ללכת לגן??? (ארוך - מצטערת)

[צימעס]

ראיתי ../images/Emo13.gif

גיל שנה זה באמת פחותויותר הזמן בו אמא יכולה להתחיל לעסוק (בבית) בעניניה באופן קצת יותר מחויב/רציף. ספציפית אצלינו, כבמטה קסם, הילדה מתחילה לפנות לסבתות שלה ביוזמתה.

 

[יעל של מעיין]

מסכימה עם גישתך....גם אני שם!

 

[יעל של מעיין]

הבהרה, והערות שאולי חשובות אך לא

ציינתי. אנחנו חיות בארה"ב ומעיין לא מדברת אנגלית כלל (אולי כמה מילים בודדות). לגבי איך אמא יכולה להשאר כ"כ הרבה או למה קראו לי אחרי 20 דק' - כמו שאמרתי מעיין לא מבינה (כרגע) את הגננות והן לא אותה ולכן אני, שלא עובדת, נשארתי באוטו במגרש החניה של הגן למקרה הצורך ואמרתי להן לקרוא לי מיד כשהיא בוכה. לפני כחודש עברנו לבית חדש, במדינה חדשה, ונכון לעכשיו מעיין נפרדה מכל חבריה ומהדברים המוכרים לה ולכן ניסיתי לעשות את המעבר לגן מאד בהדרגה (היא עברה המון שינויים לאחרונה ואף אחד מהם לא קל) לגבי מפגש עם ילדים אחרים, כמו שאמרתי, מעיין משתתפת בכ-3 חוגים בשבוע (מוסיקה, שחיה, וג'ימבורי) מאז גיל 6 שבועות ונמצאת עם ילדים אחרים. גם בימים בהם אין חוגים היא נפגשה עם ילדים בפארקים, מוזיאונים או כל מקום אחר אליו הלכנו, כך שהיתה לה מאז ומתמיד אינטרקציה עם ילדים. אם אחליט להוציא אותה מהגן מיד ארשם לעוד חוגים (כמו שאמרתי לפחות 3), ועם הזמן נרכוש פה גם חברים שיהיו לנו לשאר הימים. עוד משהו שחשוב לדעת, יש הרבה מאד ילדים בגילה ואף גדולים ממנה שעדיין לא נמצאים בגן באזור שלנו.

 

[א אוהל]

עם כל מה שכתבתי למעלה,

אני חושבת שחשוב מאוד שמעיין תלמד את שפת המקום - במיוחד אם אתן לא מתכוונות לחזור ארצה בעוד מספר חודשים אלא להישאר שם תקופה. זה כל כך מערער את הביטחון לא להבין מה כולם סביבך אומרים! אני גם מסכימה מנסיוני המצומצם עם מה שב נ ה כתבה שיום כן-יום לא מאוד מבלבל בגיל הזה. אם את שולחת לגן, עדיף לשלוח כל יום, גם אם זה רק ל3-4 שעות. עכשיו או אח"כ? זו כבר החלטה שלך. בכל אופן לדעתי תהיה תקופה מסויימת של הסתגלות. ואני אכתוב לך את מה שאמרו לי פה כשהיה לי כ"כ קשה לשלוח את הבת שלי לגן לראשונה בגיל שנתיים ורבע (מאילוצי עבודה וחברת ילדים

)לפני שנה - כשאת תחליטי שאת שלמה עם זה ולא תפגיני אמביוולנטיות לגבי השליחה לגן ואת הקושי שלך בפרידה, גם למעיין יהיה קל יותר. אצלנו זה עבד.

 

[ליליה והגמדים]

שלוש התייחסויות רלוונטיות

1. הגן הוא במקום הנכון ללמוד שפה 2. סיפור נשות הפרוורים של ארה"ב הוא מהעצובים בעולם המערבי, דווקא בגלל המוניטין של "מדינה מתקדמת". היותן בבית עם הילדים עד גיל 3-4 נובע מחברה שמרהית, אפליית נשים עמוקה והעדר זמינות של פתרונות חינוכיים באיכות טובה ועלות סבירה, לגילאים מתחת למה שהם קוראים לו school, שהיא אחת הדרכים להשאיר נשים בבית. העובדה שהרבה ילדים עוד לא הולכים לגן, אינה אינדיקציה לתקינות משום היבט: לא חברתי, לא חינוכי ולא מגדרי. 3. חוגים - אין להם את היתרונות שיש לגן עבור ילדים: יציבות וסדירות, מובנות, סביבה חברתית קבועה המאפשרת התסות חברתית ללא לחצי זמן ומקום וכיו"ב. להשאר חצי יום באוטו, זה לא פחות בעייתי בעיני מלהציץ דרך עינית הגן. וגם אם את לא אומרת לילדה שאת שם, היא יודעת...

