ללו
- פותח הנושא בולש
- פורסם בתאריך
לכבוד יחשב לי בולש! אבל האמת היא
שאני קראתי את הסיפור המדהים הזה בפורום אחר ובקשתיך להעתיקו אלינו שכן מצאתי אותו רלבנטי מאוד לחבורה ולסביבה הנוכחית. גם שם החמיאו לך ולסיפור הכל כך נוגה ואמיתי וכאן על אף כמה וכמה אתה ראוי לכל שבח. תודה לך שוב ואנא פקוד את הפורום הזה וכתוב גם כאן כי כאן אנחנו לפחות מזדהים על כל מילה. שבוע טוב!
שאני קראתי את הסיפור המדהים הזה בפורום אחר ובקשתיך להעתיקו אלינו שכן מצאתי אותו רלבנטי מאוד לחבורה ולסביבה הנוכחית. גם שם החמיאו לך ולסיפור הכל כך נוגה ואמיתי וכאן על אף כמה וכמה אתה ראוי לכל שבח. תודה לך שוב ואנא פקוד את הפורום הזה וכתוב גם כאן כי כאן אנחנו לפחות מזדהים על כל מילה. שבוע טוב!
אלמרה ידידי
אלמרה ידידי כבוד גדול שנפל ביחלקי לספר ועוד יותר שיש לי קוראים נהדרים כמוך וכמו תרבות מרוקו שמשם באו ועלו איתי הסיפורים והשירים כן כן שם בקזבלנקה שבמרוקו התחיל הכל דרך אבות אבותיי שזכיתי לראות בעודם בחיים וסיפרו סיפורים ושרו שירים זהו ערש תרבותי ןלעולם אתכבד בהיותי מרוקאי שנולד במרוקו כיהודי וזכה להגשים חלום שיבת ציון להתראות בסיפור הבא שנקרא רבי ברוך
אלמרה ידידי כבוד גדול שנפל ביחלקי לספר ועוד יותר שיש לי קוראים נהדרים כמוך וכמו תרבות מרוקו שמשם באו ועלו איתי הסיפורים והשירים כן כן שם בקזבלנקה שבמרוקו התחיל הכל דרך אבות אבותיי שזכיתי לראות בעודם בחיים וסיפרו סיפורים ושרו שירים זהו ערש תרבותי ןלעולם אתכבד בהיותי מרוקאי שנולד במרוקו כיהודי וזכה להגשים חלום שיבת ציון להתראות בסיפור הבא שנקרא רבי ברוך
באבא ברוך הסנדלר - סיפור מאת "בולש"
רבי ברוך הסנדלר כפי שנקרא בפי יהודי "דרב אל מלאח" היה ידוע בפיטנותו ווסנדלרותו, בחנותו הקטנה הייתה נשמעת תפילתו, שירתו וידיו הזריזות היו משכינות שלום בין כל חלקי הנעלים שנפרדו. ושם בחנותו הקטנה בינות מסמרים קטנים פחי דבק מצהיבים ופיסות עור בשלל צבעים מצדו האחד, שכן שכנו לכחלושי {שחרחר} עובד האלילים, שבפתח חנותו נערמו שקים קטנים, פלפל אדום עז טחון דקדק, כרקום צהוב כצבע קליפת בננה דהויה, כמון ירקרק שהפיץ ריחו לכל עבר, עליי וורדים בערבוביית צבעים שקרבתם לרבי ברוך לא אחת בלבלה עליו שירתו עד כי הניח מידיו מלאכתו מחשש שישכין שלום בין פיסות עור ובין ידיו. ומצדו האחר שכן לו שכנו המוסלמי סולימן, ונענע שפרש מרכולתו על לוח עץ חבילות קטנות צרורות עשבים לשמח את תבשילי הקדרות וקיבות הסועדים. מיני עשבי תיבול נענע, קזבור {כוסברה}, ריחה {בזיליקום}, פליו, שיבא, לואיזה, פטרוזיליה, מרמיה, זעתר... וכך היו צרורות לפניו קשורות בחוט פשתן שקיבל מידי רבי ברוך ובתמורה שלם באי אלו צרורות קטנות לרבי ברוך. את נעלי הסבאט הלבנות של רבי ברוך נעלו כל יהודי המלאח. בבוא הימים הנוראים ועוד טרם שהגיעו לבית הכנסת היו מפזמים לעצמם את ניגוניו של רבי ברוך מחמת הזיכרון שהעלו נסבטא הלבן שנתפרו בידיי רבי ברוך. ובתוך קדירת השוק המהבילה מאדים של זיעה וכוסות תה קטנות ההומה מצעדי הקונים, רשרוש שמלות הנשים, פרצי רוח מזדמנים, מלחין לו רבי ברוך הסנדלר את פיוטיו. באחת השבתות בתום הסעודה השלישית בבית הכנסת כטוב ליבם בעארק והתעלות הנפש ממזמורי שבת ושירה פיטנית הודיה לאל הטוב על נדיבותו, צעדו בדרכם לביתם באי בית הכנסת. אחז הרב בידי רבי ברוך ואמר לו רבי ברוך, יודע אתה שחיינו