למה בכלל להתחתן???

[תחשוב רע יהיה טוב]

צודקת..

אבל כתבת את זה כזה ארוךךךך.. חחח .. ואפילו בלי הפסקה אחת.. עכשיו אני עייף...

 

[המאושרת1]

חחחחח...תקרא את זה בחלקים...

 

[פשוT אJי]

השליליות שנושבת מדבריך...

טבוע בנו מעצם בריאתנו הצורך להתחתן.א`א להסביר את הצורך הזה משום שהוא לא נתפס בחושים..וגם משום שהוא צורת התנהלות של החברה בכל העולם מאז בריאתו.מאז שאנו נולדים כמעט אנחנו חושבים על איך יראה ביתנו האישי איך נגדל את ילדינו ואיזה אדם נבחר לחתננו.לסיכום נאמר שהצורך הזה להתחתן א.טבוע בנו היות והקב``ה רצה שיהיה המשכיות וקיום לעולם הזה.ב.הצורך הוא גם מנטלי חברתי כמעט כל אדם (גם בחברה המערבית המודרנית) רואה את הנישואין והקמת משפחה כחלק אינטגלי מהחיים.אם דיברנו על מה מניע את התהליך הזה להתרחש אז הזכרנו את הצורך באהבה

 

[פשוT אJי]

המשך..

שבעצם גורם לנו להכניס את עצמנו להליך המורכב הזה ששמו ``נישואין``.שלא תחשבי שרוב האנשים נאיביים לחשוב שחיי נישואין רצופים באכילת דבש אני מאמינה שרובם יודעים שחיים כאלה דורשים עבודת המידות אדירה..ואם חושבים לעומק כל הרעיון הזה של נישואין וגידול ילדים בעצם נועד בשביל כל אחד בפני עצמו לגרום לו להיות אדם טוב יותר.בן הזוג שלנו אם נשקיע באמת יגרום לנו לשנות /לשפר את עצמנו.וילדינו על אחת כמה וכמה...

 

[המאושרת1]

אהבתי את מה שכתבת.

ואין ספק שאתה צודקת!!! לגבי ההמשך יש לי מעט ספקות: א.כן,מרבית מהצעירים היום חושבים שחי'י הנישואין מלאים טוב ולא עוצרים לרגע לחשוב על הקשיים וההשקעה שתידרש בכדי לשמר את הנישואים,את הביחד. ומאחר והלך המחשבה שלהם נעצר רק בטוב,הם לא משכילים לרכוש כלים שיעזרו להם במסע. אני כבר לא מדברת על אלו שמתחתנים מתוך הרצון לברוח ממשהו {מהבית/מהמשפחה/מהסביבה...} ובטוחים שאחרי שיתחתנו הם יהיו ברשות עצמם יעשו מה שבא להם ויצליחו בהכל. ב."כל הרעיון הזה של נישואין וגידול ילדים בעצם נועד בשביל כל אחד בפני עצמו לגרום לו להיות אדם טוב יותר." לפני שאדם מתחתן הוא אמור להתחיל בעבודת המידות שלו. בן/בת הזוג הם לא משגיחי המוסר אחד של השני. הם יכולים לעזור בזה,הם יכולים להוות כתמרור עצור!!!גבול לפניך. או,האט ושים לב לתנועה. אבל בהחלט לא להיות השוטר/השופט.

 

[המאושרת1]

שאת צודקת*

 

[בובזמן]

יש לי תוספת קלה,

ולדעתי מסבירה,החיים והעולם שלנו,מורכבים מקח ותן,כל אחד מקיים את התהליך הזה,לפחות פעם ב..יום, שעה.. הצורך הקיומי והרצון להמשכיות,כמו שציינת לעיל` מצרפים אותנו לזרם הנותנים המקושרים זבז` עד כדי יצירת מעגל נוסף של נתינה,הלאה לדור הבא,והארץ לעולם תעמוד..,וחוזר.

