אשריך..
אני אמרתי למשפחה ולקומץ חבריי הקרובים שאם וכאשר אתחתן אז רוב הסיכויים שהם לא יבואו.. ענו לי "מה?!, לא תזמין אותי?" והשבתי ש-אני יותר אגרום עוול מאשר אושר, כי יהיה מדובר במשהו מאד רוחני, משהו של כעשרה אנשים במקום מבודד ומרוחק עם אוהלים וכו', בטבע, דבר שממש לא יתאים לרוב האנשים- אך אני עדיין אשאיר אז אפשרות הבחירה בידיהם (רק שאנסח את זה באופן שכשהם ירצו לא להגיע, הם לא ירגישו רע עם עצמם..). אם וכאשר אתחתן אז זה יהיה בשבילי ובשביל זוגתי, וממש לא בשביל אף אחד אחר, כך שאני אצא נשכר מאותו ערב. קצת עצוב לי, אולם, על כל השאר שאולי מתפארים בערב אחד בשנה על כל מוזמניו והאוכל והדיג'יי.. ואח"כ רואים מה השווי של זה..
אבל זה החיים כאן, מטריאליסטיים ברובם, ואין נכון או לא נכון, המקסימום שאפשר לעשות הוא לא לעשות או כן לעשות..
על אדם שמתקשה להירדם בלילה עקב (למשל) חוב כספי קטן לחבר, אני אומר "גבר!!, בנאדם!!", אך על אחד שמתקשה להירדם מהמחשבה שבחתונה יהיו פחות מ-500 איש או זה לא יהיה הדיג'יי הכי נחשק או טבעת הכי יקרה, אני אומר שאני חומל אותו...