חולפים כצל עץ תמר ומה נותיר אחרינו מלבד שמנו לכן עלייך לעשות כל שיעלה בידך להביא את שירתך לדפוס למען הדורות הבאים כי שירתך היא תפילה. ארבעה בנים ושלוש בנות לרבי ברוך. וכששב לביתו והתיישב בכבדות על העבאנה {שמיכת צמר עבה שמשמשת יותר כשטיח} הטה גופו ונשען אל אחת מכריות העור לאורך הקיר הגישה לו אישתו סולטאנה מגש כסף מלבני גדול עם רגליות ועליו כוסות זכוכית מעוטרות ונתונות בתוך מסגרת עדינה של קישוטי כסף וידית לנשיאה בראד עשוי תערובת כסף ובדיל מתעגל ומתקמר כחמוקי אישה התיישב למולו הניפה את הבראד מעלה מעלה וממרום ידה החלה מוזגת את התה בדייקנות מופלאה מבלי לאבד אף לא טיפה תה אדמדם ריחני ומקציף משסימה למזוג את התה הישירה אליו את עיני השקד השחורות כאומרות הבנתי לנפשך עוד טרם שסיפר לה את דברי הרב והפטירה לעברו: יא רבי ברוך עזיאזי סרב אתיי ודבא יחן לאהה {רבי ברוך יקירי שתה את התה ואלוהים יעזור. בצאת השבת כשהתכנסה המשפחה להבדלה ורבי ברוך אוחז בידו גביע כסף לקידוש מעוטר בברכת פרי הגפן מלא עד גדותיו ביין צימוקים מתקתק מברך ומסלסל בקולו הערב לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא יום חלף פנה כצל תומא אל עליון עליי גומל הושיטה לו סולטאנה כמנהגה תיבת עץ קטנה ובה הייתה מניחה מבעוד מועד עליי נענע ריחנים לברכת בורא מיני בשמים אלא שהפעם הייתה התיבה כבדה מהפעמים הקודמות לאחר שלגם מהיין והניח את הגביע המעוטר מידו פתח את תיבת העץ להריח את תכולתה חשב שנשתבשה עליו דעתו ומיצמץ בעיניו ושם בינות לעלי הנענע נחו להם כל תכשיטי סולטאנה ובנותיה מששב רוחו הביט באהבה רבה אל אישתו סולטאנה ובנותיו ומיד בירך בירכת הגומל שזכה באשה צדיקה ולקיום מצוות כבוד הורים מילדיו. כשסיים התיישבו בני הבית מסביב לשולחן הנמוך נשען רבי ברוך אל הקיר ופתח ואמר בני עמרם הנך בכורי למשפחת עמר משפחת פייטנים מזה דורות עלייך להתכונן למסע ארוך לעיר אמסטרדם שבהולנד ולהביא את כתבי פיוטי התפילה להדפסה למען הדורות הבאים שכן ימינו חולפים כצל תמר. ובאפילה הממאנת לנטוש לילה ולהזעיק את החמה ליום חדש השכימו בני משפחת עמר רבי ברוך עמרם הבכור אחיו ברהם ושמעון מהרו להניח תפילין ולהתעטף בטליתות וכבר נשמעו צעדיי כל באי בית הכנסת שבאו לבית רבי ברוך לקחת חלק בתפילה בכוונה גדולה למען הצלחת השליח ולקבל מצווה לשמח חתן שכן רבי ברוך היה חתן תורה וכתביו נדוניתו אמא סולטאנה והבנות פיבי, רואחלה, רבקה, תמו, החלו מכינות פת שחרית לכל המתפללים ולארוז צרורות מזון לדרכו של השליח.
רבי ברוך הסנדלר כפי שנקרא בפי יהודי "דרב אל מלאח" היה ידוע בפיטנותו ווסנדלרותו, בחנותו הקטנה הייתה נשמעת תפילתו, שירתו וידיו הזריזות היו משכינות שלום בין כל חלקי הנעלים שנפרדו. ושם בחנותו הקטנה בינות מסמרים קטנים פחי דבק מצהיבים ופיסות עור בשלל צבעים מצדו האחד, שכן שכנו לכחלושי {שחרחר} עובד האלילים, שבפתח חנותו נערמו שקים קטנים, פלפל אדום עז טחון דקדק, כרקום צהוב כצבע קליפת בננה דהויה, כמון ירקרק שהפיץ ריחו לכל עבר, עליי וורדים בערבוביית צבעים שקרבתם לרבי ברוך לא אחת בלבלה עליו שירתו עד כי הניח מידיו מלאכתו מחשש שישכין שלום בין פיסות עור ובין ידיו. ומצדו האחר שכן לו שכנו המוסלמי סולימן, ונענע שפרש מרכולתו על לוח עץ חבילות קטנות צרורות עשבים לשמח את תבשילי הקדרות וקיבות הסועדים. מיני עשבי תיבול נענע, קזבור {כוסברה}, ריחה {בזיליקום}, פליו, שיבא, לואיזה, פטרוזיליה, מרמיה, זעתר... וכך היו צרורות לפניו קשורות בחוט פשתן שקיבל מידי רבי ברוך ובתמורה שלם באי אלו צרורות קטנות לרבי ברוך. את נעלי הסבאט הלבנות של רבי ברוך נעלו כל יהודי המלאח. בבוא הימים הנוראים ועוד טרם שהגיעו לבית הכנסת היו מפזמים לעצמם את ניגוניו של רבי ברוך מחמת הזיכרון שהעלו נסבטא הלבן שנתפרו בידיי רבי ברוך. ובתוך קדירת השוק המהבילה מאדים של זיעה וכוסות תה קטנות ההומה מצעדי הקונים, רשרוש שמלות הנשים, פרצי רוח מזדמנים, מלחין לו רבי ברוך הסנדלר את פיוטיו. באחת השבתות בתום הסעודה השלישית בבית הכנסת כטוב ליבם בעארק והתעלות הנפש ממזמורי שבת ושירה פיטנית הודיה לאל הטוב על נדיבותו, צעדו בדרכם לביתם באי בית הכנסת. אחז הרב בידי רבי ברוך ואמר לו רבי ברוך, יודע אתה שחיינו חולפים כצל עץ תמר ומה נותיר אחרינו מלבד שמנו לכן עלייך לעשות כל שיעלה בידך להביא את שירתך לדפוס למען הדורות הבאים כי שירתך היא תפילה. ארבעה בנים ושלוש בנות לרבי ברוך. וכששב לביתו והתיישב בכבדות על העבאנה {שמיכת צמר עבה שמשמשת יותר כשטיח} הטה גופו ונשען אל אחת מכריות העור לאורך הקיר הגישה לו אישתו סולטאנה מגש כסף מלבני גדול עם רגליות ועליו כוסות זכוכית מעוטרות ונתונות בתוך מסגרת עדינה של קישוטי כסף וידית לנשיאה בראד עשוי תערובת כסף ובדיל מתעגל ומתקמר כחמוקי אישה התיישב למולו הניפה את הבראד מעלה מעלה וממרום ידה החלה מוזגת את התה בדייקנות מופלאה מבלי לאבד אף לא טיפה תה אדמדם ריחני ומקציף משסימה למזוג את התה הישירה אליו את עיני השקד השחורות כאומרות הבנתי לנפשך עוד טרם שסיפר לה את דברי הרב והפטירה לעברו: יא רבי ברוך עזיאזי סרב אתיי ודבא יחן לאהה {רבי ברוך יקירי שתה את התה ואלוהים יעזור. בצאת השבת כשהתכנסה המשפחה להבדלה ורבי ברוך אוחז בידו גביע כסף לקידוש מעוטר בברכת פרי הגפן מלא עד גדותיו ביין צימוקים מתקתק מברך ומסלסל בקולו הערב לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא יום חלף פנה כצל תומא אל עליון עליי גומל הושיטה לו סולטאנה כמנהגה תיבת עץ קטנה ובה הייתה מניחה מבעוד מועד עליי נענע ריחנים לברכת בורא מיני בשמים אלא שהפעם הייתה התיבה כבדה מהפעמים הקודמות לאחר שלגם מהיין והניח את הגביע המעוטר מידו פתח את תיבת העץ להריח את תכולתה חשב שנשתבשה עליו דעתו ומיצמץ בעיניו ושם בינות לעלי הנענע נחו להם כל תכשיטי סולטאנה ובנותיה מששב רוחו הביט באהבה רבה אל אישתו סולטאנה ובנותיו ומיד בירך בירכת הגומל שזכה באשה צדיקה ולקיום מצוות כבוד הורים מילדיו. כשסיים התיישבו בני הבית מסביב לשולחן הנמוך נשען רבי ברוך אל הקיר ופתח ואמר בני עמרם הנך בכורי למשפחת עמר משפחת פייטנים מזה דורות עלייך להתכונן למסע ארוך לעיר אמסטרדם שבהולנד ולהביא את כתבי פיוטי התפילה להדפסה למען הדורות הבאים שכן ימינו חולפים כצל תמר. ובאפילה הממאנת לנטוש לילה ולהזעיק את החמה ליום חדש השכימו בני משפחת עמר רבי ברוך עמרם הבכור אחיו ברהם ושמעון מהרו להניח תפילין ולהתעטף בטליתות וכבר נשמעו צעדיי כל באי בית הכנסת שבאו לבית רבי ברוך לקחת חלק בתפילה בכוונה גדולה למען הצלחת השליח ולקבל מצווה לשמח חתן שכן רבי ברוך היה חתן תורה וכתביו נדוניתו אמא סולטאנה והבנות פיבי, רואחלה, רבקה, תמו, החלו מכינות פת שחרית לכל המתפללים ולארוז צרורות מזון לדרכו של השליח.
