לכעס יש טעם

[אשת השמש האדומה]

לכעס יש טעם

חמוץ
ומרקם חולי.

זה מקשה עליי לנשום

 

[אשת השמש האדומה]

אני לא יודעת

באיזה גיל הופך אדם לסומא
לאיש קטן
קטנוני
ולמה

אני לא יודעת מה קרה לו לאדם
קודם שהחל להציץ מאחורי כתפו
שוב ושוב
ושוב
עד שאפילו צווארה כואב
בניסיון לעקוב אחרי עיניו המתרוצצות

ומה גורם לו לאחוז דווקא ביד
עם העור המקולף והמזוהם מחיטוט אובססיבי
בפצעים
של אחרים, כמובן
ולמה, למען ה׳, זה נדמה בעיניי כמו תחביב ראוי
לשעות הלילה

מה גורם לו לאדם לקלל בלהט
עד שמפיו יוצא קצף
ומה העלבון הזה לאינטליגנציה
להאשים את הקצף

ומה גורם לה לתהות ולהרהר
ולגרגר טעם רע של זעם
במקום את טעמה של אהבה

 

[אשת השמש האדומה]

בעיניי= בעיניו*

 

[אשת השמש האדומה]

לפעמים

אני מוצאת את עצמי ממלמלת בקול לחלל הריק.
זה קורה כשאני ממש מוצפנת והמילים יוצאות כמו מעצמן
דחף בלתי נשלט.

היה איזה סקוואטר צעיר. אולי קטין.
(אחרי כמה שיחות גילינו שאמא שלי
היתה העו״ס שקלטה אותו בפנימייה. הזוי)
פעם עבר לידנו בחור שצעד בלהט
וירה לאוויר מילים בתוך מילים בתוך מילים
ואני הבטתי בו בתימהון

ההומלס סיפר שלי שהם עשו פעם ראש ביחד
״הוא בסך הכל חושב בקול״

הסקווטר הוא בוודאי כבר הומלס.
כשאתה נקי, יפה וצלול אתה גר בסקוואט.
כשאתה מלוכלך ומפוצץ מסמים אתה הומלס.

אין לי מושג למה נזכרתי בהם
מוצפת

וזה לא באמת משנה אם תתייחסו אליי או לא.
אתן פה וזה מספיק.
אני מרגישה פחות מטורפת למלמל
ככה בקול

 

[ל3]

הכתיבה שלך כל כך מרגשת

קראתי שוב ושוב ושוב את השיר שכתבת וכל פעם זה חידד את הרטט שהיה לי בלב, כל פעם זה חדר אלי פנימה יותר ויותר. תודה לך על השיתוף ועל זה שהצלחת לרגש אותי עד כאב ודמעות שאולי יביאו שחרור מסוים?

 

[אשת השמש האדומה]

מחמאה גדולה

לי זה הביא שחרור.
והלוואי שגם לך

שמחת אותי

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה לא מרגיש לי כמו למלמל

יותר כמו לשפוך החוצה,
והכאב והדאגה והלבד עוברים דרך השורות.
אני מקווה שיהיה לך קל יותר בקרוב.
ושיהיו לך המון טעמים של אהבה...

 

[levshavur]

אשת השמש האדומה

שלום לך
כבר נורא מאוחר ואני הרוסה מעייפות רק רציתי לכתוב לך שקראתי, ושכתבת ממש יפה ומרגש!
וזה נוגע!
לבשה.

 

[אשת השמש האדומה]

תודה גדולה