המכפל יוצר הברה סגורה. בד"כ (כידוע, בתנ"ך הכתיב לא עקבי) לפני הברה סגורה לא מוטעמת הכתיב הוא חסר, ולפני הברה פתוחה הכתיב הוא מלא. במילה שועל אין מכפל בע', ולכן הש' בהברה פתוחה. לכן ברוב המקרים בתנ"ך הכתיב מלא (11 פעמים מלא מול פעמיים חסר). לעומת זאת במילה כולו המכפל בל' יוצר הברה סגורה, ולכן תמיד הכתיב חסר.
בהתאם להטעמה ולסוג ההברה. סגורה לא מוטעמת - חסר (מה שקרוי "קטנה") פתוחה לא מוטעמת - מלא (מה שקרוי "גדולה") זו התיאוריה המקובלת, ודי מוזר שלא שמעת עליה.
5 פעמים מלא מול פעמיים חסר. אם אנחנו סומכים על המסורה אז אל לנו לשכוח שמבחינתה אין הבדל בין כתיב מלא לחסר.... ונדמה שהטעם לאי הימצאות אם קריאה בהברה פתוחה נובע מסיבות גראפיות גרידא.
1. יהושע פרק טו 2. יהושע פרק יט 3. שופטים פרק טו 4. שמואל א פרק יג 5. שיר השירים פרק ב - פעמיים 6. איכה פרק ה 7. נחמיה פרק ג 8. נחמיה פרק יא 9. דברי הימים א פרק ד 10. דברי הימים א פרק ז וכן, אני כולל גם כל מני שמות מקומות ואנשים שנקראים כך, מן הסתם ע"ש החיה.
אתה מוזמן לחפש באתר פרוייקט השו"ת. "אל לנו לשכוח שמבחינתה אין הבדל בין כתיב מלא לחסר" לא הבנתי מה הכוונה "מבחינתה אין הבדל". ברור שיש הבדל בטקסט המקראי שהמסורה מתייחסת אליו. זה נכתב בו' וזה נכתב בלי. וגם הערות המסורה עוסקות המון בהבדלי מלא וחסר. אולי כוונתך שלא היה הבדל בהגייה בין כתיב מלא לחסר, שזה כנראה נכון. אז מה? איך זה סותר את העובדה שבהברה סגורה לא מוטעמת הכתיב חסר ובפתוחה הוא מלא? "מסיבות גראפיות גרידא" - מה הכוונה "סיבות גרפיות"? כשההברה פתוחה פתאום הם החליטו שיפה יותר לשים ו'?
לא שמתי לבי לשמות פרטיים ומקומות כפי שרשמתי ראה לעיל. אין הבדל בהגייה באורך או איכות. במקומות שרשום וא"ו לפי המסורה- חולם מלא ולחילופין. למה אתה חושב שבאתי לסתור את הדבר?! אני מנסה להצביע על קשר שלפי אות עיניי נראה הגיוני. החדרה גראפית (!) של אם קריאה מציגה לכאורה "נתק" בהברה סגורה (ר"ל בין תנועה לשווא). אל לנו לשכוח שהערבית בעניין זה לא ברת השוואה מפני שיטתה, שלטעמי איננה המצאה שמית, לקבוע את הטעם במילה לפי אימות הקריאה לא קשורה לעברית כלל ונראה כי הערבית עברה האחדה בצורת הכתיבה יותר מהעברית המקראית. למשל: מגדל> מיגדל החלוקה האודיו-ויזואלית נראית כך: מג-דל>> מיג-דל/ מי-גדל. אני מסכים למינוח היציב כמו "הברה פתוחה/ סגורה" - כל מה שקשור לתנועות צריך לעבור מינוח מחודש, לדעתי, כי מה שמרמז על אורך/ גודל, מבלבל ומחשיד לערביזציה של העברית.
אבל פעם כן היה הבדל כזה. כתיב מלא מייצג לרוב תנועה ארוכה פרוטושמית וכתיב חסר - תנועה קצרה. ברור שזה לא היה רלוונטי בתקופת המסורה וכנראה גם לא קודם - בתקופה בה התגבש הכתיב של התנ"ך. אבל הכתיב נשאר.
בכתיב המלא או בכתיב החסר? אלא שאין פה שום טעות. כנראה זה לא היה חשוב למי שקבע את הכתיב, כך שקשה להגדיר את זה כטעות. בכל מקרה, אני חיפשתי בפרויקט השו"ת שהטקסט בו הוא לפי כ"י לנינגרד. לפי התנ"ך של הרב ברויאר עפ"י כתר ארם צובא - פעמיים חסר. לא יודע מאיפה הבאת את הגרסה של פעם חסר ופעם מלא.