באבא ברוך - חלק ב'
משתמו ההכנות ופת שחרית החלו נושאים את הצרורות אל החמור שהחל נוער בקולי קולות כאילו היה הוא הוא האתון שפתח את פיו ומזרז את עמרם הבכור לצאת לדרך שכן גם לו אצה הדרך ללחוך מעשב האדמה הברוכה לאורך חוף ימה של מרוקו המוגרבית אותו חמור שנקשר בלילה הקודם תרומת אחי רבי ברוך לסייע בידו לשמר שירתו רק שאותו חמור לא ידע שנגזר עליו להיות תרומה כפולה ומכופלת הראשונה להוביל את הנוסע על גבו עד בואכה העיר טנגיר ושם להימכר ופידיונו ישמש לחציית מעבר הגילברטר למדינה האנדלוסית ששפתה הלטינית מתובלת במוגרבית. עמרם בכורי חזק ואמץ הינך יוצא היום לדרך ארוכה לחצות את הים אל ארצות הגויים ששפתם כשפת בבל הושט לו גליל עור מאורך כאמת יד גליל שנתפר בידו הזריזות של רבי ברוך ובתוכה נתן את כתביו אלו הם כתבי בני עמרם בכורי שמור עליהם מכל משמר והביאם לדפוס עמרם הבכור לקח מידיי אביו בחרדת קודש את הגליל כאילו אחז בידיו ספר תורה מגולל נישק לראש אביו ואמו חיבק אחיו ואחיותיו עלה על גב החמור וכבר החל החמור מזרז רגליו כאילו אף הוא נצטווה לטול חלק בשליחות המקודשת. עמרם הבכור שזאת לו הפעם הראשונה לצאת את גבולות קאזבלנקה עיר הולדתו פער פיו למראה נפלאות מעשה הבריאה ותהה כיצד זה נוצר הכל בשישה ימים קצרים. ואך עברו מספר צעדי החמור וכבר החלה הרוח הנושבת מהאוקיינוס האטלנטי הגדול להביא בכנפיה ריח מלוח מהים ומשב רוח צוננת ומקפיאה וכשהים מצד שמאלו בנתיב המוביל אל העיר רבאט עיר המלוכה משכנו של המלך מוחמד ה5 זה ה5 אהב את יהודי ארצו מפאת השכלתם לכלכל את ארמונו וממונו ועל כן התרה בבני עמו לבל ישלחו ידם בבני דודיהם היהודים שמא חלילה השמים יפנו להם עורף עמרם הבכור קרב אל הנתיב הקרוב לים על מנת שלא יאבד דרכו וכבר חמה זרחה ומראה הגלים השוצפים מלאו ליבו בגאווה שזכה להיות בכור רבי ברוך ולהתברך במסע המראות המופלאים של ארצו המוגרבית מהלך ארבעה חמישה ימי רכיבה על גבי החמור עד העיר רבאט שם ילך לבקר את דודו מצד אמו לנוח כמעה ולהעמיס על חמורו צרורות מזון כשר למהדרין ובטוחין שלא יחטא חלילה במאכלים טמאים רוכבים אחרים שבאו לעברו על השביל קראו סבאח אלכיר ועמרם הבכור שרוחו טובה עליו השיב סבאח אל זאין עודו מהרהר בדרכו ועולמו וכבר עמד בשערי העיר רבאט בתיה הכחולים ואריחיה המקושטים השיבו לו נפשו שהנה דרכו מצליחה דודו מצד אמו ששמעו של הרבי ברוך הפייטן הגיע עד רבאט שמח להתוודע אל בן אחותו ואף עוד יותר לארח פייטן וכתובים בביתו. השכם בבוקר יום ראשון נפרד מעל דודו ויצא לדרך נוספת אל העיר טנגיר המפרידה בין העולמות והימים כדברי מדריכיו ושם בטנגיר יפרד מעל חמורו שלא אחת דיבר אליו בשעת הבדידות ומהעיר טנגיר אל העיר הקטנה קוטה המביטה במעברי הים גילברטר. עוד טרם שנכנס לטנגיר חש בגופו רעידות קטנות שלא ידע מה פשרן אולי תלאות חצי מסעו מביתו העיר הלבנה ולא נתן ליבו לכך יתר על המידה. מיד פנה לשאול אנשים על השוק ושם פעמיו לשוק למכור את חמורו הנוער כל יום עם שחר משאך מסר המושכות לידיי הסוער הישמעאלי החל החמור לנעור בקולו ולמשוך אחורנית מסרב ללכת עם בעליו החדשים ולא מקבל עליו את מר גורלו. למחרת השכם בבוקר עלה על המעבורת בעיר הקטנה המביטה אל מצוקי הגילברטר עמד נשען על מעקה המעבורת עמרם הבכור ומיד התהפכו בקרבו בני מעיו והותיר על פני הים את שלא התעקל בקיבתו עמרם הבכור דימה בראשו שקיצו קרב ותכף ישיב לבורא את נשמתו רק שהבורא לא חפץ בנפש עמרם הבכור. מקץ זמן לא הרבה ירד לחוף ימה של האדמה הספרדית פסע מעט וראשו החל סובב ידיו ורגליו רפים והוא מהלך כהלום שיכר