לא דחויה, גרה בשכונה ממוצעת לא ממש טובה אך גם לא רעה. היא גרה עם אימה בדירה לא גדולה וגם לא קטנה בבית לא ישן וגם לא חדש. היא עבדה בחברה לא גדולה אך גם לא קטנה. היא היתה פקידה לא בכירה אך גם לא לגמרי זוטרה. היתה לה משכורת לא גבוהה אך גם לא נמוכה. היא הלכה כל יום לעבודה באותה דרך שלא היתה לא ארוכה וגם לא קצרה. יום אחד בדרך לעבודה היא ראתה שנפתחה חנות חדשה לכובעים. בדחף בלתי מוסבר היא נכנסה לחנות. היא ראתה שם כובעים לא גדולים ולא קטנים, לא זולים ולא יקרים,לא שחורים ולא לבנים. כובע אחד משך אותה במיוחד. היא מדדה אותו וכשהיא הביטה במראה ילדה קטנה שהיתה עם אימה בחנות אמרה לה:" את כל כך יפה!" גם אימה הביטה בגיין ואמרה לה: "הכובע ממש הולם אותך!" שילמה ג'יין עבור הכובע ויצא מהחנות. בדרך לעבודה היא עברה על יד בית קפה ששם ישבו כל היפים והיפות של העיר. ג'יין שמה לב שאנשים מסתכלים בה בעיניים אחרות מלאות הערכה כאילו ראו אותה בפעם הראשונה. בחור 'פה שישב בבית הקפה הזמין אותה לשבת איתו, אך נאלצה לסרב כי היא מיהרה לעבודה. גם כשהיא נכנסה למשרד שבו היא עבדה אנשים הסתכלו בה והחמיאו לה איך שהיא נראת. בסוף העבודה אחד העובדים היותר מבוקשים שאף פעם לא שם לב אליה הזמין אותה למסעדה, וכל הזמן אמר לה כמה היא יפה ונהדרת בעיניו. גם הנהג של המונית שלקח אותה הביתה נעץ בה מבטים מלאי הערצה. כשנכנסה הביתה אימה שאלה אותה למה את כל כך זוהרת היום? אמרה ג'יין זה בגלל הכובע החדש שלי. אמרה אימה איזה כובע אני לא רואה שום כובע. נגע ג'יין בראשה רצה למראה ובאמת לא היה לה שום כובע על הראש. התחילה ג'יין לשחזר איפה היתה ומה עשתה . איפה יכלה לשכוח את הכובע הנהדר שלה. במונית היא לא הורידה את הכובע, במסעדה וודאי שלא במשרד כמובן שלא! אז איפה הכובע? ג'יין נזכרה שבקופה אחרי ששילמה שכחה לקחת את הכובע.