 

[נטעטע]

אין ספק שהליכה לא רציפה לגן מאריכה

את תקופת ההסתגלות, כי לילד לוקח יותר זמן להבין את הקביעות של ההליכה לגן ולבנות לעצמו איזה שהוא סדר הגיוני של מתי כן ומתי לא (ראי את כל ה"תלונות" על כך שתקופת החגים "מקלקלת" את ההסתגלות) לילד בגיל הזה אפילו קשה להבין למה כשקמים בבוקר הולכים לגן וכשקמים משנת הצהריים לא. מורן בכל פעם שמתעורר, דבר ראשון כמעט שואל "לאן הולכים?" בכדי לקבל מושג האם הולכים לגן או לא.לכן חמשת הימים הם בטח לא שקולים לשבועיים ואולי אפילו צריך להתייחס אליהם כפחות. שדר ה"יש ברירה" גם הוא פוגע בהסתגלות מכיוון שכשההורה משדר "אין ברירה" כי הוא חייב ללכת לעבודה המסר הרבה יותר חד וברור ולכן מתקבל יותר בקלות.כשפיטרו אותי מהעבודה ומורן הבין שאני חוזרת הביתה אחרי שאני לוקחת אותו לגן, הפרידות ניהיו קשות יותר. עצה לי אליך, אם החלטת כן להמשיך לשלוח אותה לגן, אל תשבי באוטו ותחכי שיקראו לך, אלא לכי לעניינייך וקווי שלא יקראו לך (שוב עניין של איזה מסר את משדרת אליה) גם אל תבקשי שיקראו לך ברגע שהיא בוכה, אלא תני לה ולהם צ'אנס להסתדר, ורק במידה ולא מצליחים לקרוא לך.

 

[דסי אשר]

האינופורמציה שהוספת, על השינויים

הרבים בחייה לאחרונה, מעלה בי שתי מחשבות: 1.האם להכניס גם לגן חדש עכשיו - תהליך שקשה להרבה ילדים, גם לא לכאלה שעברו לארץ חדשה עם שפה שאינם מבינים.. 2. ואם כן, באמת למה? 3. ואם כן, אולי לעשות תהליך הסתגלות ארוך יותר- עם נוכחות שלך בשטח, משום המצב המיוחד. חברתי יצאה עם משפחתה לטורנטו. הבעל רופא. יצאו לפוסט דוקטוראט. הילדה, נבונה מאד, רגישה. עלתה לכתה ג'. לאחיה, הקטן ממנה, שהלך לגן- היה הרבה יותר קל בקליטה בחו"ל, ובגן בפרט. תמיד חייו היו קלים יותר= ילד שני... האם סיפרה לי שהחליטה ללכת לבית הספר כמה שעות בשבוע, כדי לעזור לבתה, בשלבי ההסגלות. זה לא פשוט להיות ילדה שרגילה להיות מרכזית בכתה, ופתאום להגיע לכתה בארץ חדשה, בלי שהיא מבינה מה מדברים בכתה. דסי

 

[סמדר ר]

את הבן השלישי החלטנו להכניס למעון

כשהיה בן שנה ותשעה חודשים (שנה שעברה). עד אז הוא היה אתי בבית, היה לו סדר ייום די קבוע, עשינו פעילויות משותפות, בילינו בגני שעשועים וחברים - גירויים היו לו בשפע. בשבועיים הראשונים במעון - הוא לא פסק לבכות, ואני מיד התייצבתי.... עד שהבנתי שהוא בעצם מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, אז מדוע שיפסיק לצרוח?? השבועיים הראשונים - היו קשים מאוד, ולאחר מכן הוא הבין שאנני זמינה לכל בכי שלו וחוזרת והוא נרגע, התחיל להשתתף בפעילויות הגן באופן סדיר, ולאחר זמן לא כל כך רב הוא השתלב בצורה מקסימה שם, נהנה, וממש כיף לו! השנה,

 

[שרון 24 היחידה]

יש לי הצעה שאני חושבת שהיא הוגנת|לב

ממש דילמה אבל לפי דעתי אין לך ברירה את חייבת להסביר לה שהיא חייבת ללכת לגן שזה חלק מהחיים להפרד מאמא לכמה שעות ביום. אבל מצד שני אם יש לך עוד חודשיים לשבת איתה בבית אז תשבי איתה כי זה בהחלט טוב מאוד להיות עם הילד בבית וללמד אותו ואני גם חושבת שאת תתגעגעי לזה בעתיד אז תישארי איתה חודשיים ואז תכניסי אותה לגן ונכון שיהיה בכי ופרידות קשות אבל ככה זה כל אמא וילד/ה עוברים את זה . אז שיהיה לך בהצלחה