בקושי צעד עד בית המרזח הקרוב וכבר התרווח על הכיסא תוהה לפשר הרעידות והפרכוסים שאחזו בגופו ולא נותנים מנוחה מביט אל השמים ואלו מסתחררים למולו עפעפיו כבדים ועיניו נעצמות. השבח לאדוני הנה פקח עיניו העלם הצעיר אך עודנו לבן כפני המת וגופו מתעוות עמרם הבכור שלא ידע מה קרה לו התעורר במיטה רכה בחדר קטן וחשוך למראה ובקושי שמע את שפת האנשים המדברים בחדר הסמוך ולא הבין דבריהם שכן דיברו לטינית התאמץ בכל מאודו לקום ממיטת חוליו אך לא עלה בידו הדבר למשמע הרחש מחדרו מיהרו אליו בעל ובעלת הבית ונעמדו לראשית המיטה ואמרו לו הכירו בך עוברים ושבים שאתה יהודי בן המגרב והביאוך אליי לסעוד אותך עד שתחלים ותמשיך בדרכך רק שעתה שפקחת עינייך במשך שלושה ימים ולילות עצמת עינייך ומחשש שמא עלתה נשמתך ולא ירדה קראנו לרופא שיבוא ויתן עינו בך צר לנו לבשרך שדברי הרופא רעים המה שכן עלייך לעבור לעיר סיביליה אל המנזר שיש בו מרפאים ולא ימייך ספורים ועוד יותר קשה הבשורה שכן דורשים תשלום להחיותך וגם אם לא יהא לאל ידם תשלום נדרש ובעודך בין שמים וארץ שילמנו בעבור רפואתך את כספך שמצאנו בכלייך ומחר עם שחר תבוא כרכרת הרופא לקחתך למזר הרפואה שבסיביליה לשמע בשורות אלה עצם עיניו עמרם הבכור וביקש נפשו למות ואיך זה יסע לאמסטרדם שבהולנד להדפיס שירת אביו ומניין תבוא הישועה בשעה קשה ואין אפילו בכוחו לעמוד להתפלל בעד ניסים קטנים להושיעו ממצוקתו ולו רק למען ישמח את אביו ולאחר מכן הריהו משיב נשמתו בעלי הבית שלא הכירו סיפורו של עמרם הבכור חשבו כי הנה קיימו מצוות הצלת נפשות ומשראו כי אורחם הלא קרוא התאושש מעט שמחו מאוד השכם למחרת היה עמרם הבכור עקוד אל המיטה ושני גברתנים העלוהו אל העגלה ששאון גלגליה וקפיצותיה הכבידו עליו שיעולו ורעידות גופו שהתעוות והתקווץ.
משתמו ההכנות ופת שחרית החלו נושאים את הצרורות אל החמור שהחל נוער בקולי קולות כאילו היה הוא הוא האתון שפתח את פיו ומזרז את עמרם הבכור לצאת לדרך שכן גם לו אצה הדרך ללחוך מעשב האדמה הברוכה לאורך חוף ימה של מרוקו המוגרבית אותו חמור שנקשר בלילה הקודם תרומת אחי רבי ברוך לסייע בידו לשמר שירתו רק שאותו חמור לא ידע שנגזר עליו להיות תרומה כפולה ומכופלת הראשונה להוביל את הנוסע על גבו עד בואכה העיר טנגיר ושם להימכר ופידיונו ישמש לחציית מעבר הגילברטר למדינה האנדלוסית ששפתה הלטינית מתובלת במוגרבית. עמרם בכורי חזק ואמץ הינך יוצא היום לדרך ארוכה לחצות את הים אל ארצות הגויים ששפתם כשפת בבל הושט לו גליל עור מאורך כאמת יד גליל שנתפר בידו הזריזות של רבי ברוך ובתוכה נתן את כתביו אלו הם כתבי בני עמרם בכורי שמור עליהם מכל משמר והביאם לדפוס עמרם הבכור לקח מידיי אביו בחרדת קודש את הגליל כאילו אחז בידיו ספר תורה מגולל נישק לראש אביו ואמו חיבק אחיו ואחיותיו עלה על גב החמור וכבר החל החמור מזרז רגליו כאילו אף הוא נצטווה לטול חלק בשליחות המקודשת. עמרם הבכור שזאת לו הפעם הראשונה לצאת את גבולות קאזבלנקה עיר הולדתו פער פיו למראה נפלאות מעשה הבריאה ותהה כיצד זה נוצר הכל בשישה ימים קצרים. ואך עברו מספר צעדי החמור וכבר החלה הרוח הנושבת מהאוקיינוס האטלנטי הגדול להביא בכנפיה ריח מלוח מהים ומשב רוח צוננת ומקפיאה וכשהים מצד שמאלו בנתיב המוביל אל העיר רבאט עיר המלוכה משכנו של המלך מוחמד ה5 זה ה5 אהב את יהודי ארצו מפאת השכלתם לכלכל את ארמונו וממונו ועל כן התרה בבני עמו לבל ישלחו ידם בבני דודיהם היהודים שמא חלילה השמים יפנו להם עורף עמרם הבכור קרב אל הנתיב הקרוב לים על מנת שלא יאבד דרכו וכבר חמה זרחה ומראה הגלים השוצפים