 

[אלישיר]

תגובה כללית:

בעזהי"ת אחד ממאפייני נפש האדם, היא לקבוע את הפירוש שלו לפני הדברים, ואת דעתו עליהם, על פי התבנית הנפשית הפנימית הרבה יותר שבתוכו, תבנית יכולותיו, תכונותיו, ואשר עבר עליו כל ימיו עד היום, על פני האדמה הזו. דוגמא של היבט דברים מצד התבנית הנפשית העמוקה יותר: כל מפגש בין שני אנשים, הוא מפגש בין הרצונות שלהם, והרצון החזק יותר, כרגיל אוכף את הרצון החלש יותר, לרשותו. האכיפה יכולה להיות על ידי רושם אישי כללי, על ידי מילות שכנוע, על ידי עורמה, על ידי מסחר וכו'. רוב האנשים בעולם, במיוחד מחוץ לחוקי התורה, עובדים פשוט על פי החוקיות הזו, ואת רוב הדיבורים והדברים והמילים והניואנסים וכו' וכו' שיש ביניהם, אפשר לסווג חיש קל אל מאבק הרצון החייתי-פרימיטיבי הזה. והנה שמעתי כאן סיבות לכאן, סיבות לשם. לעניות דעתי קצת חסר טעם לדון בפירוש הספציפי, בדעה הספציפית, כי יש בכך להתעלם מהרובד הנפשי היותר עמוק, שבוודאי בנושא כמו זה, הוא הרבה יותר מהותי. אמרו חכמים זכרונם לברכה: "יותר ממה שהאיש רוצה לישא, האשה רוצה לינשא", והתבנית הנפשית אליה הם מתכוונים, מהותית הרבה יותר מאשר פירוש זמני של המחשבות והרגשות הנובעות מתוך התבנית הזו.

 

[המאושרת1]

האם המטרה

מקדשת את האמצעים??? אני אישית לא מוכנה להתחתן עם מישהו רק בכדי לסמן "V".

 

[אלישיר]

בדיוק לתווך הזה, נכנסים חוקי הצדק של התורה.

בעזהי"ת הסביר זאת רבי יהודה הלוי אשלג, בעל פירוש הסולם על ספר הזוהר, שהרצון לקבל הוא בהגדרה אחרת, "הסטרא אחרא", ואחת העבודות החשובות עלינו בעולם הזה, היא להפוך את הרצון לקבל, להיות רצון לתת (יש כאן גם רצון לקבל על מנת לתת, אבל די בזאת). והנה כמה מצבים: בקדושה: רצון לתת ברמת מודעויות נמוכה או גבוהה. וכנגד זאת בטומאה: רצון לקבל ברמת מודעות פנימית נמוכה (כנראה; רוב האנשים שם בחוץ), רצון לקבל במודעות פנימית גבוהה (בן אדם מרשים, אך גם מסוכן. יכול לצוד אותך מאוד מהר). (ברמה הבסיסית נשים הן ציידות מוצלחות יותר, אבל הן מלאות הבל תרבותי, ומבנה רגשי המגביל אותן מאוד). אז בואי ונדבר על רמת המודעות הבינונית. כרגיל נשים נמצאות בה יותר, מתוך היות בהן "בינה יתרה". ואת רגע נמצאת במודעות נמוכה, ורגע נמצאת במודעות גבוהה. במודעות הגבוהה באמת אין שום סיכוי שתתחתני כדי לסמן V. את צריכה את ההשראה של מישהו, שתטלטל אותך עד אין קץ, השראה שתרצי לחבק אותה בנפשך. אבל אז, במודעות הנמוכה? זה אפילו לא להתחתן. זה לצוד מישהו. לצוד אותו.

 

[המאושרת1]

גברים צדים

משים מלקטות. גברים ציידים-מסוגלים להתמודד עם נושא אחד בלבד. נשים מלקטות-רואות למרחק ועסוקות במגוון פעולות בו זמנית.

 

[אלישיר]

"אתה תגיד כן, ואני אגיד לא".

