ללו
לבקשת בעל הבית אלמרה ללו ללו לא אהב להשכים עם שחר בצריפו הנידח במעלה ההר שם נהג לשבת על כורסת העץ והעלים שהתקין בשבוע הראשון בו העפיל אל ראש ההר עוד באותו שבוע בנה את ביתו הרעוע מאבנים ועצים מתנת הטבע וכך היה יושב בגלביה שחורה מחלפות שערו אפור ופרוע כמו רוחות ההר שותה תה מתובל ביד רחבה שיבה שותה היה ונאנח לעיתים היה מדבר אל עצמו נושא עיניוו אל האלוהים ושואל מה עשיתי רע בחיי עד כי קצתי בחיי ללו עלה לישראל בשלהי שנות השישים בגיל 14 עלה בגפו כמצוות אביו הרב הקשיש לתור את ארץ הקודש ולשגר איגרת והיה כי טוב יעלו אביו אימו ושאר אחיו ואחיותיו לקיים את מצוות שיבת ציון ולא יתמהמהו בדרכם לציון בארצות הניכר כספרד וצרפת מיד עם הגיעו לנמל חיפה לאחר הפלגה ארוכה אשר כמעט ולקחה את נשמתו הקטנה החל עושה דרכו ירושלימה לחזות באבנים הקרות הממתינות לגאולה הניח ידיו על האבנים ומיד החלו עיניו דומעות התפלל בכל ליבו שיצליח במשימת אביו וכך בכה והתפלל ושוב בכה והתפלל עד כי יבשו עיניו הבחין כי החמה נטתה לערוב ובין רגע התגנב הפחד אל ליבו היכן אלון הלילה ומה יהיה עליי מי יכלכלני נבהל מאוד פנה אל האנשים המתפללים לשאול את שאלותיו אך כולם רק ענו עברית עברית ומבלי משים חפן בידו את התליון שענד לצווארו העשוי מעור קלף ומגולל כמזוזה זהו הקמיע שנתנה לו אמו ערב הפלגתו ואמרה לו יא בניני אילא יברקא לחופה עביא זילדא פידיקא וזדקא לעזיז ישופקא משמא {בני היקר אם יתפוס אותך פחד אחוז את הקמיע וסבך הצדיק ישגיח עלייך משמים } בצר לו פנה והלך מהאבנים ולא שם ליבו לאן מובילות צעדיו עד אשר הגיע אל השוק תערובת ריחות עלו באפו ומראה המתוקים המוכרים שיבשו עליו דעתו בצר לו הושיט ידו אל הקמיע אחז בו בחוזקה עד שהאדימו פרקי אצבעותיו הכיצד זה ישגיח עליו סבו משמים והוא בארץ זרה אשר לא דוברת שפתו והוא לא שפתה עוד הוא במחשבותיו שקוע ולפניו הופיעה זקנה ובידה 2 סלים עמוסים והיא מתנדנדת מצד אל צד כפי שצעד על סיפון האוניה שהביאה אותו מלבושה היה נראה לו מוכר מארצו ללו קרב אל הזקנה ובתנועות ידים הסביר לה שברצונו לעזור לה לשאת בנטל הסלים נאנחה הזקנה הושיטה את הסלים לעברו וענתה לעצמה בקול רם וואכה יבניני לה יעונק {טוב בני אלוהים יעזור לך } בין רגע אורו עיניו של ללו ולא האמין ששוב ישמע את שפת אמו מיד התעשת וענה לה באותה הלשון כבוד גילך לפני כבודי ענתה לו הזקנה רואה אני שילד מחונך הינך ספר על עצמך שטח בפני הזקנה האלמונית את סיפור עליתו כמצוות אביו ומרוב שהיה להוט לעשות כדברי אביו להתפלל על יד האבנים הקרות טרם יפנה לתור את הארץ שכח שאינו עוד בבית אביו בארץ המוגרבים ניכמרו רחמיה של הזקנה ואמרה לו בני בוא אל ביתנו שם יושב לו בעלי ושותה כל היום ערק וצועק על העולם אולי ישמח בבואך ואולי יגרשך מהבית מיד כשנגיע זה המעט שאוכל לגמול לך על העזרה עם הסלים מיד הניח