מלאו ליבו בגאווה שזכה להיות בכור רבי ברוך ולהתברך במסע המראות המופלאים של ארצו המוגרבית מהלך ארבעה חמישה ימי רכיבה על גבי החמור עד העיר רבאט שם ילך לבקר את דודו מצד אמו לנוח כמעה ולהעמיס על חמורו צרורות מזון כשר למהדרין ובטוחין שלא יחטא חלילה במאכלים טמאים רוכבים אחרים שבאו לעברו על השביל קראו סבאח אלכיר ועמרם הבכור שרוחו טובה עליו השיב סבאח אל זאין עודו מהרהר בדרכו ועולמו וכבר עמד בשערי העיר רבאט בתיה הכחולים ואריחיה המקושטים השיבו לו נפשו שהנה דרכו מצליחה דודו מצד אמו ששמעו של הרבי ברוך הפייטן הגיע עד רבאט שמח להתוודע אל בן אחותו ואף עוד יותר לארח פייטן וכתובים בביתו. השכם בבוקר יום ראשון נפרד מעל דודו ויצא לדרך נוספת אל העיר טנגיר המפרידה בין העולמות והימים כדברי מדריכיו ושם בטנגיר יפרד מעל חמורו שלא אחת דיבר אליו בשעת הבדידות ומהעיר טנגיר אל העיר הקטנה קוטה המביטה במעברי הים גילברטר. עוד טרם שנכנס לטנגיר חש בגופו רעידות קטנות שלא ידע מה פשרן אולי תלאות חצי מסעו מביתו העיר הלבנה ולא נתן ליבו לכך יתר על המידה. מיד פנה לשאול אנשים על השוק ושם פעמיו לשוק למכור את חמורו הנוער כל יום עם שחר משאך מסר המושכות לידיי הסוער הישמעאלי החל החמור לנעור בקולו ולמשוך אחורנית מסרב ללכת עם בעליו החדשים ולא מקבל עליו את מר גורלו. למחרת השכם בבוקר עלה על המעבורת בעיר הקטנה המביטה אל מצוקי הגילברטר עמד נשען על מעקה המעבורת עמרם הבכור ומיד התהפכו בקרבו בני מעיו והותיר על פני הים את שלא התעקל בקיבתו עמרם הבכור דימה בראשו שקיצו קרב ותכף ישיב לבורא את נשמתו רק שהבורא לא חפץ בנפש עמרם הבכור. מקץ זמן לא הרבה ירד לחוף ימה של האדמה הספרדית פסע מעט וראשו החל סובב ידיו ורגליו רפים והוא מהלך כהלום שיכר בקושי צעד עד בית המרזח הקרוב וכבר התרווח על הכיסא תוהה לפשר הרעידות והפרכוסים שאחזו בגופו ולא נותנים מנוחה מביט אל השמים ואלו מסתחררים למולו עפעפיו כבדים ועיניו נעצמות. השבח לאדוני הנה פקח עיניו העלם הצעיר אך עודנו לבן כפני המת וגופו מתעוות עמרם הבכור שלא ידע מה קרה לו התעורר במיטה רכה בחדר קטן וחשוך למראה ובקושי שמע את שפת האנשים המדברים בחדר הסמוך ולא הבין דבריהם שכן דיברו לטינית התאמץ בכל מאודו לקום ממיטת חוליו אך לא עלה בידו הדבר למשמע הרחש מחדרו מיהרו אליו בעל ובעלת הבית ונעמדו לראשית המיטה ואמרו לו הכירו בך עוברים ושבים שאתה יהודי בן המגרב והביאוך אליי לסעוד אותך עד שתחלים ותמשיך בדרכך רק שעתה שפקחת עינייך במשך שלושה ימים ולילות עצמת עינייך ומחשש שמא עלתה נשמתך ולא ירדה קראנו לרופא שיבוא ויתן עינו בך צר לנו לבשרך שדברי הרופא רעים המה שכן עלייך לעבור לעיר סיביליה אל המנזר שיש בו מרפאים ולא ימייך ספורים ועוד יותר קשה הבשורה שכן דורשים תשלום להחיותך וגם אם לא יהא לאל ידם תשלום נדרש ובעודך בין שמים וארץ שילמנו בעבור רפואתך את כספך שמצאנו בכלייך ומחר עם שחר תבוא כרכרת הרופא לקחתך למזר הרפואה שבסיביליה לשמע בשורות אלה עצם עיניו עמרם הבכור וביקש נפשו למות ואיך זה יסע לאמסטרדם שבהולנד להדפיס שירת אביו ומניין תבוא הישועה בשעה קשה ואין אפילו בכוחו לעמוד להתפלל בעד ניסים קטנים להושיעו ממצוקתו ולו רק למען ישמח את אביו ולאחר מכן הריהו משיב נשמתו בעלי הבית שלא הכירו סיפורו של עמרם הבכור חשבו כי הנה קיימו מצוות הצלת נפשות ומשראו כי אורחם הלא קרוא התאושש מעט שמחו מאוד השכם למחרת היה עמרם הבכור עקוד אל המיטה ושני גברתנים העלוהו אל העגלה ששאון גלגליה וקפיצותיה הכבידו עליו שיעולו ורעידות גופו שהתעוות והתקווץ.