בעזהי"ת זאת הייתה ב. הצרפתיה. כי פשוט נגמר להם על מה לדבר, אז היא העלתה הצעה: "בא נתווכח!". "מה להתווכח?!", השיב לה ההוא. "אתה תגיד כן, ואני אגיד לא!". טוב, נו. בהמשך, אחרי כמה "כן, לא", כבר נמאס לו להמשיך, ומייד הגיעה התגובה שלה: "אתה רואה, אני ניצחתי בויכוח!!!". א. מחוץ לגבולות הקדושה כולם ציידים, הן האנשים, הן הנשים. לא לבלבל עם מאמר חז"ל אודות דרכו של האיש לכבוש: לכבוש לאו דווקא פירושו לצוד, אלא ההבדל בין הבאת חומר גלם חדש, או פיתוח חומר הגלם הקיים. יש אופני צייד נוספים מאשר כיבוש, ולא כל כיבוש הוא צייד, ובמיוחד שהדגשתי כאן בתחילה שהשתא הכל מדובר על מחוץ לגבולות הקדושה. ב. לאיש יש יתרון גדול יותר ביכולת הריכוז, ולאשה יכולת גבוהה יותר לדלג בין הלך רוח/פעולה כלשהי להלך רוח/פעולה אחרת. לכן בוודאי שהאשה מקבילה יותר מהאיש, בדיוק בדיוק תכונה בלעדיה לא תיתכן אימהות, ומאידך גיסא בעקבות יכולת ריכוז מפותחת יותר של האיש, דרכו להפליג הרבה יותר לעומק באותו נושא בו יפליג, יהיה אשר יהיה. ג. עיקר יכולת אישה, היא בינה. בינה אינה רואה למרחק. להפך, היא מרוכזת כל כולה ברחשים של ההווה. כשהרוח נושבת מערבית היא רובה ככולה למערב, ובדיוק ברגע אחד הרוח תעבור לנשב אל הדרום, וברגע קל כולה תהיה שם שוב. יכולת לראות את הנולד, מאוד מפריעה לגמישות הזו, כי היא כבר קובעת נקודת יחס קבועה אי שם במרחב.

 

[המאושרת1]

אם לא מתאים לך

אתה יכול לעצור כאן. יפה כתבת: א.לכבוש לאו דווקא פירושו לצוד, אלא ההבדל בין הבאת חומר גלם חדש, או פיתוח חומר הגלם הקיים. יש אופני צייד נוספים מאשר כיבוש, ולא כל כיבוש הוא צייד. נשים וגברים משתמשים כל אחד בדרכו כדי לכבוש: הגבר בציד-הוא מתמקד בנושא אחד ומנקודה זו הוא יוצא לכבוש. האישה בליקוט-היא אוספת חלקי מידע ונתונים ועם המידע שיש לה היא יוצאת לכבוש. ב. ו ג.-לאשה ניתן כוח הבינה כוח הבניין. בניין בונים מהרבה לבנים,מהרבה פרטים. כדי לבנות את פנימיות הבית צריך חוש של חיבור והרכבה של הרבה פרטים לאחדות אחת. זה סוג השכל שיש לאשה. שכל מסוג בינה דומה לאלומת אור שמאירה ב360 מעלות. כלומר,ראי'ה מקיפה שתופסת את כל הפרטים ויכולה להוציא מכל הפרטים משהו אחדותי. לגבר ניתן כוח מסוג חכמה-שכל הדומה לקרן לייזר שמתמקדת בעוצמה רבה,אבל בנקודה אחת בלבד. שני הכוחות האלה,של הבינה והחכמה משלימים זה את זה לשלמות כאשר הם מתחברים בצורה נכונה. והחיבור בין חכמה לבינה מוליד מדרגה גבוהה של -"דעת", כלומר שכל חדש,אור חדש ששניהם יכולים להיות ניזונים ממנו וליהנות ממנו במידה והחיבור יפעל נכון.

 

[אלישיר]

...