הסלים על הארץ אחז ביד הזקנה ונשק את ידה לתודה משהגיעו לבית הזקנה קראה לבעלה ןלבה מלא חשש על הנער כי הכירה היטב את דרכו של בעלה מסעוד לגרש מעל פניו כל אורח בא מסעוד הזקן והביט אל הנער ולא הוציא הגה סיפרה לו הזקנה על עזרתו של הנער מסעוד הניח מידו את בקבוק הערק ניגש לכיור שבמטבח שטף ידיו ואז קרב אל ללו והניח ידיו על ראשו והחל מברך את ללו הנער ללו החל לרעוד בכל גופו ודמעות שטפו פניו מסעוד הזקן נבהל ושאל מה לך מה קרה למה אתה בוכה ורועד הנה אישתי סוליקה במטבח מכינה לנו אוכל ענה לו ללו כך בדיוק סבי עליו השלום היה מניח ידיו על ראשי וראש כל הילדים ומברך אותנו אותה הברכה כפי שבירכתני ענה מסעוד ואמר אני ואשתי סוליקה הננו חשוכי ילדים לא אנשים בעלי ממון בית קטן וצנוע לנו אבל נשמח מאוד אם תתארח בביתנו כאוות נפשך ואנו נשתדל לשמור עלייך בכל דרך לבו של ללו הלם בחוזקה עד כי ללו חשב שתכף יפרוץ מתוכו משנרגע הבין שאכן סבו הצדיק משגיח עליו משמים כפי שהבטיחה אמו אחרי ארוחת הערב על על מיטתו בחדר הסמוך שהציעה עבורו סוליקה הזקנה לא יכל לעצום את עיניו כל הלילה מחשבות אין סוף התרוצצו בראשו עד שהתבלבל לגמרי למחרת בבוקר משישבו ללגום תה מתוק וירוק מנענע סיפר למסעוד וסוליקה על כי גמר אומר בליבו ללכת לעבוד ולא ללמוד על מנת שיוכל לחסוך מעט כסף כדי לתור את הארץ למען אביו אמו ושאר אחיו ואחיותיו חייך אליו מסעוד וענה ומהו מקצועך ללו אמר אין במרוקו עוד הייתי תלמיד בבית הספר ובערב למדתי תורה מאבי אם כך נלך ונמצא לך עבודה אתה נער גדול וחסון לגילך ואם לא ישאלו לא נגיד מהו גילך כי כאן בישראל מקפידים בלימוד נערים ונערות וכך שוטטו כל היום בין כל אתרי הבניה עד שמצאו קבלן שהסכים להעסיקו אבל דע לך שהעבודה קשה ואם אני יתפוס אותך מתעצל אני יפטר אותך כן כן ענה לו בצרפתית ללו תודה רבה אדוני בדרכם חזרה לבית היה שמח וטוב לב כי הנה עוד מעט ימלא את מצוות אביו מסעוד הזקן עצוב עד שאני מקבל אל ביתי נער חסון יפה מראה ומחונך עליי לשלוח אותו לעבוד וכך חלפו להם שבועות של בילבול בין אושר לצער וגעגועים לבית אביו מסעוד וסוליקה הזקנים לא ידעו את נפשם מאושר מסעוד הזקן אפילו נטש את מנהגו המגונה לשתות ערק ולצעוק על העולם סוף סוף גמלה בליבו של ללו כי הגיעה העת לשגר איגרת לאביו ולספר להם על הוריו החדשים זקנים שמשגיחים עליו והוא בתמורה משתתף בכלכלת הבית משקיבלו את האיגרת הוריו במרוקו אמי מורתי ואבי תורתי אחיי ברגליים יחפות אחיותיי היפות איגרת איגרת קשה כשאול האהבה רק עכשיו הבנתי את דברי קהלת מים רבים אפפוני בהפלגתי ולא ציננו את אהבתי אהבתי אליכם הנני בארץ המוזרה ארץ ציון ירושלים ארץ האבות אך אין בה אהבות ארץ האמהות מלאה בנהמות נהמות בכי ואנחות ומעט נחמות ארץ מהגווים שאולה בואו ועלו יחד נקרב הגאולה ישבו על הארץ ובכו בכי גדול והבינו שטרם הגיע הזמן לעלות לציון
