למה זה כיף לנצח ?

[puma141]

זה לא!!!! איך אתה נתפס בזה

צל, אם אתה כאן תמחק בבקשה את הפוסט של אורשינא!

עד שדניאל התחבר לרגש שלו......הביאו לו הוכחה מדעית.......

 

[דניאל12319]

שום דבר שאורשינא כתב

לא סתר שום דבר שאמרתי.

הוא הסביר איך המכונית עובדת, בעוד אני דיברתי על למה היא נוסעת לאן שהיא נוסעת.

 

[ביזיון ברשת]

אני רק שאלה

קוקאין עושה סינוסיטיס?
ואם אני לא עושה באף אלא רק מתבלת את הג'ויינט?

 

[לירי לא שרה]

אז ברור שלא

אה וזה נקרא צ'ארלי.. שם חמוד.

 

[ביזיון ברשת]

זה

באמת שם חמוד.

צ'ארלי.

מתוקי.

עשיתי צ'ארלי.

לקחתי את צ'ארלי לראות את הזריחה.

צ'ארלי כרגע בין שפתיי.

 

[לירי לא שרה]

אני גם עשיתי את צ'ארלי

(איזה דיקטי זה יצא)

עשיתי אותו על ג'וינט.. והיה לי מזה כייף!

 

[ביזיון ברשת]

חברה

אצלי המבסוטון נתן את הטון.

והייתה חגיגת עם צ'ארלי

וחצי.

 

[לירי לא שרה]

מה עם איזה ערק להיום?

 

[ביזיון ברשת]

את

יודעת שאני בעד.

 

[לירי לא שרה]

אני מטפלת בזה

 

[ביזיון ברשת]

הו יאה!

 

[מלחייה מתוקה]

זה כיף לנצח כי זה נותן לנו הרגשה טובה.

כי כשאנו מנצחים יש לנו אסמכתא שאנחנו טובים, ואנחנו כבר לא צריכים ליטוף מעודד מאחרים או סמיילי

.

כך אנו מחונכים כבר מגיל צעיר מאוד - מי שמנצח ולמעלה הוא טוב ואוהבים אותו ולהיפך.
אנו לומדים לחפש פידבקים מסביבה שלנו על היותנו בסדר. "כל הכבוד חמודי" "איזו יפה" "מה, רק 80? אני הוצאתי 90", "מאמי, איך הג'ינס הזה נראה עלי?" וכו...

ז"א שמבלי הסביבה שתאמר לנו שאנו טובים מספיק, ותחתום לנו בתעודה, אולי לא היינו מאמינים בכך לא משנה כמה יגידו לנו. ואנו מודדים הצלחות ביחס לסביבה מבלי להתייחס להצלחות שלנו
ביחס לעצמנו. לא מודדים כמה אנו התקדמנו מנק. א לנק. ב (זהו ניצחון שיש להעריך) מבלי להתייחס לנקודת הסיום החיצונית (הסביבה).
לכן נוצר מצב שכשאין לנו את האסמכתא, אנו צריכים ביטחון עצמי אמיתי או דרכים וורבליות לשיווק עצמי.

בקיצ' זה כיף לנצח כי אנחנו מכורים לפידבקים.
ומי שנגמל מפידבקים - כיף לו לנצח כי הוא מכור לחיים.

 

[סוקרטס פה]

טו-או-ב !!!

מה הדרך להיגמל מפידבקים ?

 

[מלחייה מתוקה]

אוו חתיכת שאלה

אבל בעיקרון

 

[סוקרטס פה]

הבנתי....

 

[מלחייה מתוקה]

נלחץ לי

 

[סוקרטס פה]

גם לי

 

[מלחייה מתוקה]

בעקרון

להיות פחות תלוי.

זאת אומרת - זה כיף לשמוע מחמאה, אבל - לא להיות תלוי בה.

הדבר החשוב הוא - כיצד אתה בעצמך מרגיש עם ההתקדמות שלך( או עם עצמך), שהיא ביחס לעצמך.

כך ניתן להתקדם באופן ריאלי ולא בצעדים שאינם מתאימים לעצמך ומביאים לתסכול.

 

[סוקרטס פה]

קיבלת ממני 10 דקות של תהילה !

המיקרופון בידיים שלך, וכל העולם מתבונן במסכים לשמוע איך את רואה את הדרך "למהפכה"

מה את אומרת להם ?

אנד..... אקשן !

 

[מלחייה מתוקה]

רק 10 דקות??

טוב נו... אנסה:

עולם יקר, אני שמחה לומר לכם שאתם לא באמת יקרים. (הנה עכשיו כולם פעורי פה, משתאים ושונאים אותי).
אתם חבורה של טינופת שלא עושה כלום עם עצמה!!. עובדים במקומות משעממים, קמים, ישנים, קמים, ישנים, שותים, מתאהבים, מתחתנים, מביאים ילדים, לומדים בבתי ספר, משתתפים בפעילויות, מתנדבים... ומה?? מה יצא מכם???? מה?? כלום!!! כולכם אותו חרא! חבורה של שיעמום בלי שום תוכן! אה.. בעצם, חוץ מרפי. אוייש רפי! רפי'לה. הוא באמת עשה דרך נפלאה בחיים שלו. אבל חוץ ממנו, באמת שאני יכולה לראות כבר מעכשיו שאתם לא תגיעו לשום מקום. לשום מקום. מכאן והלאה - רק התדרדרות. אתם פשוט כשלון.

זהו. עכשיו התור של הקהל לומר לי במה אני טועה, למה הוא דווקא טוב, מוכשר ושווה את החיים האלה (חוץ מאלה שבאמת יאמינו לי ויכנסו מזה לדיכאון

. )