לכם... אני לא יודעת אם אני רצויה פה או לא, אני לא יודעת אם זה נכון לאמר את זה, אני לא יודעת אם אתם ממש מכירים אותי, ועוד הרבה דברים אני לא יודעת... ובמחשבה שנייה לפעמים טוב לא לדעת, אז אני מקווה שתקשיבו לי, תקראו עד הסוף ותוכלו לעזור לי, תודה, ליאת. אז ככה, הכרנו דרך הצ`אט - כן אני יודעת שזה מטורף, לפני יותר מחצי שנה, הוא סיפר לי הכל, ממש הכל על עצמו בלי להחסיר שום פרט, לאט לאט התאגדו הדברים, חשתי קרובה, הוא הוסיף נגיעות קלות למילים, ליטף וחיבק ועוד כמה דברים, הדבר הכי רציני שהיה בינינו זה נשיקות וחיבוקים חמים, ולפעמים יציאות פה ושם לפעמים.... אבל הכי אהבנו להיות לבד, להביט אחד לשנייה בעיניים ולשקוע בפנטזיות - לפחות אני... על המשך עתיד טוב יותר ביחד עם האביר שלי.... הוא תמיד תמך, נתן עצה, גיבוי ואפילו כדי להראות כמה אני חשובה ומשמעותית לגביו - אני צריכה להזכיר שאני בן אדם שאוהב שמראים לו שאוהבים - אחרת אני לא יכולה להימצא עם אותם אנשים. אני פשוט חייבת צומי, חייבת חיבוק, נשיקה, ליטוף, מבט, תמיד, תמיד להיות מובלטת איכשהו, אני ממש לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל עדיין, ככה אני ואין דרכים לשינוי. נראה לי שהוא הרגיש קרוב מאוד לאני הזו, אחרת לא היינו חודשיים ביחד, הוא עזב כי הוא פשוט היה שקוע בקטע של קנדה מאז שהוא היה ילד, מטורף על המדינה הזו... זה מה שהוא סיפר, לפני שלושה חודשים, קרה מה שקרה עם האקסית שלו - זה ממש אישי ואני מצטערת שאני לא יכולה לספר. לא ראיתי אותו חודשיים, חשבתי שאני עומדת למות מרוב געגועים - זה אחרי ימים שלמים של טלפונים ושיחות וקשר תמידי, אז אתם צריכים להבין אותי, ואם לא תבינו, זה לא נורא, העיקר הרצון והכוונה. הוא התקשר - לא זיהיתי את קולו - הוא היה המום מזה , טוב מה הוא מצפה שאחרי כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה דברים שעברו שאני עוד אזהה אותו... ובכן זה לא היה ככה, אז מה שרציתי לאמר הוא שנפגשנו באותו ערב, ממש לעשר דקות, מקסימום רבע שעה הוא אמר שהוא מול הבית שלי ושאני אבוא הוא מחכה לי, הוא חייב לראות אותי, לקח לי איזה עשר דקות להתלבש, להתארגן, לסדר את עצמי - הייתי בדרך למיטה... ואז יצאתי החוצה - וראיתי אותו שם, אלוהים - איך יצרת כזה דבר מדהים?... הוא פשוט היה מושלם, נראה טוב מתמיד, ככה גם החיוך שלו ומצב הרוח, שמחתי בשבילו, הוא צחק דיי הרבה ולא הבין למה אני כל כך קשוחה אליו - זה לא היה מכוונה רעה, הוא פשוט נתן לי תחושה שככה אני צריכה להתנהג, ואז הוא אמר שהוא צריך לצאת לשדה התעופה - לאסוף את החברים שלו מקנדה, אחותו מתחתנת עוד כמה ימים, והוא צריך לאסוף אותם... הבנתי והייתי עדיין קשוחה, הוא הביט בי במבט שלו - של ``וואי איך אני מת עלייך, תבואי איתי ונהיה ביחד לעולמים``... לא השפלתי מבט, הבטתי לו בתוך העיניים, עמוק עמוק, כדי להבין אותו ולקרוא אותו כמה שיותר באותו הרגע, הוא הביט בשפתיים שלי ונשק לי - הרגשתי תחושה עילאית, כאילו אנחנו שוב באותו פרק הזמן של ``הביחד``... הוא פתח את דלת המכונית והצטער על זה שהוא חייב ללכת, עמדתי שם איזו דקה, הוא קרא בשמי - ``ליאתוש?.. את בסדר חמודה?..`` - אך איזה קול... כמו זמיר נשמע קולו באוזניי... עניתי שכן, והוא שוב הוסיף שהוא חייב לעזוב,ליטף את ראשי ונכנס למכוניתו. נכנסתי הבייתה, הרגשתי שבויה, שבויה בקסמיו של גבר שאף פעם לא יאהב אותי ואף פעם לא יהיה שלי - שכחתי לציין שהוא אמר שיש לו כבר חברה בקנדה ובכל זאת הוא נשק לי, נכנסתי לסרטים לכמה ימים, עד שהפרק ירד לי מהמחשבות. לפני כמה ימים דיברנו שוב בצ`אט, הייתי בהלם שזה הוא, הגוף כולו רעד, כאילו הוא לידי, ואז שוב הוא היה מוכרח לעזוב, אמרתי שלום, הוא אמר שיכתוב. והיום, או ליתר דיוק לפני מספר שעות, שוב ניתקלתי בו - בשובר הלבבות, הוא היה קצת בשוק שזו אני - אין לי מושג למה, הוא כתב יותר ברגש וזה היה נדמה כאילו שהוא מאושר שאני פה משוחחת איתו בעולם הוירטואלי, הוא אמר שהוא נמצא פה עד יום חמישי, הוספתי שיש לי המון לספר, הוא טען שהוא יתקשר, אבל הוסיף שהוא לא מבטיח - כי אין לו ממש זמן, יש לו דברים לעשות בזמן הקצר הזה שהוא פה... ואמר שהוא לא מבטיח כי הוא יודע שאני אכעס אם הוא לא יקיים, אמרתי לו - אתה צודק, כבר למדת אותי... אז סיימנו בנימה אופטימית שסיפר לי הבחור שהשלים עם אחד מחבריו, הייתי מאושרת בשבילו, הופיע חיוך על פניי, ואז הוא אמר את שורת המחץ - שהוא בכלל רצה לאמר לי משהו והוא עדיין לא אמר - הוא אמר - אני אוהב אותך - הייתי בשוק לכמה שניות, האם זה אותו בחור? אותו תומר? אותו תולי שילי? זה באמת הוא? מה גרם לו לאמר את המשפט הזה?... אני ממש לא יודעת, אמרתי לו בנימוס כמו שאמא לימדה כשעוד הייתי קטנה - תודה - וביקשתי שיתקשר כי יש על המון לכפר, הוא אמר בסדר ושוב הוסיף שהוא לא מבטיח, אמרנו יפה שלום ושוב נפרדו דרכינו. מדהימים שלי - אם קראתם עד לפה, באמת תודה על ההקשבה, רק נותרו לי דברים לשאול .... - למה הוא אמר את זה? מה גרם לו לאמר לי את זה? זה באמת מה שהוא מרגיש? למה אני בכלל מתרגשת ממנו?... הרי הוא כבר עזב ואני יודעת שהוא יגור בקנדה לשמך חייו... אתם חושבים שזו אהבה?... כי אני באמת לא מבינה, מצפה לתגובות, אוהבת, ליאת.