לבקשת בעל הבית אלמרה ללו ללו לא אהב להשכים עם שחר בצריפו הנידח במעלה ההר שם נהג לשבת על כורסת העץ והעלים שהתקין בשבוע הראשון בו העפיל אל ראש ההר עוד באותו שבוע בנה את ביתו הרעוע מאבנים ועצים מתנת הטבע וכך היה יושב בגלביה שחורה מחלפות שערו אפור ופרוע כמו רוחות ההר שותה תה מתובל ביד רחבה שיבה שותה היה ונאנח לעיתים היה מדבר אל עצמו נושא עיניוו אל האלוהים ושואל מה עשיתי רע בחיי עד כי קצתי בחיי ללו עלה לישראל בשלהי שנות השישים בגיל 14 עלה בגפו כמצוות אביו הרב הקשיש לתור את ארץ הקודש ולשגר איגרת והיה כי טוב יעלו אביו אימו ושאר אחיו ואחיותיו לקיים את מצוות שיבת ציון ולא יתמהמהו בדרכם לציון בארצות הניכר כספרד וצרפת מיד עם הגיעו לנמל חיפה לאחר הפלגה ארוכה אשר כמעט ולקחה את נשמתו הקטנה החל עושה דרכו ירושלימה לחזות באבנים הקרות הממתינות לגאולה הניח ידיו על האבנים ומיד החלו עיניו דומעות התפלל בכל ליבו שיצליח במשימת אביו וכך בכה והתפלל ושוב בכה והתפלל עד כי יבשו עיניו הבחין כי החמה נטתה לערוב ובין רגע התגנב הפחד אל ליבו היכן אלון הלילה ומה יהיה עליי מי יכלכלני נבהל מאוד פנה אל האנשים המתפללים לשאול את שאלותיו אך כולם רק ענו עברית עברית ומבלי משים חפן בידו את התליון שענד לצווארו העשוי מעור קלף ומגולל כמזוזה זהו הקמיע שנתנה לו אמו ערב הפלגתו ואמרה לו יא בניני אילא יברקא לחופה עביא זילדא פידיקא וזדקא לעזיז ישופקא משמא {בני היקר אם יתפוס אותך פחד אחוז את הקמיע וסבך הצדיק ישגיח עלייך משמים } בצר לו פנה והלך מהאבנים ולא שם ליבו לאן מובילות צעדיו עד אשר הגיע אל השוק תערובת ריחות עלו באפו ומראה המתוקים המוכרים שיבשו עליו דעתו בצר לו הושיט ידו אל הקמיע אחז בו בחוזקה עד שהאדימו פרקי אצבעותיו הכיצד זה ישגיח עליו סבו משמים והוא בארץ זרה אשר לא דוברת שפתו והוא לא שפתה עוד הוא במחשבותיו שקוע ולפניו הופיעה זקנה ובידה 2 סלים עמוסים והיא מתנדנדת מצד אל צד כפי שצעד על סיפון האוניה שהביאה אותו מלבושה היה נראה לו מוכר מארצו ללו קרב אל הזקנה ובתנועות ידים הסביר לה שברצונו לעזור לה לשאת בנטל הסלים נאנחה הזקנה הושיטה את הסלים לעברו וענתה לעצמה בקול רם וואכה יבניני לה יעונק {טוב בני אלוהים יעזור לך } בין רגע אורו עיניו של ללו ולא האמין ששוב ישמע את שפת אמו מיד התעשת וענה לה באותה הלשון כבוד גילך לפני כבודי ענתה לו הזקנה רואה אני שילד מחונך הינך ספר על עצמך שטח בפני הזקנה האלמונית את סיפור עליתו כמצוות אביו ומרוב שהיה להוט לעשות כדברי אביו להתפלל על יד האבנים הקרות טרם יפנה לתור את הארץ שכח שאינו עוד בבית אביו בארץ המוגרבים ניכמרו רחמיה של הזקנה ואמרה לו בני בוא אל ביתנו שם יושב לו בעלי ושותה כל היום ערק וצועק על העולם אולי ישמח בבואך ואולי יגרשך מהבית מיד כשנגיע זה המעט שאוכל לגמול לך על העזרה עם הסלים מיד הניח הסלים