לפני שינה יש לנו את תובנות היום שהיה
אין דבר כזה תקלה מודרנית האדם הקדמון שהלך ברגל אמר על הגלגל שזה תקלה מודרנית, יש השתנות מתמדת של סביבה שבה האדם חי הנוצרת ממעשיו, אומות ותרבויות קמות ונופלות, בעוד ששבעת חושי האדם שהם אותם חושים מאז היותו קוף . היכולת להתמודד אם השינויים אותם הוא יוצר מתבטאת באופנים שונים, סיפורי העם הם הטובים. וודאי יותר טובים מהכחשה של מעשה תוצאה, אמונה בחייזרים, ותרופות הרגעה כימיות. סיפורי סופרים הם עובדה קיימת, יש לראות דרך הקיים, יש לראות את עשיית המספרים העושים אותם ,כשלב שאפשר להיעזר בו. יש בעייה בעשיית סיפורי עם לאחר עשיית סיפורי סופרים? כי עשיית סיפורי הסופרים לא טובה, המתקבלת ע"י קהל כאילו זאת עשיית מספר הסיפורים עוצרת את מעבר מספר הסיפורים לשלב שבו הוא מספר שלא את הבנתו בסיפור, לשלב שבו הוא מספר את כוונת הסופר, שבו הוא רואה חלק מהסיפור. איך את רוצה שהוא יצליח לראות את כל הסיפור של עם שלם, שיצליח לומר נרטיב כללי מלפני שהצליח להתחבר לנרטיב בסיפור שייצר סופר. היום הכל הפוך (אולי לא בעולם המספרים בחו"ל, רק על סביבה קרובה שלי של עשיית מספרים בחלל תל-אביב בשלוש שנים אחרונות אני רואה) מספרי סיפורים היום רואים את עשיית סיפורי מספרים כמילה קדושה בשלב אחד, מוצאיחם את עצמם בשלב אחר, ונדירים המתחילים לראות את כוונת הסופר, רובם לא מחפשים ולא חושבים שיתכן שכיוון למשהו אחר משהם אוהבים בסיפור. אם הם לא רואים את הכוונה, אפילו לא מחפשים אז איך הם יגיעו לעשיית סיפור עם שהוא כוונה של עם שלם? מספרי סיפורים כיום רואים את עשיית סיפורי העם רק ככוונה, הם לא רואים שם את המילה כקדושה. הם לא רואים את התנ"ך כדתיים, הם חילונים שם, מוציאי משפט מהקשר. למה? התשובה (לדעתי) הם בשלב של כך....או כך....או כך.... הם לא יכולים לעשות מעבר בין שלבים, הם חושבים שכבר גמרו שלב לימודים, ועכשיו הם רק מצחצחים שריון ומשחיזים להב חרב אל מול קהל. חסר להם הפרוזדור המוליך מחדר לחדר, כי אף אחד לא אומר להם שסיום שלב מוביל לאחר. משפטן -בשלום במחוזי מקבלים פסיקת בית משפט עליון, כשאתה מגיע לעליון אתה יוצר את הפסיקה- השלבים שלך במערכת המשפט מכשירים אותך להגיע חלערכאות גבוהות יותר וליצור הבנה הופכת אותך מאחד המציית לאחד המחליט, וזאת במערכת משפטית שהיא לא דמוקרטית כי היא צריכה לתפקד כשיפוטית בחברה דמוקרטית. זה לא לימוד ועשייה זה לימוד מקביל מתוך חללים חדים שנפתחלים לך מעצם עשייה עד שאתה מגיע לספר לעם את המשפט שלו, נשיא בית המשפט העליון הוא מספר לוחות הברית בתקופה המודרנית. ובכך יוצר אותם מחדש בכל פעם הוא לא מתקל מודרני ללוחות הברית המקוריים. הוא נותן תקפות שלהם. הוא מספר סיפורי משפט וצדק ועושה את המודרניות שתתאים לאותם שבעת חושי הקוף, ושלא ירגיש שהוא חי בתקלה מודרנית. פעם סיפור רק סיפורי עם מתי פעם? בתקופה שדיברו ב PUB לצד חרבות סיפורי עם, הם היו על מעשי גבורה שעשתה האמא של אותה החרב ,אחרי ששתו את האבא של אותה הבירה , והם הבינו דרך סיפורי העם את חיבור ביזת היום לשנת לילה טובה. בתקופה של ספרד פורטוגל ואנגליה שהחריבו מורשות של סיפורי עם במזרח הרחוק , ובכל יבשת דרום אמריקה? בתקופה שמתיישבים אמריקאים טבחו במורשת השמאן האינדיאני? כשדור ישראלים נודדי מדבר החריבו ערים שבנו כאן יושבי המקון? מספרי עם, לדעת לספר סיפור עם זה לקחת את השנייה שגולם מחזיק את הטבעת את שבריר השנייה שלפני שיש לו את האושר בהחזקה במקום שבו היא נוצרה, ושבריר השנייה של ההשרפות במקום שבו היא נוצרה, משלושה שברירי שנייה מספר סיפורי עם יוצר את השנייה שנקראת סיפור סיפורי עם. שאלה ששאלתי אותך על מעשה סיפורי עם שלך. שאלה שידעתי תשובה שלה, להוכיח תקיפות רעיון שלי. עשתה תשובהש מרחיבה לי את המטרה שאליה אני מכוון ומקווה להגיע לעשות בעוד מספר שנים. את מספרת סיפורי עם, את בשלב ביכול לספר כל סיפור עם , סיני, אנגלי, אפריקאי,אנגלי,גאלי,צרפתי, ואפילו חושב שגם שהמצאת והפכת אותו ביכולת שלך לעם. את יכולה לספר כל סיפור עם. כי את ברמת יכולת לספר סיפור עם. אם לא סיפרת סיפור מסופר, כי לא היה נהוג, כי לא צריך, -אז לך לא צריך, לי צריך. לדעתי לרוב אנשים שבאים ללמוד שלא מתחום יצירה של מוזיקה, של תיאטרון גם צריך. הבחירה שלך היא רק ערך מוסף כאשר היא במסגרת היכולת שלך כמספרת סיפורים בחירה שלך בסיפור ממקום של ילדות, שאליו כיף לחזור, קרוב למקום של חופש שאליו את נוסעת מדי שנה (קרוב במסורת/מזג אוויר/טבע האנשים.ירוק של גשם אפור של טרשי סלעים,כחול של דם, קצף לתת, צלצלי דג חרב, מלח דמעות על מלחים שלא חוזרים.) בחירה שלך בסיפור של שם היא מבחירה חופשית שאת עושה בתוך היכולת שלך לעשות סיפורי עם, היא שלב ב' מספרי עם, היא השמאן. היא לא מחייבת לספר טוב סיפור עם, היא כן מחייבת בכדי לעשות סיפור ת שמאן , להיות שם, להחזיק בחרב, להרגיש את המקום, לספר את סיפור העם מהמקום שבו ביכולת שלך מאפשרת לך לספר סיפור עם. זה ערך מוסף שקורה רק כשהרצון מצטרף ליכולת. בברכה