בתקוה שתביני (קצת מעורב)
הרבה מילים והרבה מושגים, הרבה דרכי פעולה, הרבה תאוריות. הגדרת רגשות והשימוש בהם. תאור מבנה הנפש וצורך הנשמה ומה כבר נשאר מלבד התוספת שהכל אשליה. אל מול כל אלה עומד אדם ומנסה להבין, ומנסה לישם. כיצד יגיע אל ההארה הנכספת. גם המושג הארה אפוף תאוריות והסברים לרוב. אם כך מה עושים? כאשר אני מספר על דרך תפיסתי, נתקל אני בהערות ובהשגות אשר משום מה הנן פועל יוצא של תאוריות ודעות רווחות. אני אל האמת שלי הגעתי, והנני מואר לפחות לעצמי. חי בשלום עם הקיים, פתוח לכל רעיון, ופועל בתוך המציאות הרוחנית והגשמית למרות מגבלות הנובעות מצרכי הקיום האישי פרטי והחברתי סביבתי. הנני משתמש במילה מגבלות בכדי לסבר את האוזן לאלו שרואים כך את המציאות. למעשה האני האמיתי הנה הנשמה בלבד, או ה"צופה" שבנו וככזה בעל מודעות מאפשר איזון מתמיד בין כל המערכות הפועלות בנו ועלינו. אם כך תשאל השאלה: מה עושים?- לדעתי אין צורך להרחיק לכת אלא להיכנס פנימה אל עצמנו ומתוך עצמנו להתבונן בכל. חווית הרגש תישאר חווית הרגש, המחשבה תישאר מחשבה, והתחושה תישאר תחושה. כל זאת ללא נילוים ונספחים. היכולת לזהות את המחשבה הרגש והתחושה באובייקטיביות כגורמים ולנתקם ממקור סיבתם, תשנה את תודעתנו, נפסיק להיות מעורים ומושפעים ונהיה בני חורין. ללא משקעים (טובים או רעים, למי שמסווג)לא נאבד אנרגיות, לא נהיה מוטרדים מדבר כלשהו בחיינו. המושגים רווח והפסד יקבלו משמעות אחרת, וכך גם הרגשות. נוכל לשלוט באי חשיבה מודעת ולהיות מובלים אם נרצה. נוכל להתחבר אל כל מקור, ויפסק בנו הצורך לחפש את האמת הנצחית מעצם התהוותה בנו. השימוש במילה אהבה כמושג אלוהי, כמתקן גוף ונפש, כפתרון לכל מכאוב ומחסור אינו משרת את המטרה. כאשר אומרים לאדם: הכל אהבה, אהוב את הכל, אין ביכולתו להבין וליישם דרך שתוביל אותו להארה. דומה לכך השימוש בויטמינים על מנת להשיג בריאות טובה. לעומתה כאשר יודעים את ערכי התזונה, אין צורך בתוספי מזון. יתרה מזאת אם עושים הקבלה של אהבה לבריאות, יודעים אנו שהרגלי אכילה אינם אחידים ואינם משפיעים על בריאות במידה שווה ואחידה על כולם. המושג אהבה הנו רק מילה. אדם שאין מתקיימת בו שנאה יכול לחיות גם ללא אהבה. לעומתה אדם רעב ללא מזון, לא ישרוד. אהבה היא פרט מתוך מכלול השלמות בדרך להארה. בברכה אביר