על הארץ אחז ביד הזקנה ונשק את ידה לתודה משהגיעו לבית הזקנה קראה לבעלה ןלבה מלא חשש על הנער כי הכירה היטב את דרכו של בעלה מסעוד לגרש מעל פניו כל אורח בא מסעוד הזקן והביט אל הנער ולא הוציא הגה סיפרה לו הזקנה על עזרתו של הנער מסעוד הניח מידו את בקבוק הערק ניגש לכיור שבמטבח שטף ידיו ואז קרב אל ללו והניח ידיו על ראשו והחל מברך את ללו הנער ללו החל לרעוד בכל גופו ודמעות שטפו פניו מסעוד הזקן נבהל ושאל מה לך מה קרה למה אתה בוכה ורועד הנה אישתי סוליקה במטבח מכינה לנו אוכל ענה לו ללו כך בדיוק סבי עליו השלום היה מניח ידיו על ראשי וראש כל הילדים ומברך אותנו אותה הברכה כפי שבירכתני ענה מסעוד ואמר אני ואשתי סוליקה הננו חשוכי ילדים לא אנשים בעלי ממון בית קטן וצנוע לנו אבל נשמח מאוד אם תתארח בביתנו כאוות נפשך ואנו נשתדל לשמור עלייך בכל דרך לבו של ללו הלם בחוזקה עד כי ללו חשב שתכף יפרוץ מתוכו משנרגע הבין שאכן סבו הצדיק משגיח עליו משמים כפי שהבטיחה אמו אחרי ארוחת הערב על על מיטתו בחדר הסמוך שהציעה עבורו סוליקה הזקנה לא יכל לעצום את עיניו כל הלילה מחשבות אין סוף התרוצצו בראשו עד שהתבלבל לגמרי למחרת בבוקר משישבו ללגום תה מתוק וירוק מנענע סיפר למסעוד וסוליקה על כי גמר אומר בליבו ללכת לעבוד ולא ללמוד על מנת שיוכל לחסוך מעט כסף כדי לתור את הארץ למען אביו אמו ושאר אחיו ואחיותיו חייך אליו מסעוד וענה ומהו מקצועך ללו אמר אין במרוקו עוד הייתי תלמיד בבית הספר ובערב למדתי תורה מאבי אם כך נלך ונמצא לך עבודה אתה נער גדול וחסון לגילך ואם לא ישאלו לא נגיד מהו גילך כי כאן בישראל מקפידים בלימוד נערים ונערות וכך שוטטו כל היום בין כל אתרי הבניה עד שמצאו קבלן שהסכים להעסיקו אבל דע לך שהעבודה קשה ואם אני יתפוס אותך מתעצל אני יפטר אותך כן כן ענה לו בצרפתית ללו תודה רבה אדוני בדרכם חזרה לבית היה שמח וטוב לב כי הנה עוד מעט ימלא את מצוות אביו מסעוד הזקן עצוב עד שאני מקבל אל ביתי נער חסון יפה מראה ומחונך עליי לשלוח אותו לעבוד וכך חלפו להם שבועות של בילבול בין אושר לצער וגעגועים לבית אביו מסעוד וסוליקה הזקנים לא ידעו את נפשם מאושר מסעוד הזקן אפילו נטש את מנהגו המגונה לשתות ערק ולצעוק על העולם סוף סוף גמלה בליבו של ללו כי הגיעה העת לשגר איגרת לאביו ולספר להם על הוריו החדשים זקנים שמשגיחים עליו והוא בתמורה משתתף בכלכלת הבית משקיבלו את האיגרת הוריו במרוקו אמי מורתי ואבי תורתי אחיי ברגליים יחפות אחיותיי היפות איגרת איגרת קשה כשאול האהבה רק עכשיו הבנתי את דברי קהלת מים רבים אפפוני בהפלגתי ולא ציננו את אהבתי אהבתי אליכם הנני בארץ המוזרה ארץ ציון ירושלים ארץ האבות אך אין בה אהבות ארץ האמהות מלאה בנהמות נהמות בכי ואנחות ומעט נחמות ארץ מהגווים שאולה בואו ועלו יחד נקרב הגאולה ישבו על הארץ ובכו בכי גדול והבינו שטרם הגיע הזמן לעלות לציון