בעזהי"ת דברי הקדמתי, לא כדברי זלזול בך, אלא לומר שבסופו של דבר חסר טעם להתווכח הרבה. הן מצד טבעם של ויכוחים שכרגיל לא הולכים לשום מקום, ובלאו הכי כבדרך קבע אין אצלי חשיבות כל כך גדולה האם פלוני אלמוני יסבור דווקא כך או אחרת. א. חז"ל אחרת סברו, וחזרו על זאת כמה פעמים: "איש דרכו לכבוש, ואין אשה דרכה לכבוש" (בגרסאות שונות, בתלמוד הבבלי, הירושלמי ובמדרשים) איני מוצא סיבה לברוח מאשר הוא אתה, במיוחד לא מתוך מחשבה שהאחר מכובד יותר, שהרי זו התחמקות: בביצוע משובח יותר ויותר של אשר הוא אתה, תמצא כבוד אמיתי גדל והולך. המומחיות הגדולה של האשה אינה בכיבוש, אלא בפיתוח חומר הגלם הקיים והבאתו לדרגה משופרת לאין ערוך מאשר היה בתחילה. זהו בדיוק תהליך ההריון (פנימי וחיצוני. אפשר לראות את תקופת הינקות, בוודאי הראשונית, כהריון חיצוני). ב. בינה, היא כוח חכמת הלב. "בינה ליבא ובה הלב מבין" (מאמר "פתח אליהו", הקדמה לתקונ"ז). בעניין כוח הבניין, הסבירו חז"ל באופן מורכב יותר, אודות שיעבוד מצרים: לאשה יש את הכוח לבנות שוב ושוב ושוב כמעט ללא לאות. לאיש לעומת זאת יש יותר את הכוח לבנות לטווח הרחוק. אשר עשו בשעבוד מצרים, שהחליפו מלאכת אנשים בנשים ולהפך (כמאמר הגמרא), היה בהקשר הזה, מתוך כוונה לשבור את נפש בני ישראל. ג. אכן, אפשר לראות מתאם מופלא, בין יכולות האיש וחסרונותיו, יכולות האשה וחסרונותיה, הן כדי שיחדיו יבנו בניין שלם, הן כדי שיצטרכו זה לזה (וכך גם באין יודעין על אותו הבניין השלם, על כל פנים ירצו להתחבר יחד), והן כל אחד ואחת, בתפקיד המוטל עליהם עלי אדמות. ד. אמנם סוף סוף האשה רוצה לינשא יותר מהאיש. והנה דברי הראשונים בדיון הזוטא הזה, שפחות מאשר הביטוי האישי של כל אחת ואחת לרצון הזה, קיים מבנה הנפש המוביל אליו. לכן גם עניתי לך בלשון היתול לכותרת האשכול, כי ברור שאינך רואה כאפשרות, להיות לבד. יש הרבה אפשרויות לביחד, חוץ מנישואין, כולל להתארגן על שלש חתולים, שרקן, תוכי ואיזה פודל לנבוח על כל החבורה הזו, אבל נדיר לפגוש אשה שרואה את הלבד כאפשרות, אפשרות מהנה על כל פנים.

 

[המאושרת1]

א.תהליך ההריון

מתחיל מנקודה כלשהי שהיא בעצם סוג של כיבוש. {אפילו התורה לגבי מין היילוד מכוונת את התהלך ע"י ההכוונה:אישה כי תזריע וילדה זכר"} תהליך הכבישה=ההגעה אל היעד=אל התוצר הסופי מחייב צעידה בדרך כלשהי. ברגע שהגבר יחזר והאישה תהי'ה פסיבית הוא ייתיאש וימשיך ההיענות של האישה לחיזוריו היא הנותנת לו כח להמשיך. ב. ו ג. במילים איש ואשה אנחנו מוצאים את האותיות א' וש' שמשותפות להן ומהוות את המילה אש, ומוצאים את האותיות י' וה' שהם שמות ה'. האות י' לפי הקבלה מסמלת את כוח הזמן והאות ה' לפי הקבלה מסמלת את כוח המקום,עולם החומר שניהם,הזמן והחומר מהווים את עולמנו. לאיש ניתנו כוחות ה"יוד",כלומר נדרשת ממנו עבודה רוחנית שקשורה לזמן- כמו תפילה,לימוד ומצוות שקשורות ללוח זמנים מדויק. האשה פטורה ממצוות שתלויות בזמן מהסיבה הפשוטה- שניתן לה תפקיד שונה. האשה,קיבלה לתוך אש נשמתה את כוחות ה"הא",כלומר נדרשת ממנה עבודה רוחנית של תיקון המקום והחומר. במילים פשוטות יותר: תפקידו של הגבר לתקן את מימד הזמן בכך שהוא ממלא אותו בקדושה וברוחניות ותפקידה של האשה הוא לתקן את מימד החומר בכך שהיא ממלאה אותו בקדושה וברוחניות. כאשר שניהם מתחברים בקידושין ובונים בית על פי התורה הם למעשה בונים שלמות של תיקון של הזמן והחומר- כלומר שלימות של תיקון העולם. ד.הלבד הינו חלק מתהליך נפשי של האדם. גם אדם השרוי ביחד זקוק לעיתים את הלבד כדי להגיע לשלימות הביחד.

