../images/Emo27.gif משמעותן של התגובות עבורי ../images/Emo37.gif
קודם כל, תודה ששיתפת אותי. והתיאור הזה.. היה לא פחות משמעותי עבורי מאשר ה"ואוו"... ועכשיו... עכשיו אומר לך למה כל התגובות הללו כן משנות! ולא רק ה"ואו". ובכן, החוייה האמנותית, לטעמי, אינה מסתיימת כאשר אני מרססת את הרישום בפיקסטיב. תגובותים של אנשים הם חלק בלתי נפרד מן החוויה. וככל שהן תהיינה מגוונות יותר, החוויה תהייה עשירה יותר. כמובן שתגובות חיוביות תורמות לאגו, אבל גם תגובות שליליות עושות את זה באופן פאראדוכסלי. כן, גם תגובות "שליליות" חזקות "מזינות" אותי. העיקר... שהעבודה תעורר תגובות...! התגובות גם מחזקות את האגו שלי ובונות את הבטחון העצמי הנמוך שלי מכיוונים שונים: אם לא הססתי ועשיתי דברים נועזים - זה בא מתוך התפתחות אישית; אם זה עורר הדים עזים - אז אני יודעת שיש לי כוח! ולמה הבטחון העצמי שלי לא במצב שפיר? כי, כמו שאמרת, שחר, אני שואפת לאיזושהי שלמות ערטילאית, שכנראה לעולם לא אגיע אליה... צריכה תמיד להוכיח את עצמי. אני אולי נשמעת כאן עם בטחון עצמי די רב... זה, כנראה, בזכות התערוכה שבה השתתפתי בקיץ. אין ספק שהאגו שלי קיבל שם מזון מרוכז מאוד... וגם החדיר בי אמביציה לתערוכת יחיד... בדרך כלל הרישומים שלי עוררו הדים חיוביים עד מאוד. אבל, היו גם כאלו שהביעו שאט נפש. ואיך יכולתי לעמוד מול כל זה? - פשוט מאוד: אנשים מגיבים לרעיונות שהבעתי מהמקום שבו הם נמצאים. לא לקחתי את זה אישית. ואחרי דיעות חיוביות רבות ממביני עניין - היה לי גם את השקט הזה - לראות את זה. ........ ואם נבחן את זה מבחינה אנתרופולוגית... יש בזה עוד משהו: אנחנו חיות חברתיות. ובתור שכאלה אנחנו זקוקים להכרה חברתית. זהו דחף בסיסי לא פחות מדחפים ייצריים אחרים. ואמנות מהווה ערוץ, שבו ניתן לזכות בהכרה חברתית. ותודה לכולם.