 

[לאה_מ]

לא חושבת שאני יכולה לחדש לך מעבר

למה שכבר נאמר כאן לפני, ובכל זאת אכתוב את דעתי: מחסום השפה נשמע לי מאד בעייתי. אם את מחליטה על גן, אני הייתי הולכת על תקופת הסתגלות ארוכה, שמשמעותה נוכחות שלך בגן עד שמעיין תלמד את השפה באופן שיאפשר לה תקשורת בסיסית לפחות עם הצוות והילדים. אגב, אנחנו נסענו לארה"ב כשאחי הקטן עלה לכתה א'. הוא התחיל שם כתה א' בלי לדעת מילה אנגלית. למזלו, היה בכתה שלו ילד ישראלי נוסף, שיכול היה לעזור לו בתרגומים. ההתחלה היתה עבורו בלתי נסבלת. הוא היה בוכה מהרגע שהיה קם בבוקר ועד שהיה חוזר מביה"ס. המורות לא אפשרו לאמא שלי להיות איתו בכתה, למרות שהיו אמפתיות לקושי שלו. לעתים זה הגיע עד כדי כך שהוא היה נרדם מרוב בכי על השטיח בכתה...

. בערב, כשהוא היה מבין שלמחרת צריך ללכת שוב לביה"ס, הוא היה מתחיל שוב לבכות, ובדרך כלל נרדם בבכי (או אחרי בכי). השינוי חל כאשר דודי ומשפחתו עברו אצלנו בדרכם משנת שבתון באיזור אחר בארה"ב לארץ. הם היו אצלנו 10 ימים, ובת דודי, שהיא בגילו של אחי, הלכה איתו במשך אותם ימים לביה"ס. זה היה די סמוך לתחילת השנה - משהו כמו שבועיים לתוך שנה"ל. מכל מקום, באותם 10 ימים הוא הלך בשמחה, ואחרי שהם חזרו לארץ, לא היה יותר שום קושי - כאילו מעולם לא היתה בעיה עם ביה"ס. הוא כבר דיבר אנגלית ברמה שאיפשרה לו לתקשר, הכיר כבר את הילדים ואת המורים, ובסך הכל - המשך התקופה שלו שם היתה מצויינת. מה שהוא היה צריך זה בעיקר הסתגלות לשפה. אני זוכרת שבהתחלה הוא היה חוזר מביה"ס ואומר לאמא שלי "אמא, המורה מטומטמת - אני מדבר אליה והיא לא מבינה אותי...". זה נורא להיות במקום שבו אתה לא מבין מה שמדברים סביבך ולא יכול להבהיר את מה שאתה רוצה לומר לאחרים. אני גם מסכימה עם הדעה שהובעה כאן, שלצורך ההסתגלות, 3 ימים לא רצופים זה בעייתי. כדאי בתקופה הזו לשמור על רצף טוב יותר. אחר כך זה נראה לי אחלה ללכת לגן רק חלק מהשבוע. ולבסוף - גן זה לא חובה. אם את מרגישה שטוב לכן בבית, שאת יכולה לספק לשתיכן מספיק עניין, שיש מספיק מקומות שבהם היא נפגשת עם ילדים אחרים - אז אולי באמת לא מתאימה לכן המסגרת הזו, לפחות לא כרגע.

בהחלטה, וספרי לנו מה קורה.

 

[Kalla]

לדעתי, דווקא בגיל הזה

שפה מדאיגה פחות. הם קולטים אותה מהאוויר. כשילדיי התחילו את הגן בויצ"ו בשנה שעברה, היה איתם ילד, בערך בגיל של הילדה הנידונה, שדיבר עד אז רוסית בלבד ולא ידע מילה בעברית. דיברתי קצת עם אמא שלו, שאמרה שהיא דואגת לגבי קשיי ההסתגלות בייחוד לאור אי ידיעת השפה. היא לא בילתה איתו בגן מעבר ליומיים-שלושה ראשונים, ואחרי תקופה מאוד קצרה ראיתי שהילד הסתגל בלי שום בעיה וגם מדבר עברית ומבין. דוגמא טובה נוספת - כשנסענו לאמץ את דליה, היה איתנו זוג נוסף שאימץ ילד בן קרוב לשנתיים, ילד מקסים וחביב. עד שהם התחילו לבלות איתו בבית הילדים, הילד לא רק שלא ידע עברית (מובן מאליו), אלא לא דיבר כלל, אף מילה, גם לא ברוסית. הי מדהים לראות איך תום יומיים-שלושה הילד התחיל לדבר מילים בעברית, וראו שהוא ממש מבין את כל מה שאמרו לו - בוא הנה, לך תשים את זה שם, תדביק את המדבקות, תן נשיקה - וכו'. אני זוכרת שכולנו היינו המומים מהמהפכה ה מוחלטת שחלה בילדון הזה, שבילה כמעט שנתיים בבית הילדים, תוך זמן אפסי ממש. כל זה לא בא לגרוע מכך שאולי יש צורך בתקופת הסתגלות ארוכה, אך לדעתי זה בלי קשר לשפה דווקא.

