למה אני לא מצליחה?
בעלי לשעבר, אבא של ילדינו המדהימים, האיש שחיי נקשרו בחייו עם אהבה ורצון של כבוד והערכה הדדית, האיש שחיי נקשרו בחייו בשל שני ילדינו, האיש שהקשר הותר כי הוא לא הצליח לתת מענה לציפיות שלי ממנו ושלו ממני. אני לא מאמינה שהתעסקות עם העבר תפתור את הבעיות של ההווה, את המצב הקיים היום ביננו, שאני והוא כבר לא ביחד, שאין בי עוד אהבה אליו. יש בי את המקום והכבוד לעצם היותו האבא של הילדים המשותפים שלנו, שכשהוא איתם הוא אבא נפלא. יש בי כאב על כל אכזבה שהוא מאכזב אותם באיחורים או בביטולי פגישות, יש בי כאב על שאיש בוגר לא מצליח להבין ששני ילדים אמורים להיות ילדים, והוא לא יכול לתחקר אותם על מה שקורה איתי ולהעמיד אותם במצבים מביכים, עד שהם מצדיקים או מסתירים דברים שהם יודעים שהוא לא יאהב, ואח"כ הוא מודה שהוא מתחרט שהוא תיחקר אותם, יש בי כאב שהאיש שפעם אהבתי גורר אותי למצב ההפוך מאהבה. אף פעם לא ממש שיתפתי אתכם יקירי במה שמתבשל אצלי בקדירת החיים שלי,בנושאים שמעניינים את מי ומה שנוגע לפורום הזה מעצם היותו פורום גרושים/ות. אבל אני כבר לא מצליחה לבד. לא מצליחה להסביר לו, שלא עוד: שאני לא הרכוש שלו, אני רוצה ומבקשת ממנו לחיות את חיי כמו שאני אוהבת ואיך שאני אוהבת ולהתאהב ולאהוב את מי שאני רוצה. אני האמא של הילדים שלנו, ואני בן אדם עם רגשות, ושעבורו אני רק כל זה ולא יותר וגם לא פחות. אני רוצה לקנות או לא מה שאני רוצה.אני רוצה לארח את מי שאני רוצה, אני רוצה לצחוק כשאני רוצה ולבכות מתי שקשה לי ולמי שאני בוחרת. אני רוצה לעבור את המחלה הנוראית הזו בשלווה ובלי לחץ ממנו. אני לא רוצה לחזור לחייו ולא רוצה אותו בחיי. אני רוצה שיבין שהקנאה אלי רק מצערת ומפחידה אותי. אני רוצה שיפסיק לאיים שיפגע בקשר עם הילדים בגלל שאני רק חיה את החיים שלי מבלי לתת לו דין וחשבון על כל מה שקורה בהם. אני לא האדם שיצור מלחמה, מעולם לא נלחמתי בו ואין בכוונתי להתחיל. אני רוצה שירגיש ויאמין שמקומו בטוח מאוד בחייהם של ילדינו. אף אחד לא יתפוס את מקומו. אני שומרת על מקומו, אבל הוא חייב גם לשמור לעצמו את מקומו אצלם. אני רוצה שהוא יבין שאם הוא מקצץ מהמזונות של הילדים שלנו הוא פוגע בעיקר בהם. אני "חיה" שורדת, בחרוף נפש אני אלחם בשביל שלא יחסר להם כלום בחיים ריגשית וכלכלית. אני רוצה שידע ויבין שאני בן אדם ולא חפץ. ואני לא מצליחה להסביר לו. למה? ולמה אני יושבת עכשיו ושופכת את ליבי אליכם? כשאני מרגישה כאילו אני פותחת את ביתי לפניכם וכולכם יודעים מה קורה בו, ובמקום לתת לי תחושת הקלה, יש בי תחושה של כובד וכאב. אני יודעת שהקנאות שלי לפרטיות שלי נובעת בעיקר מהצורך שלי לשלמות, שכולם יחשבו שאצלי הכל דופק. ובעצם עכשיו אני מרגישה שהכל דפוק. וכל כך צריכה רק לדעת איך לעשות את זה הכי נכון בשביל כולנו. כן גם בשבילו, כדי שיהיה לו קל יותר, כי אני יודעת שקשה לו ושהוא סובל. אני יודעת שהוא היה רוצה שיהיה אחרת וזה לא מצליח לו, לא כי הוא איש רע, כי הוא פשוט אחר ועושה את הדברים אחרת. וכי פשוט המשכתי הלאה ואין לי כוונות לחזור אחורה. ואם אני יודעת לומר כל כך בפשטות מה אני כן רוצה ומה אני לא, אז למה כל כך קשה לי ולא מצליח לי להסביר לו או לפחות להציב את הגבולות על מנת שהוא לא יוכל לשלוט עוד בחיי? למה? ענת
