ללא נושא

[2b mind]

ללא נושא

רע לי ממש. סליחה שלא מוצאת עוד מילים לכתוב... זה מיותר נורא. אבל צריך להאמר איפשהו

 

[קולדון]

מה קורה מותק?

מה עובר לך בראש?

 

[ג ר נ י ו ם]

לא מיותר בכלל.

אולי תגידי יותר (?a leap of faith? suspension of disbelief מה אכפת לך, תנסי...)

בדיוק כותבת לך אגב

 

[ג ר נ י ו ם]

אולי בכל זאת?

גם אם לא, זה בסדר. רק מזכירה בכל זאת שאנחנו כאן.

 

[2b mind]

מנסה, (וזה טריגר)

ענייני האכילה לא משהו, ובגדול אני מתעלמת מזה בצורה שיטתית, חושבת שוב ושוב שאני בסדר, אני לא מוגבלת למזונות ספציפיים, אני יכולה לאכול עם אנשים, פחות אכפת לי אם משהו בריא או לא, אני אוכלת גם דברים שכביכול "מופרעת אכילה" לא אמורה לאכול. דיי נוח בסיטואציה לחשוב שאני בסדר, להתעלם מזה שוב ושוב. לא לראות את זה שאני באופן קבוע לא אוכלת מספיק. לא לראות את זה שקשה לי עם תחושת מלאות, שובע. לא לראות את זה שאני מתכננת ימים שלמים קדימה ובחרדה שאולי יפתיעו אותי עם אוכל שלא תוכנן. לא לראות את זה שאני מצמצמת בשוטף בשביל שאם מישהו ירצה שאוכל איתו אוכל לאכול. לא לראות את זה שאני עושה הצגות לסביבה. לא לראות את זה שירדתי מידה במכנסיים. לא לראות את זה.... אני לא מצליחה להביא את זה מספיק לטיפול. הפסיכולוגית שלי לא מיוחדת להפרעות אכילה. היא בהחלט עוזרת לי בהרבה דברים, אבל הנושא הזה מתפספס שוב ושוב, ובעצם בגללו הגעתי, ובגללו חזרתי, אוף, מרגיש כאילו זה לתמיד. אני רוצה להפסיק ללכת אליה. להפסיק את הטיפול. אולי להחליף, אבל זה בעייתי, נתקע בכל כך הרבה מחסומים שלא ברור לי איך זה יעשה ואם בכלל. (תזכורת לעצמי: חובה עלי לדבר על זה איתה מחר בפגישה!!!) ובו זמנית טובעת לתוך איזה בור שלא הייתי מספיק עירנית לראות. תחושת אי וודאות, עם עוד כל מיני עניינים של הבית, וחיפושי עבודה, ועוד עניין, ועוד עניין שלא כאן מקומו להאמר... ויאוש, וחרדה, ובלבול, ובדידות.... ....אין לי שום דבר להחזיק ביד.כלום. ((והיה לי יומולדת רע, ושבוע רע, וכל מה שאני רואה עכשיו שחור.)) והדבר היחיד שנותן לי עוד איזו תקווה זה אוקטובר, לחשוב על אוקטובר, שיגיע אוקטובר. להתחיל ללמוד, לא לגור בבית, חברים חדשים, עניינים חדשים. אני רוצה לישון עד אוקטובר, לא לחשוב, לא להרגיש.

 

[2b mind]

אוף

זה מרגיש חסר וריק, ולא ממצה את התחושות. ויש עוד מה שלא מצליח למצוא מילים ולצאת.... ושוב מגיעות מחשבות שמול הרבה אחרים החיים שלי הם בסדר, לא אמורה להרגיש רע, מה זה הכאב שלי אל מול.... כל כך הרבה אחרים... ומי אני עכשיו שאתפוס כאן מקום... (והנה כל המחשבות החברות שלה מגיעות, כנופיית ההלקאה העצמית, השנאה, כל החבילה...) ואני מוותרת על להמשיך לכתוב כרגע. ולוקחת כדור ומתפללת לישון.

 

[חלומותשל אחרים]

נכון, נורא נוח לא לראות. אבל את רואה. לאור התנהגותי בזמן האחרון לא נעים לי לכתוב לך מה את אמורה לחשוב ולעשות. רק דבר אחד- את חייבת חייבת להביא את זה לטיפול. אם את לא מצליחה לדבר את זה (נו ברור... זה לא באמת שם, אז למה לדבר על זה) תדפיסי את זה ותיכנסי עם זה ביד.

 

[קולדון]

 

[2b mind]

זה לא באמת שם, אז למה לדבר על זה. (

מתאר נכון את כל ההתנהלות שלי...) ושמעתי לך, הדפסתי וזה. (ודווקא מאיפה שאת נמצאת עכשיו, אני רואה חשיבות בהודעה שלך, אולי בזה שהיא קוראת לשתינו לצאת לפעולה, ולא להמשיך לשחות במקום הקטן שלנו

)

 

[No longer]

בייב.

