לכתוב לאויר

[הומינר]

לכתוב לאויר

כתבתי זכרונות מלג בעומר אצל שמעון הצדיק, וכלום, איש לא קרא, ואיש לא הגיב, איש לא העיר הערה כלשהיא, כאילו זריתי לרוח, אולי אני עושה מעשה שלא יעשה, כאילו אני לוחץ שיקראו את מה שכתבתי, וזה נכון אני מעוניין שיקראו את מה שכתבתי, אבל הרבה יותר חשוב לקבל הערות, תגובות, כי אז אני חש כחלק מקבוצה, חלק מקהילה, כאשר סיפור כזה חולף, ליד, כאילו אינני קיים, הרי זה משונה, אבל אולי יוסי בנאי גנב לי את ההצגה, ינוח על משכבו בשלום, הריני מצרף את המאמר שנית כמסמך מצורף, וחברה אני רוצה לשמוע הערות, מכל סוג

 

[NAVVAN1]

הומינר יקר, כתיבה יפה מאוד אתה כותב

 

[י מ י ת 2]

בקר טוב, הומינר

העלית זכרונות בלבי. אמנם אני תל-אביבית ולא ירושלמית, אבל גם בתל-אביב הסתובבו ערבים, ומה גם שליד ביתנו היה שוק ערבי, והם היו נושאים את הטסים הגדולים על הראש ומוכרים חמלה מלאן, היינו קונים את החבילות הירוקות ואוכלים בתיאבון ובתאוה רבה. גם את הסוס ומשקה התמרהינדי טעמנו ביפו. רק במירון, אני מודה לא היינו אף פעם. אני באה מסביבה תרבותית אחרת לגמרי. הכתיבה שלך יפה וקולחת וניכר שהסיפור נכתב באהבה לזכרונות יישר כח. המשך כך. אמש שמעתי סיפור נסים על מירון המספר על אלמנה שבאה עם בנה בן השלש לעשות לו חלקה, האלמנה הפקידה את בנה בידי אחד המתפללים שיכניס אותו למערה למקום האסור על נשים להכנס. מהדוחק והצפיפות הילד מת. כאשר שמעהזאת האשה, התפרצה לתוך המערה צעקה והתפללה לקדוש ברוך הוא ובכח אמונתה חזרה הנשימה לבנה. זהו בקיצור נמרץ. יום טוב ונעים.

 

[הומינר]

מחמאות הן צרי לנפש

ועל כך תודתי, ואילו ההתיחסות לכתוב, והתגובות, הן הן מקור הכח להמשיך ולכתוב, כי כל אחד מבקש את תשומת הלב שלו, ועל כך יש לי סיפור, יום אחד אני חוזר הביתה , וליד הבית של השכן עומדים נשענים על מכוניתם השכנה ובנה בן החמש עשרה, והבן עם ראש צבוע באדום חזק, ואני עוצר לידו, ושואל אותו, קובי, בשביל מה זה, והאימא עונה במקומו, בשביל זה, ואני שואל, מה פירוש, והיא משיבה, בדיוק , בשביל זה שתשאל, הרי אחרת היית חולף על פנינו ומנפנף לשלום וממשיך הלאה, ואילו בגלל הראש הצבוע, עצרת, שאלת, נענית, והראית שראית, וכל זה גרם לתשומת לב. כל כך הרבה בשביל קצת תשומת לב, וגם הכתיבה שלי היא מעין נסיון לקבל קצת תשומת לב, ואם אין תגובה, הרי זה כאילו לכתוב באויר, ועל תשומת הלב שלכם, אני מודה, מודה, מודה. מעניין, המודה מודה הזה לאן הוא נעלם, מזמן לא שמענו עליו

 

[פרי גן העדן]

ל"ג בעומר -בירושלים-להומינר../images/Emo140.gif

היי הומינר. אי י י י ! תיאורים מקדמת דנא.יפה,וטוב על הנשמה. חאמלה מלאנה על האש,וסוס ומה לא... היו זמנים. תודה. חן חן פרי גן העדן

 

[הגבירה מן האגם]

איזה יופי, אפילו את הריחות הצלחת

להביא לי עד האף, שלא נאמר את המראות החיים והמגוונים. איך לכל אחד היה התפקיד שלו שהיה ברור לו עצמו ולאחרים וכל דבר התרחש בזמן הראוי והנכון לו, לא דקה קודם. אשמח לקרוא עוד, זה בהחלט סחף אותי לכמה דקות למקום וזמן אחרים. בברכה,

 

[perhay]

הומינר, איזה מזל שלא ויתרת!

כך אפשרת לי להרגיש את מה שהרגשת כילד בחג הזה בירושלים. כפי שכתבו לפני, הכתיבה שלך יפה ומאד ציורית. חן, חן ששיתפת אותנו.

 

[EYTAN155]

הומינר ידידי

השבוע בעודי פוסע בראש חבורה באחד מקטעי שביל ישראל,הבחנו לפתע בירוק הירוק הזה. אני מודה , לא עמדנו בפיתוי וחזרנו על מה שעשיתי עם חברי לפני שנים רבות. בילדותי היינו נוהגים ללכת ולפלח חומוס משדות הצ'רקסים שהיו שכננו,וזה תוך כדי פחד עצום. מאחר שהיה סיפור(אגדה אורבנית ??)שהשומר הצ'רקסי מסתובב עם רובה ציד עם כדורי מלח. האמת שמעולם לא ידעתי שאותו פרי/ירק שכה ערב לחכי בילדותי,ושכה שמחתי לפגוש בשבוע החולף נקרא חמלה.אני זוכר שכשהסתובבתי בנצרת עם הורי לפני שנים רבות אכן מכרו בשווקים על דוכן תלת רגל חומוס ירוק,לא זכור לי שקנינו.לעומת זה אניזוכר שמעולם לא החמצנו ניגוב חומוס או סינייה אצל אבו ג'ורג'.מעדן נוסף שלא פספסנו היה סומסום או בוטנים מסוכרים. מחכה בקוצר רוח להמשך...