 

[אוריון של שי]

אני תמיד נדהמת מהרב לשוניות שלהם

שי משחק החוף עם ילדים מכל השפות ומבין אותם יופי יופי. אני התחלתי לאחרונה לקרוא לו ספרים באנגלית ואחרי פעם אחת שהוא הביט עלי עקום הוא הבין את הקטע... ואז יום אחד הצעצוע טלפון אמר "let's call kitty" ושי הרים את השפורפרת ואמר "שלום חתולי". אני נפלתי מהכיסא... אני באמת לא מלמדת אותו אנגלית מעבר להקראה הסתמית הזו.... מה שכנראה עובד פה (וזה באמת מאוד מהיר) זה שאבא מתרגם לו את הספרים האלה לעברית ואני לא - והוא מיד הבין שזה אותו סיפור פעם במילים שהוא מבין ופעם במילים שהוא לא מבין. אולי אפשר לנסות את זה עם הגננות - תקריאי לה סיפור בעיברית ואז תבקשי מהן להקריא אותו באנגלית - הספר כבר יהיה מוכר ומכאן יכולה להיווצר תשתית. תנסי למצוא ספר עם הרבה מילים שימושיות לגן או ממש על גן - ככה היא תתחיל להבין אותן מהר.

 

[1אילת2]

על בעיות הפרידה תוכלו להתגבר בקרוב

אני משוכנעת. נשארנו עם השאלה העקרונית האם ילד חייב ללכת לגן. העלית כמה נקודות: חיברות: גם אינו מדמה חיברות. קבוצה של 10-30 ילדים עם שני מבוגרים מפקחים היא לא חיברות. היא דומה לבית הילדים שבקיבוץ וגם שם לא היתה שום "חיברות" אלא מצב מסוים שחלק מילדי הקיבוץ שגדלו פסלו אותו מכל וכל. להיות קצת בלי אמא: יהיה לה המון זנים להיות בלי אמא. לא רק מגיל שמונה עשרה, או שש עשרה. כבר לפני זה היא תשמח להיות קצת בלעדייך, אצל חבר או אצל קרוב משפחה. עכשיו, שהות ממושכת איתך רק תועיל לה. ילדה בגילה יכולה להסתדר גם בלי לשחק עם ילדים אחרים. אני לא בטוחה אפ זה מה שיקרה בגן, אבל בכל מקרה, לא קרה כלום אם היא לא משחקת איתם. את מספרת שאת איתה כל היום. הולכת איתה לחוגים, משחקת עמה בגן שהעשועים. הפלא. אידיאלי. למה לשנות?

 

[Kalla]

גן אינו מדמה חיברות?

הרשי לי לא להסכים איתך. כל אינטראקציה חברתית עם אנשים שונים, שבה נרכשות מיומנויות חברתיות ואחרות שונות היא חלק מחיברות. גם בית, גם גן, גם בית הספר, גם צבא, גם עבודה וגם בית הילדים בקיבוץ ואפילו בית יתומים. שאלה אחרת היא האם כל המסגרות הן טובות. ברור שלא כולן טובות ושגם לא לכולם בהכרח מתאימות אותן מסגרות. זה תלוי בסוג המסגרת ולדעתי אף יותר מכך מאנשים שמרכיבים אותה. הבדל בסיסי בין בית הילדים בקיבוץ לגן הוא שבית הילדים בקיבוץ שימש ברוב המקרים ממש תחליף לבית והילדים גם לנו בו בלילה. הכל עניין של פרופורציות ושל מינון - המינון של בית הילדים בקיבוץ הוא פשוט לא נכון וחסר כל פרופורציות. אי אפשר להשוות שהייה בגן עד 12:00 עם שהייה בגן עד 17:00 לשהייה בבית הילדים כמעט 24 שעות ביממה וכו'. האידאלי בעיני הוא חשיפה למסגרות שונות במינונים סבירים, עם סוגי חיברות שונים (שכמובן לילד טוב בהן ושמתאימות לשלב ההתפתחותי והרגשי שבו הוא נמצא) ושילוב כמה שיותר אופטימלי ביניהן.

 

[Kalla]

וגן באמת לא "מדמה" חיברות.

הוא חיברות לכשעצמו.