למה אומרים תפוח אחד,

[trilliane]

"בנות שתיים בובותיים"

"לסבתא של אפריים, לסבתא ברווזיים"

(חיים נחמן ביאליק ולאה גולדברג, בהתאמה).

 

[אבו זקן]

הלו, זה ביאליק?

"בובותיים" ולא בובתיים? מזכיר לי את משקפיו הורודות של אלתרמן.

 

[איתי שלר]

אם

אם בתנ"ך כתוב: "בֵּין הַחֹמֹתַיִם" אין סיבה שזה לא יהיה טוב לביאליק.
וכמדומני (אם כי איני מבטיח) שלאחרונה אישרה גם האקדמיה ללשון את השימוש בזוגי הנגזר מצורת הרבים.

 

[trilliane]

גם אני זכרתי משהו כזה לגבי האקדמיה ללשון, אך לא מצאתי

התייחסות באתר (בכלל, גם לא את הכלל שיש להוסיף את צורן הזוגי לצורת היחיד). אם מישהו מוצא, תבוא עליו הברכה.

 

[איתי שלר]

כאן:

http://hebrew-academy.org.il/2014/03/09/מליאת-האקדמיה-ללשון-העברית-אישרה-את-המ/
כאן:
האקדמיה החליטה שלא לפסול את גזירת הזוגי מן הרבים. אמנם דרך המלך לגזירת צורות הזוגי היא מצורות היחיד, כגון שְׂפָתַיִם (ולא "שְׂפוֹתַיִם"), נְקֻדָּתַיִם מן נְקֻדָּה (ולא מן נְקֻדּוֹת), רַגְלַיִם (לפי נטיית היחיד רַגְלי, רַגְלך). ואולם במקורות, בספרות החדשה ובלשון הדיבור קיימות גם צורות זוגי שבבסיסן עומדת צורת ריבוי. כך הן הצורות המקראיות דְּלָתַיִם (על בסיס דְּלָתות), חוֹמוֹתַיִם (מן 'חומות'), ובספרות החדשה בֻּבּוֹתַיִם (בשיר ילדים ידוע של ח"נ ביאליק) ועוד ועוד. לפי החלטה זו אין לפסול את הצורה קומוֹתיים לצד קומָתיים.

 

[trilliane]

דנקשן

הם החביאו את זה בעדכונים במקום בהחלטות דקדוק...

 

[אבו זקן]

חיפוש קצר העלה:

לפי אתר "השפה העברית" חומותיים הוא אחד מהיוצאים מהכלל של צורת הזוגי, אבל הכלל הוא "על פי האקדמיה ללשון, יש לגזור מילים אלה מצורת היחיד בלבד."

באתר האקדמיה מצאתי:

"2.2.2 שמות בסיומת הזוגי

דרך המלך לגזירת צורות הזוגי היא מצורות היחיד, כגון רַגְלַיִם, שְׂפָתַיִם, אַמָּתַיִם, נְקֻדָּתַיִם ועוד. עם זאת בעברית לתולדותיה מוכרות צורות זוגי שבבסיסן עומדת צורת ריבוי, כגון דְּלָתַיִם, לְחָיַיִם, טְפָחַיִם,[2] לוּחוֹתַיִם, חוֹמוֹתַיִם. צורות על דרך זו מותרות, וחלקן אף אין נוהגת כנגדן צורה אחרת.

לא ברור לי אם מ"צורות על דרך זו מותרות" נובע היתר כללי ל"דקותיים", "בובותיים" וכו' או שההתייחסות היא רק למה שפורט לפני כן.

 

[איתי שלר]

אכן. אמנם אצל ביאליק זה נדיר ביותר.

 

[אבו זקן]

עוד הערה קטנה

בעקבות הערה של trilliane בזלמן אחר, עלה בדעתי שעל הייחוד של האחד (הה!) אפשר ללמוד גם מכך שהסודר הראשון (הה!) אינו דומה כלל למילה "אחד" בעוד כל האחרים נגזרים מהמספר המונה (שניים - שני וכו'). באנגלית, כידוע, זה קצת פחות מודגש.