באבא ברוך - חלק סיום - מאת בולש
מיד בהיכנסם למנזר הרפואה החלה שלווה אופפת אותו ואף הרעידות פסקו. ימים רבים חלפו על עמרם הבכור בחדר הקטן וחשוך שכן סברו רופאיו כי מוטב לו בחשכה סיפור היהודי ממגרב השוכב לו במיטת חוליו במנזר הגיעה אל רב העיר סביליה ומיד שלח שליחים אל ראש המנזר שיוציאו את החולה מבין כותלי המנזר על מנת שיוכלו להתפלל ליד מיטתו אולי יתעשת ויקום ממיטת חוליו. משהגיעו הרב ופמלייתו להתפלל ליד מיטת עמרם הבכור הבחין הרב כי עמרם הבכור אוחז בידו גליל עור חשש שמא נתנו בידיו רופאיו הגויים אי אלו כתבים ולחשים. ניגש הרב אל ראש המנזר ושאלו על כך לא ענהו דבר לא ניתן כך בא אלינו ומסרב בכל תוקף להיפרד מהגליל שאוחז בחוזקה אם כך אמר הרב בריא בגופו היהודי אנו ניקח אותו לחסות בינינו היהודים כרצונך נעשה ובלבו שמח ראש המנזר לשחררו מנטל האיש. ועוד באותו היום לקח אותו הרב אל ביתו כשהגיעו אל בית הרב השביעו הרב שיספר לו את פשר חיבתו לגליל העור עד כי מסרב להיפרד מעליו גם בשנתו. עמרם הבכור סיפר לרב את סיפור הגליל ותכולתו ובעיקר על יגונו הרב שחלה ובשל כך איבד את כספו שנועד להדפסה ובשל כך לא אבה לקום מחוליו עד שיבוא המוות ויגאלו שמע הרב את בכיו של עמרם הבכור ואמר לו בני הכל בידיי שמים מטוב ועד רע אל תתעצב השאר בביתי עוד ימים עד שתשוב בך רוחך ומי ידע מה ילד יום. מקץ כמה ימים מששב אל איתנו עמרם הבכור שאל אותו הרב אם יודע הוא מלאכה לעשות יודע אני מעט סנדלרות שוליה אצל אבי הייתי לא מעט אם כן נעלינו בלות ודורשות תיקון הושיט הרב לעמרם הבכור שקית עור קטנה ואמר קח לך מעט מטבעות תיקח לך מקום קטן בשוק העירוני ושם תעסוק במלאכה ובוא יבוא היום ותשיב לי כספי שהלוויתי לך ואת גליל העור נפקיד בבית הכנסת למשמר חלפו להם השנים וילדיי עמרם הבכור גדלו והגיע זמנם ללימוד תורה החליט עמרם הבכור לשלוח את בניו ללמוד תורה בעיר קורדובה שהייתה ידועה בחכמיה וישיבותיה. חנניה ורפאל בניו של עמרם הבכור התחבבו על חבריהם ועל רב הישיבה בעיקר בשל קולם הערב ופייטנותם המופלאה ועל כן ביקש רב הישיבה להזמין את אבי הנערים עמרם הבכור לראותו במו עיניו ואולי יעלה בידו להביאו לישיבה שילמד את הנערים שירת תפילה חנניה ורפאל שבו לביתם לחופש וסיפרו לאביהם את דברי הרב עמרם הבכור שנדר שלעולם לא יעזוב עוד את עירו אמר לבניו חכו עוד יומים ואומא לכם מהי תשובתי הלך עמרם הבכור אל הרב שנהיה קשיש עד מאוד ושטח לפניו שאלתו הקשיב הרב ושתק פרק זמן מה ואז אמר רב הישיבה רב מכובד הוא וגם נדר נדרת ומכובד הוא אמור לנערים כי יזמינו את כבוד רב הישיבה לעירם לקראת הימים הנוראים ויתפלל עם בני קהילת יהודי סביליה. שב רבי עמרם וכתב מכתב לרב הישיבה שבו מזמין את כבוד הרב להתפלל איתם את הימים הנוראים משום שגזר על עצמו נדר לבל יצא את שערי העיר. הסתקרן רב הישיבה כשקרא את המכתב שקיבל מידי חנניה ורפאל ומיד ענה כך יהיה. הגיעו הימים הנוראים וכל יהודי העיר התאספו ובאו אל בית הכנסת לובשים לבן כמלאכים עוטים טליתות עלה שמש בית הכנסת לדוכן והזמין את האורח החשוב רב ישיבת קורדובה להתכבד בפתיחת ההיכל לתפילת כל נדרי הלך הרב להיכל והוא עטוף טלית גדולה מעל ראשו פתח את ההיכל וקד קידה יקום הקהל הקדוש על רגליו לתפילת כל נדרי. עלה עמרם הבכור אל הדוכן ונשא קולו הערב על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש הרי אנו מתירין להתפלל את העברינין. לחרמנא לא נדרי לקונמאי ולקונסי לא נדרי וכך סלסל בקולו הערב. רב הישיבה שהכיר מיד את קול בנו עמרם הבכור החל בוכה בקול רם וטרם הסתימה תפילת כל נדרי הצטרף בקול רם לתפילת בנו בכורו שהושב לו ביום הכיפורים. גם עמרם הבכור הכיר קול אביו רב הישיבה וכך כל הכיפורים עמדו על רגליהם ונשאו קולם בתפילה אדירה לבורא עולם שבראם מחדש בצאת יום הכיפורים בא רב הישיבה אל בית בנו בכורו עמרם ושם הושיט לו עמרם הבכור ספר גדול כרוך בכריכת עור מהודרת. ועליה באותיות זהב פיוטים לשבת ויום טוב מאת הרב רבי ברוך