מעבר לזה שהזדהיתי נורא עם כל ה"עוד עניין ועוד עניין" ו"רוצה לישון עד אוקטובר" [אפשר לשאול איפה ומה את הולכת ללמוד?אולי נישן יחד ונתעורר יחד ללימודים בסופו של דבר.

], אני חייבת לציין שאני דואגת לך.נשמע שאת לא מצליחה להערים על עצמך למרות הכל, וזה חיובי. אבל בפועל דברים מידרדרים, ואת צריכה למצוא דרך לעצור את ז, לא רק לזהות את ההידרדרות.[עם כמה שזה יפה שאת מצליחה] ניסית כן להכניס את עניין האכילה לטיפול,לא לתת לזה להתפספס? כי מהדברים שלך נשמע שהפסיכו' שלך עוזרת לך בתחומים מסוימים ולכן חבל לוותר על טיפול יעיל. אבל אולי לא ניסית לשים לה את המציאות מול הפרצוף, כדי שתוכלו להתעסק בנושא הזה?

 

[2b mind]

כתבתי לשאלותייך, הודעה נפרדת, איפשהו בשרשור הזה. (באמת בתגובה לשאלותייך, ואז הרגשתי שזה קר ומרוחק ורציתי לכתוב לך מילים נעימות יותר, וההודעה לא קופצת יותר אז אני מרגישה שאני יכולה לכתוב כל מה שבא לי....

) אני כנראה מתחילה ללמוד באוקטובר עבודה סוציאלית בחיפה (לא סגור ששם, אבל זה בנתיים הכיוון) (ממש מחכה לזה, מתרגשת מזה, אבל זה עוד כל כך רחוק.....) מה איתך? איפה? וכו'... (ו... אני אוהבת לקרוא אותך...

)

 

[No longer]

(אני אוהבת לכתוב לך

)

אני קרימינולוגיה בבר אילן. תחומים נושקים-חופפים-דומים, אם יצא שזה לא יהיה בחיפה, או ששלי לא יהיה בבר אילן, טוק טו מי.

גם אני באוקטובר הקרוב. וזה כבר לא כל כך רחוק, הגענו ל2012. עכשיו נשאר רק לחכות לפתיחת ההרשמה ודברים יתחילו לרוץ. [מעודדת את שתינו, בחיי.

] מתרגשת בשבילך ובשבילי, אזה כיף שיש כיוון סופסוף לעשות עם עצמנו משהו.

 

[קולדון]

היי מותק

נראה שאת מאוד מודעת למצב... זה כבר הרבה. אישית הייתי כן מחליפה טיפול, לכזה מקצועי להפרעות אכילה. למרות שהמטפלת שלך כן עוזרת, ואני אומרת את זה מהניסיון שלי עם מטפלות שעזרו לי.... אבל הפרעת אכילה זה תחום כל כך חמקמק, מלא שקרים עצמיים... שצריך מישהו עם מודעות מוגברת לסמפטומים האלו.. טיפולים אחרים יכולים יותר מידי להכיל את ההפרעה ופחות מידי לטפל בה. אצלי, נניח, כשהגעתי לטיפול החדש, המטפלת שלי ממש ביקשה ממני שאלך לדיאטנית להפרעות אכילה במקביל, למעקב, כדי לוודא שזה לא דיבורים לחוד ומעשים לחוד ואפילו הציעה להוריד לי כמעט חצי מהמחיר של הטיפול כדי שאוכל לממן דיאטנית במקביל.. וזה מאחת שמומחית לה"א, כלומר, היא בעצמה מודעת לזה שיש דברים שצריך להחזיק ממש חזק ולא לוותר בהם..

 

[2b mind]

היי

זה חשוב שאת אומרת את זה, ויוצא לי לחשוב על זה דיי הרבה לאחרונה. (על למצוא טיפול בה"א ספציפית.) בנתיים אני אמשיך לחשוב על זה עוד קצת... אבל תודה

 

[ג ר נ י ו ם]

אוקטובר זה עוד המון המון זמן

יש לך מושג כמה סבל, כמה בדידות, כמה חולי את יכולה להרגיש ולהכיל ("להכיל" זו לא מילה טובה, סליחה, לא מוצאת אחרת, את מבינה למה אני מתכוונת, נכון?) עד אוקטובר? מדובר על עוד כמעט שנה שלמה! אז זה יפה (זה באמת יפה, אני רצינית ולא צינית) להשתמש במחשבה על אוקטובר כנחמה, כתקווה, כמשהו קונקרטי לשאת אליו את עינייך. אבל זה לא מספיק. כי מה אם תגידי לאוקטובר יותר בודדה, יותר בתוך הקליפה של עצמך, יותר חולה? מה אם תגיעי כל כך מותשת, כמו שאת נשמעת עכשיו, או יותר מזה? המחשבה הזאת מפחידה אותי בשבילך, יפתי. זה יהיה כל כך לא הוגן. כתבו לך דברים כל כך חכמים מעליי (רמז: טיפול). מה שאני רוצה להוסיף הוא את הלינק הבא, שאולי את כבר מכירה. זו סצנה יפהפיה מ-game of thrones ("משחקי הכס", בעברית, נראה לי): http://www.youtube.com/watch?v=j3mnao1w7Vw&feature=related ואחר כך, בסצנה אחרת שלא אלנקק לך למקרה שלא ראית, כי ספויילרים וכו', הדיאלוג הבא: "?Syrio: "What do we say to the God of Death "Arya: "Not today אז זאת מלחמה. and what *do* we say? תמשיכי להילחם. אל תוותרי. כאן ובכל מקום. אני שולחת הרבה אהבה.