 

[אלישיר]

"כפר חב"ד כפר חב"ד עיר החלומות".

בעזהי"ת

פעם, רגע לפני שעזבתי את היהדות, למעשה כמה רגעים אחרי שעזבתי, גיל ארבע עשרה זה היה, היינו שרים את המילים הקצרות האלה. בעיקר לפני ואחרי התפרעות אגו ומכות של מטומטמים צעירים, אי שם בין גיטל'ה, בית מנחם ו... (לא'משנה איפה. איפשהו שם ב"עיר החלומות"). לא לטעות: איני חב"דניק, ולא נראה שהייתי אי פעם. דעי, מאושרת1, שאם לא היה ה' יתברך מצווה לשאת אשה, נראה ולעולם לא הייתי עושה זאת. זו נשמעת אמירה מטורפת כמעט, אבל היא לא: העולם הרוחני משכר בעוצמתו לעומת העולם הגשמי, ולמרות שיחד עם אשה אוכל להגיע לדרגה רוחנית גבוהה הרבה יותר, עדיין זה אתגר כל כך גדול, כל כך קשה וכל כך מסוכן, עד שהרבה יותר הגיוני להסתפק בפשטות המשכרת בעוצמתה, של אשר אדם יכול להגיע אליו בכוחות עצמו. בשבילי הלבד, הוא כן אפשרות. לא בתור מנוחה רגעית, אלא בתור דרך חיים. חיי התלאות של מגלה הארצות, זה אשר הולך מעבר לאופק בספינה רעועה, ישן על דרגש נוקשה, ולבו נמצא הרחק הרחק מעבר לאיפה שכולם. ואז ראי איזו סתירה קיומית: זה שכנראה קנה חכמה, אולי אפילו הרבה, לא רודף שמלות (במובן הזול של הביטוי), ולכן אינו מוצא טעם רב לחזר אחרי השמלה. וזה שכן מוצא טעם רב לחזר אחריה, לעשות לה פוצי מוצי כל היום, לא רק שכרגיל חכמה אין לו הרבה באמתחתו, אלא שהוא רודף שמלות, וזה נורא מכוער בסופו של דבר. כשאמר רבי שמעון בן לקיש, שעל פי מעשיו של איש מזווגין לו אשה, יש כאן גם אמירה הפוכה: אם פוצי מוצי שם כל היום, אז גם מקבלים טיפוס כזה. ואז אולי יש סיפוק זמני, ניצול הדדי זמני, אבל אין שום אופק מסביב, אין שום מקום ללכת אליו בהמשך, והנה הנה השוקת השבורה של חיי הזוגיות בעידן העירוני-מערבי.

 

[פשוT אJי]

יש צדק מוחלט בדבריך.....

מבחינת עניין ה"להתענג על ה'" כאן בעולם אין צורך כלל להנשא...ואכן יכול להיות שבאיזשהו מקום אף יכולה להעצר ההתקדמות הרוחנית, מהבחינה הזו שהעולם העצמי של האדם מתרחב ואין עימו עוד רק הוא ואלוקיו אלא נכנסים למחשבתו ועיסוקיו גם אישתו וילדיו... אך כאן בעצם נעוץ עצם הענין עבודתינו בעולם היא בשתי מישורים: 1.בין אדם למקום 2.ובין אדם לחברו.ולא יכולה להיות מושלמת עבודתו הרוחנית בהעדר אחד מהמישורים. ההסתכלות שלך לגבי נישואין שנמצא להלן קצת הרבה מפחיתה מעוצמתו הרוחנית של "מוסד הנישואין".כל מטרת הנישואין (שכולל גם את גידול הילדים כמובן) הוא להשלים את מהותו הרוחנית של האדם במישור "הבין אדם לחברו" יש שקשה להם לכבד ולתת לאחרים מלהסתגף כל חייהם.

 

[Old Bugs Never Die]

כמה מקורי.

התביעה של אבי קושניר בדרך...

 

[kiss 18]

חחח ללא ספק!! אני כבר שומעת אותו אומר את זה..

 

[קטנטן קטן]

הוראות יצרן:

"לא טוב היות האדם לבדו וכו'"