מתברר
שלמערכות פונולוגיות בשפות שונות יש תבניות הברתיות קבועות. חריגה מאותן תבניות נשמעת לאוזן של הדובר לא טבעית, או כמבטא זר. בעברית המקראית מבנה של הברה פתוחה עם תנועה קצרה נתפס כמבנה חריג לשפה. הדוגמאות שהובאו (ובדומה לכך ארוך, רטוב, צהוב וכו') הם ממשקל קדום qatul, עם u קצרה. כאשר נוספת סוימת הרבים, מבנה ההברה משתנה: ההברה נפתחת. הכפלת העיצור התוכף היתה אחת הדרכים שבהם העברית "טיפלה" בכאלו הברות, שכן ההכפלה קיבעה את ההברה כהברה סגורה, ואפשרה לתנועה הקצרה להתקיים.
שלמערכות פונולוגיות בשפות שונות יש תבניות הברתיות קבועות. חריגה מאותן תבניות נשמעת לאוזן של הדובר לא טבעית, או כמבטא זר. בעברית המקראית מבנה של הברה פתוחה עם תנועה קצרה נתפס כמבנה חריג לשפה. הדוגמאות שהובאו (ובדומה לכך ארוך, רטוב, צהוב וכו') הם ממשקל קדום qatul, עם u קצרה. כאשר נוספת סוימת הרבים, מבנה ההברה משתנה: ההברה נפתחת. הכפלת העיצור התוכף היתה אחת הדרכים שבהם העברית "טיפלה" בכאלו הברות, שכן ההכפלה קיבעה את ההברה כהברה סגורה, ואפשרה לתנועה הקצרה להתקיים.