למה? הם פשוט לא מבינים...

[הולדן קולפילד]

למה? הם פשוט לא מבינים...

סיפרתי להורים אתמול (באיחור קל) שנפרדתי ממנה, שזה סופי, ושזה נגמר. למה הם רצו לעודד? אני מרגיש בסדר. אפילו דמעה לא הייתה, אולי קצת הרגשת המחנק בגרון... אבל למה הם מתעקשים שהמצב לא טוב? סתם...פשוט לא יודעים, לא מבינים. לא מבינים שמאתמול, אני מתחיל את מגמת העליה, מתחיל שינוי, מתחיל לחשוב אחרת... ולמה שאספר להם? הם יידעו כבר...אני בטוח

 

[מורני !]

תומר...

הורים זה עם מוזר... אבל אהוב. אני מבינה את ההרגשה שלך... אך.. מבינה גם את ההרגשה של ההורים .. אני מציעה שתראה להם שהמצב טוב... אתה גר במעונות, הם רואים אותך רק בסופ``ש וגם זה לא תמיד.. הם לא יודעים מה קורה... וזה לא מספיק טלפון.. הורים צריכים לראות את העניים של הילדים שלהם כדי לדעת. אז תגיד להם. שאתה בסדר. מתחיל לעלות. ומחייך. הרגשת המחנק, וגם דמעה לפעמים.. זה רק טבעי. רק טבעי. לפעמים בוכים על מה שהיה ולא יחזור עוד, מתוך ההשלמה.. לא מתוך העצב. שולחת לך חיוך... מקווה שידבק גם לך לפנים... ו.. תודה. אתה יודע על מה.

 

[הולדן קולפילד]

מורני

אני חושב שאני יודע על מה את מודה לי, אבל אני לא בטוח. אני מקווה ששיחתינו אתמול עזרה למרות שהתנתקתי ככה פתאום... זה היה לקראת הסוף. חיוך יש לי על הפנים מאז אתמול...ואני מרגיש בעננים. וזה הכי חשוב

 

[הולדן קולפילד]

בעצם....

אני יודע למה את מודה לי... אחרי שקראתי את אחת ההודעות שלך.... דילגתי עליה בטעות תומר