בעלי לשעבר, אבא של ילדינו המדהימים, האיש שחיי נקשרו בחייו עם אהבה ורצון של כבוד והערכה הדדית, האיש שחיי נקשרו בחייו בשל שני ילדינו, האיש שהקשר הותר כי הוא לא הצליח לתת מענה לציפיות שלי ממנו ושלו ממני. אני לא מאמינה שהתעסקות עם העבר תפתור את הבעיות של ההווה, את המצב הקיים היום ביננו, שאני והוא כבר לא ביחד, שאין בי עוד אהבה אליו. יש בי את המקום והכבוד לעצם היותו האבא של הילדים המשותפים שלנו, שכשהוא איתם הוא אבא נפלא. יש בי כאב על כל אכזבה שהוא מאכזב אותם באיחורים או בביטולי פגישות, יש בי כאב על שאיש בוגר לא מצליח להבין ששני ילדים אמורים להיות ילדים, והוא לא יכול לתחקר אותם על מה שקורה איתי ולהעמיד אותם במצבים מביכים, עד שהם מצדיקים או מסתירים דברים שהם יודעים שהוא לא יאהב, ואח"כ הוא מודה שהוא מתחרט שהוא תיחקר אותם, יש בי כאב שהאיש שפעם אהבתי גורר אותי למצב ההפוך מאהבה. אף פעם לא ממש שיתפתי אתכם יקירי במה שמתבשל אצלי בקדירת החיים שלי,בנושאים שמעניינים את מי ומה שנוגע לפורום הזה מעצם היותו פורום גרושים/ות. אבל אני כבר לא מצליחה לבד. לא מצליחה להסביר לו, שלא עוד: שאני לא הרכוש שלו, אני רוצה ומבקשת ממנו לחיות את חיי כמו שאני אוהבת ואיך שאני אוהבת ולהתאהב ולאהוב את מי שאני רוצה. אני האמא של הילדים שלנו, ואני בן אדם עם רגשות, ושעבורו אני רק כל זה ולא יותר וגם לא פחות. אני רוצה לקנות או לא מה שאני רוצה.אני רוצה לארח את מי שאני רוצה, אני רוצה לצחוק כשאני רוצה ולבכות מתי שקשה לי ולמי שאני בוחרת. אני רוצה לעבור את המחלה הנוראית הזו בשלווה ובלי לחץ ממנו. אני לא רוצה לחזור לחייו ולא רוצה אותו בחיי. אני רוצה שיבין שהקנאה אלי רק מצערת ומפחידה אותי. אני רוצה שיפסיק לאיים שיפגע בקשר עם הילדים בגלל שאני רק חיה את החיים שלי מבלי לתת לו דין וחשבון על כל מה שקורה בהם. אני לא האדם שיצור מלחמה, מעולם לא נלחמתי בו ואין בכוונתי להתחיל. אני רוצה שירגיש ויאמין שמקומו בטוח מאוד בחייהם של ילדינו. אף אחד לא יתפוס את מקומו. אני שומרת על מקומו, אבל הוא חייב גם לשמור לעצמו את מקומו אצלם. אני רוצה שהוא יבין שאם הוא מקצץ מהמזונות של הילדים שלנו הוא פוגע בעיקר בהם. אני "חיה" שורדת, בחרוף נפש אני אלחם בשביל שלא יחסר להם כלום בחיים ריגשית וכלכלית. אני רוצה שידע ויבין שאני בן אדם ולא חפץ. ואני לא מצליחה להסביר לו. למה? ולמה אני יושבת עכשיו ושופכת את ליבי אליכם? כשאני מרגישה כאילו אני פותחת את ביתי לפניכם וכולכם יודעים מה קורה בו, ובמקום לתת לי תחושת הקלה, יש בי תחושה של כובד וכאב. אני יודעת שהקנאות שלי לפרטיות שלי נובעת בעיקר מהצורך שלי לשלמות, שכולם יחשבו שאצלי הכל דופק. ובעצם עכשיו אני מרגישה שהכל דפוק. וכל כך צריכה רק לדעת איך לעשות את זה הכי נכון בשביל כולנו. כן גם בשבילו, כדי שיהיה לו קל יותר, כי אני יודעת שקשה לו ושהוא סובל. אני יודעת שהוא היה רוצה שיהיה אחרת וזה לא מצליח לו, לא כי הוא איש רע, כי הוא פשוט אחר ועושה את הדברים אחרת. וכי פשוט המשכתי הלאה ואין לי כוונות לחזור אחורה. ואם אני יודעת לומר כל כך בפשטות מה אני כן רוצה ומה אני לא, אז למה כל כך קשה לי ולא מצליח לי להסביר לו או לפחות להציב את הגבולות על מנת שהוא לא יוכל לשלוט עוד בחיי? למה? ענת
