הבלוף של ה-IQ
ב-1994 יצא ספרם של Herrnstein & Murray שנקרא: The Bell Curve: Intelligence and Class Structure in American Life המחברים טענו, שהאינטליגנציה אינה משתנה והיא הקובעת את ההצלחה בחיים, כך שיש הצדקה לחלוקת ההון הקיימת. הם הסתמכו על בחינות AFQT (Armed Forces Qualifying Test), שבו נהגו כמבחן IQ לכל דבר. שנתיים אחר-כך שורה של מחברים (Fischer, Hout, Jankowsky, Lucas, Swindler & Voss ) הוציאו ספר משלהם: Inequality by Design: Cracking the Bell Curve Myth שבו הם מפריכים את טענות הספר הראשון. הנה קטע שתרגמתי משם: נַראה, כי מוקד התעניינותה של הפסיכומטריקה לא היה באופן שבו אנשים חושבים או פותרים בעיות. במקום זאת היא התעניינה בפיתוח כלים לדרג, לבדל אנשים לפי מידת הצלחתם בפתרון בעיות אקדמיות. פסיכומטריקנים בילו עשורים בליטוש דקדקני של מבחנים מצוייננים, כך שיפיקו לנבחנים ניקוד אמין ובעל מתאם להצלחה במשימות אחרות, כגון התקדמות בלימודים ובשוק העבודה. פרטי הבעיות המרכיבות את המבחן פחות חשובות לפסיכומטריקנים מכך שהמבחן "עובד" לדירוג אנשים. בין הקשיים שבגישה זו, שפריטי המבחן האופייניים בשימוש הפסיכומטריקנים עוסקים בנושאי בית-ספר או דמויי בית-ספר, כגון שאלות במתמטיקה. בכך הם מחליפים אינטליגנציה בהשכלה. (...) קושי עמוק אחר הוא, שהמאמץ הפסיכומטרי לדרג אנשים דורש שהמבחנים ייצרו אבחנות מדוקדקות, הבדלים בניקוד המקביל אך במקצת להבדלים בין אנשים באופן שימושם באינטליגנציה בחיי היום-יום. ועוד, בעיה אחרת היא התעקשות הפסיכומטריקנים – שמניעיה הם שיטותיהם ולא תצפיותיהם באנשים – שיש אינטליגנציה אחת יחידה ובסיסית. ... … מדוע הם לא מודדים אינטליגנציה ישירות כמו שחוקרים מודדים, למשל, רכישת חינוך או הכנסה? התשובה מצויה ביחידות המדידה. לרכישת השכלה ולהכנסה יש יחידות ברורת ובנות-מדידה – שָנים ודולרים. אך איש אינו יודע מהן יחידות אינטליגנציה או איך למנות אותן. אין לנו "אונקיות" ו"וואטים" של אינטליגנציה. פסיכומטריקנים "פתרו" את הבעיות שנגרמו מהיעדר יחידות אינטליגציה באמצעות הנחות המעלימות אותן. הם מציינים (בצדק) שאם אנחנו מניחים (1) שהאינטליגנציה באוכלוסיה מתפלגת נורמלית, כמו "עקומת פעמון" ו- (2) שניתן לדרג אנשים במבחן מהנמוך לגבוה, אז אנחנו יכולים להעניק לכל אחד ניקוד אינטליגנציה פשוט מתרגום הדרגה שלו או שלה לניקוד. אם שתי ההנחות הקודמות נכונות, אז אין עניין ביחידות המדידה; אנחנו לא צריכים ממש לראות או לשקול אמפרים או דציבלים של אינטליגנציה. אלה תנאים מאוד משמעותיים. יש כאן מעגליות בסיסית. הניקוד שאנשים מקבלים במבחני אינטליגנציה הם תוצר של כלי המדידה במקום של תצפיות על אינטליגנציה בפעולה. סיכומו של דבר, ההנחה שמבחני האינטליגנציה מודדים דבר-מה ממשי, או שבכלל ניתן לדרג אנשים באופן זה, רעועה מאוד מבחינה תיאורטית.
