ללא נושא

Drorrrrrr

New member
ללא נושא

אני לא נוהג לכתוב כאן, כי לרוב אני לא מוצא את זה לנכון. גם כשאני קורא, אני לא מגיב לאחרים אלא אם אני מרגיש שאני יכול לחדש או לתת נקודת מבט אחרת, מה שלא קורה הרבה. בכל זאת, החלטתי לבוא לכאן ולקבל תמיכה או עצות כלשהן. התגייסתי לפני כמעט שנה. עברתי טירונות, קורס סגור בן חודשיים ואחר כך השתבצתי בבסיס קרוב לבית, אך בתפקיד שכולל לילות ושבתות [והרבה]. כשהתגייסתי חשבתי שאני אהיה פקיד משמונה עד ארבע וככה אעביר את השירות שלי. חשבתי, בעיקר כי פחדתי מהלילות ומהשבתות. למה? כי מעולם לא ידעתי מה זה לילה מחוץ לבית, קל וחומר שבת. אחרי שנהניתי בטירונות וסבלתי בקורס, הגעתי לגדוד שלי, למרות שהיה קשה בהתחלה, הצלחתי להתאקלם ולהפוך לחלק חשוב ונכבד מהמקום. אני יודע את זה, כי בכל פעם שאנחנו בודקים מי "השותפים" לשבת או ללילה, אני רואה ששמחים שאני הוא השותף. הגעתי למצב של שעמום ברוטינה הזאת. לקום בבוקר, ללכת למשמרת בוקר ולחזור הביתה לישון, או לקום מאוחר יחסית וללכת לבסיס לעשות לילה ולמחרת לצאת על הבוקר, הביתה. אין שום דבר ששובר לי את השיגרה, שום דבר שגורם לי באמת להתעורר בבוקר. כי לא רע שם, אבל גם לא טוב. אי אפשר לומר שאני מלקק דבש, אבל גם אי אפשר לומר שאני אוכל חרא. אני לא מוצא סיבה לקום. הצבא, מבחינתי, לא משחק תפקיד, כי אני רואה בו עבודה לא משתלמת ותו לא. חיי חברה אין לי. לא יוצא בערבים, בשישי. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי לבד, אף פעם לא היה לי מישהו שיכולתי להגדיר אותו כ"חבר". באשר לשאלה למה אני לא מכיר אנשים בצבא- כי קשה לי. לא מצליח להתחבר, למרות שבמהלך היום-יום, יש שיחה, אבל לא מעבר לזה. לא רוצה לנסות "להזמין את עצמי" אליהם, כדי לא להרגיש נדחף או נדחק, ומצד שני, הזמנה לא תגיע מהם. הגעתי למצב שאני לא מנצל את ימי הרגילה המגיעים לי, כי פשוט אין לי סיבה. אני יודע שאנצל אותם ופשוט אשאר בבית. אני רוצה לקחת חופש, לנסוע לשבוע, להיעלם. אבל אין עם מי. לנסוע לבד זה לא אופציה.
 
אחד הדברים

שמתחילים לגלות בצבא הוא שהחיים שלך כבוגר בסופו של דבר יכילו מה ששמת שם. כלומר, אם עד עכשיו איך שהוא שרדת במסגרות בלי חברים, ומאז ומתמיד אתה זוכרת את עצמך לבד - אין סיבה שעכשיו יהיה אחרת אם לא תעשה שיהיה אחרת. המסגרות לא משנות את האדם אלא אם הוא מוכן לעשות את השינוי בעצמו. הן רק משנות את התפאורה קצת. את החוסר יכולת להתחבר הבאת ממקודם. עכשיו בתפאורה הזו זה יותר מפריע לך כי הרגילה היא שלך ולא איזה חופש ביצפר שכולם בחופש; וקיומם של בילויים/יציאות/חברים תלויים בכישורים החברתיים שלך ולא באיזה ארגון על שמסדר אותם פה ושם. כש"גדולים" - ככה זה. מה שאתה עושה עם חייך, זה מה שיהיה לך. אתה מקבל עכשיו איזה פרומו לאיך נראים החיים כשלא עושים משהו כדי לקדם את הפן החברתי מעבר ללהיות יכול להסתדר עם אנשים. יש לך את זה - אתה טיפוס מסתדר - איך זה שאין שום דבר מעבר?
 
אבל זה לא ככה

ז"א, אני מניחה שכן, אחרת לא היית כותב את זה, אבל אין לך מושג כמה אנשים אוהבים אותך
אתה בעצמך אומר שנהנים לעשות איתך שבתות ולילות, וכל עוד לא תזמין את עצמך לתוכם [וכן, מה רע? כל הזמן תחכה להזמנה? אני הפרינססה מבין שנינו], לא תהיה חלק קבוע מהם. ז"א, חלק חברתי שבא ויושב ויוזם ועושה. הם לא יגידו לך, אתה נהדר. מה גם שכל פעם כשיוצא לי לדבר עם ענת או מישהי שאני מכירה, הן תמיד משבחות אותך
ובנוגע לרגילות? אתה יודע שאני תמיד מוכנה לבזבז את הימים שלי [בעיקר כי אני לא מנצלת אותם גם] איתך. היי, כבר אמרנו שנלך לראות איזה קיר בת"א ולאכול שווארמה וכאלה. אני מחכה :) 3>
 

SHEX

New member
כמה דברים../images/Emo95.gif

אני מבין אותך בקטע שלא נעים לך להזמין את עצמך פנימה, כי זה באמת יכול להרגיש כאילו נדחפים, אבל ההצעה שלי, וזה מה שגם אני משתדל לעשות כשאני מרגיש ככה בקבוצה מסוימת, זה לשאול בנאדם אחד או שניים אם בא להם לעשות משהו.. אתה לא חייב להפוך בן רגע לחלק אינטגרלי מחבורה גדולה של אנשים, אבל תציע למישהו או שניים שאתה בקשר טוב איתם יחסית, ומשם תפתח את זה הלאה. הצעד הראשון, הכי קשה, הוא ליצור מצב שבו החברות היא לא רק בתוך המסגרת, אבל ברגע שנותנים לזה דחיפה קטנה, זה נסחף בשניות. ובנוסף, אני אמנם לא מכיר אותך עד כדי כך, אבל ממה שכן, יצא לי לראות שאתה ממש נחמד. אני בטוח שגם האנשים בצבא רואים את זה...
 

Drorrrrrr

New member
לא יודע איך להגיב

אז אני אכיר תודה לכל מי שהגיב לי [כאן ובמסרים] ואנסה לשנות את עצמי. אני יודע שזה מה שצריך לקרות.
 
למעלה