 

[2b mind]

הרבה

 

[2b mind]

הבאתי את זה כבר בפעמים קודמות

אבל אתמול תקעתי לה את זה בפרצוף. (וגם העברתי ביקורת על התפקוד שלה בנושא, ואמרתי עוד כמה דברים מאוד לא נחמדים...) ואחרי שבמהלך הפגישה תהיתי בקול רם אם זה משנה בכלל אם אדבר על זה או לא, ואם יש לה משהו רלוונטי להגיד על זה חוץ מזה לא טוב בכלל, ולא בריא (שאלה אמירות שאותי אישית מעצבנות ולא מקדמות לשום מקום) וכל הזמן דיברתי על להפסיק, ושהיא לא משמעותית, ולא עוזרת במה שצריך... ואז פתאום היא אמרה כמה משפטים שגרמו לי לחשוב. והיו רלוונטים, *מאוד*. ופתאום גם הבנתי כמה היא לא מוכנה לוותר (עלי), למרות שפעם בחודש בערך אני מוכנה לוותר עליה וללכת, (ובפנים קצת מפחדת שהיא תגיד סבבה, אוקי תלכי. כי זה לא שמחכה לי איזה טיפול נוצץ אחר, וזה שוב לחפש ולהיות לבד, ולאבד את התמיכה הכלכלית של ההורים בטיפול וכו...) בשורה התחתונה אני נותנת לזה עוד הזדמנות, ואני צריכה להתעקש להביא את זה לטיפול, וגם שם לסעור, לכעוס, להתעצבן, לא להסכים, ואולי רק ההפף (קטנה, חלשה וזה... למרות שאני עוד לא נותנת לעצמי את זה כל כך שם בנושא הזה.... ובעצם דיי בכלל) ואני חושבת שאני צריכה למצוא דיאטנית באזור שמתעסקת עם ה"א. (אף פעם לא הייתי אצל דיאטנית, זה גם משהו שלא כל כך מקובל במשפחה שלי (מסובך קצת), ((אוקי, הם פשוט לא ידעו (?) )) ואני מרגישה שאין כל כך ברירה. וזה צעד שאני צריכה לעשות. (אם מישהו הצליח לקרוא עד כאן, והוא מכיר דיאטנית טובה לה"א באיזור חיפה וצפונה ממנה אשמח לשמוע.....תודה)

 

[m e r e]

לא מכירה,

אבל הייתי רוצה לחזק אותך- הדיאטנית שלי היה המקום הראשון בו הצלחתי באמת לדבר ישירות על אוכל ואכילה וסימפטומים, ברמה שלא מתעסקים בה בטיפול בדר"כ, וזה בעיני הכרחי בשביל להתחיל להתמודד עם הפרעת אכילה..

 

[מאפרת בשאנטי]

יש כמה.

אשלח לך מסר..

 

[No longer]

עונה לתשובות שלך.

דבר ראשון, חשוב לי להגיד שאני ממש גאה בך וזה בכלל, בכלל בכלל, לא מובן מאליו שהצלחת להגיד לה את הדברים האלו בחומרה שהתכוונת אליהם.ואני שמחה שלא ויתרת ובכל זאת נתת לה צ'אנס. ואני שמחה שיש מקום שבאופן יציב וקבוע מסרב לוותר עלייך, גם אם את קצת מחפפת אותו. זה טוב וזה חשוב ולפי איך שאני רואה את הדברים, זו התקדמות גדולה, שהצלחת להעלות את הדברים בטיפול, כולל האכזבה וכולל התהיות וכולל המוכנות והפתיחות לאפשר לה דווקא להפתיע אותך עם כמה תובנות ומשפטים חכמים. מותק, במה שאפשר להיעזר בהורים, קחי חופן במלוא היד. יש דברים שאי אפשר, כמו רוב המשפחות של הבנות שכותבות בפורום הזה,רובם לא בעלי איזה הגיון מיוחד. לא ברור למה שהמשפחה שלך תסרב או תתנגד לדבר נוסף שיכול לעזור לך [ולפעמים זה אפילו עשוי להיות מרתיח, כמה המשפחות נכנסות עם הראש בקיר] ולכן כמו שאמרת, הם בהחלט לא חייבים לדעת הכל. תשמרי על הטיפול הנוכחי ותני את כל מה שאת יכולה כדי לא לאבד את המקום הזה, ומצד שני, אם את יכולה להרשות לעצמך עוד גב- אני הכי בעד שאפשר. לא מכירה לצערי באזור חיפה, אבל יש כאן מספיק צפוניות שבטח ישמחו לתרום מנסיונן. תעדכני איך הולך, טוב מותק?