מיד בהיכנסם למנזר הרפואה החלה שלווה אופפת אותו ואף הרעידות פסקו. ימים רבים חלפו על עמרם הבכור בחדר הקטן וחשוך שכן סברו רופאיו כי מוטב לו בחשכה סיפור היהודי ממגרב השוכב לו במיטת חוליו במנזר הגיעה אל רב העיר סביליה ומיד שלח שליחים אל ראש המנזר שיוציאו את החולה מבין כותלי המנזר על מנת שיוכלו להתפלל ליד מיטתו אולי יתעשת ויקום ממיטת חוליו. משהגיעו הרב ופמלייתו להתפלל ליד מיטת עמרם הבכור הבחין הרב כי עמרם הבכור אוחז בידו גליל עור חשש שמא נתנו בידיו רופאיו הגויים אי אלו כתבים ולחשים. ניגש הרב אל ראש המנזר ושאלו על כך לא ענהו דבר לא ניתן כך בא אלינו ומסרב בכל תוקף להיפרד מהגליל שאוחז בחוזקה אם כך אמר הרב בריא בגופו היהודי אנו ניקח אותו לחסות בינינו היהודים כרצונך נעשה ובלבו שמח ראש המנזר לשחררו מנטל האיש. ועוד באותו היום לקח אותו הרב אל ביתו כשהגיעו אל בית הרב השביעו הרב שיספר לו את פשר חיבתו לגליל העור עד כי מסרב להיפרד מעליו גם בשנתו. עמרם הבכור סיפר לרב את סיפור הגליל ותכולתו ובעיקר על יגונו הרב שחלה ובשל כך איבד את כספו שנועד להדפסה ובשל כך לא אבה לקום מחוליו עד שיבוא המוות ויגאלו שמע הרב את בכיו של עמרם הבכור ואמר לו בני הכל בידיי שמים מטוב ועד רע אל תתעצב השאר בביתי עוד ימים עד שתשוב בך רוחך ומי ידע מה ילד יום. מקץ כמה ימים מששב אל איתנו עמרם הבכור שאל אותו הרב אם יודע הוא מלאכה לעשות יודע אני מעט סנדלרות שוליה אצל אבי הייתי לא מעט אם כן נעלינו בלות ודורשות תיקון הושיט הרב לעמרם הבכור שקית עור קטנה ואמר קח לך מעט מטבעות תיקח לך מקום קטן בשוק העירוני ושם תעסוק במלאכה ובוא יבוא היום ותשיב לי כספי שהלוויתי לך ואת גליל העור נפקיד בבית הכנסת למשמר חלפו להם השנים וילדיי עמרם הבכור גדלו והגיע זמנם ללימוד תורה החליט עמרם הבכור לשלוח את בניו ללמוד תורה בעיר קורדובה שהייתה ידועה בחכמיה וישיבותיה. חנניה ורפאל בניו של עמרם הבכור התחבבו על חבריהם ועל רב הישיבה בעיקר בשל קולם הערב ופייטנותם המופלאה ועל כן ביקש רב הישיבה להזמין את אבי הנערים עמרם הבכור לראותו במו עיניו ואולי יעלה בידו להביאו לישיבה שילמד את הנערים שירת תפילה חנניה ורפאל שבו לביתם לחופש וסיפרו לאביהם את דברי הרב עמרם הבכור שנדר שלעולם לא יעזוב עוד את עירו אמר לבניו חכו עוד יומים ואומא לכם מהי תשובתי הלך עמרם הבכור אל הרב שנהיה קשיש עד מאוד ושטח לפניו שאלתו הקשיב הרב ושתק פרק זמן מה ואז אמר רב הישיבה רב מכובד הוא וגם נדר נדרת ומכובד הוא אמור לנערים כי יזמינו את כבוד רב הישיבה לעירם לקראת הימים הנוראים ויתפלל עם בני קהילת יהודי סביליה. שב רבי עמרם וכתב מכתב לרב הישיבה שבו מזמין את כבוד הרב להתפלל איתם את הימים הנוראים משום שגזר על עצמו נדר לבל יצא את שערי העיר. הסתקרן רב הישיבה כשקרא את המכתב שקיבל מידי חנניה ורפאל ומיד ענה כך יהיה. הגיעו הימים הנוראים וכל יהודי העיר התאספו ובאו אל בית הכנסת לובשים לבן כמלאכים עוטים טליתות עלה שמש בית הכנסת לדוכן והזמין את האורח החשוב רב ישיבת קורדובה להתכבד בפתיחת ההיכל לתפילת כל נדרי הלך הרב להיכל והוא עטוף טלית גדולה מעל ראשו פתח את ההיכל וקד קידה יקום הקהל הקדוש על רגליו לתפילת כל נדרי. עלה עמרם הבכור אל הדוכן ונשא קולו הערב על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש הרי אנו מתירין להתפלל את העברינין. לחרמנא לא נדרי לקונמאי ולקונסי לא נדרי וכך סלסל בקולו הערב. רב הישיבה שהכיר מיד את קול בנו עמרם הבכור החל בוכה בקול רם וטרם הסתימה תפילת כל נדרי הצטרף בקול רם לתפילת בנו בכורו שהושב לו ביום הכיפורים. גם עמרם הבכור הכיר קול אביו רב הישיבה וכך כל הכיפורים עמדו על רגליהם ונשאו קולם בתפילה אדירה לבורא עולם שבראם מחדש בצאת יום הכיפורים בא רב הישיבה אל בית בנו בכורו עמרם ושם הושיט לו עמרם הבכור ספר גדול כרוך בכריכת עור מהודרת. ועליה באותיות זהב פיוטים לשבת ויום טוב מאת הרב רבי ברוך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.