לכל מען דבעי

לכל מען דבעי

הי אני אמא חדשה לתינוק חרש. יש לי הרבה שאלות ועדיין אין לי קשר לחרשים וכבדי שמיעה שיוכלו לענות לי עליהן. למשל : מהם שרידי שמיעה? כלומר, מה שומעים בירידה של 90 למשל. האם אפשר להנות ממוסיקה או להבדיל בין סוגים שונים של קולות כמו אשה, גבר,ילדים? לגבי השתל, מה ההבדל בשמיעה בין שתל למכשיר, האם יש כאבי ראש משתל? האם המכשירים מציקים? כדאי ללמוד וללמד שפת סימנים? יש משהו מיוחד שכדאי לי לדעת כדי להבין את עולמו של התינוק שלי? משהו שיעשה אותי אמא טובה? טוב, אם מישהו יוכל לתרום לי משהו מהשאלות המבולמלות שלי, אשמח... תודה
 
היי מזל טוב להולדת התינוק!

זה אינדיבידואלי השמיעה הזאת. לי למשל יש ירידה של 90-100 ואני שומעת עם מכשירי שמיעה המון דברים אבל אני לא יכולה להבין דיבור משמיעה בלבד, כלומר אני צריכה לקרוא שפתיים גם. אני גם לא ממש מבדילה בין סוגי קולות. פשוט הירידה עמוקה מדי. אבל אני יכולה למשל לזהות מתי יש צלצול בטלפון, דפיקה בדלת, סירנה של אמבולנס וכו'.. לגבי עניין השתל - יש המון תינוקות חרשים שמושתלים בגיל מאוד מאוד צעיר (שנה אפילו) ומתקדמים מאוד עם זה מבחינת רכישת השפה ושיפור השמיעה אבל עדיין זה לא הופך אותם לשומעים כמו כולם. רק שההתקדמות שלהם מאוד מהירה לעומת מבוגר שמושתל בגיל מאוחר יותר. זה בגלל שהם עוד קטנים והמוח שלהם עוד לא התפתח והם יכולים לקלוט המון דברים עם השתל. השתל זה משהו חדש שקיים כבר עשור פחות או יותר אבל לא יודעים מה ההשלכות שלו לטווח הרחוק נניח בעוד 15-20 שנה שבמהלכם מסתובבים עם שתל. במקביל מכשירי שמיעה יכולים לתת מענה פחות או יותר טוב אבל עדיין נראה לי שהשתל הוא יותר טוב. קשה לי לומר מה ההבדל המדויק ביניהם כיוון שאני לא מושתלת אלא שאני מגיל 9 חודשים עם מכשירי שמיעה. אני שומעת ממושתלים שהם מאוד מבסוטים מזה ואם את הולכת על מכשירי שמיעה, חייבים להרגיל את התינוק כבר מעכשיו (בן כמה הוא?) כדי שיוכל להתחיל באימוני שמיעה ודיבור מגיל צעיר ולהקטין פערים. מכשירי השמיעה לא מציקים לפחות לי. אבל בגיל צעיר יכול להיות שהמכשיר יפריע, או שיתביישו בו וכו'.. זה נורמלי וצריך ללמוד להתרגל לזה. בשביל שתוכלי לקבל כמה שיותר מידע כדאי לך להתייעץ עם אנשי מקצוע.. יש את עמותת מיח"א שיושבת ברמת אביב - זה מקום שהולכים אליו כמה פעמים בשבוע ילדים לקויי שמיעה בדרגות שונות והם מטופלים שם ע"י קלינאיות תקשורת וגננות שהוסמכו לכך. הם עוברים שם אימוני שמיעה ודיבור, ויש שם גנונים עם פעילויות כמו בכל גן אחר. זה קיים כבר 50 שנה והרבה ממשתתפי הפורום הם בוגרי מיח"א. אז מאוד כדאי לך לקבוע תור לשם ולדבר עם אנשי מקצוע והם יענו לך על כל שאלה (גם אצלי כשנולדתי המליצו לאמא שלי ללכת למיח"א כדי לקבל מידע והם דיברו איתה על הכל והסבירו לה מה המצב ומה האופציות העומדות בפניה וכו'..) . במקביל יש גם כנס שתל השבלול שייערך ב19.7 ברמת גן (ראי פרסום בדף הזה למטה) - יתארחו נציגים של חברות השתל ואת תוכלי ללקט מידע משם כדי לגבש עמדה בנוגע לשתל . ויש הרבה חומר על השתל באינטרנט.. חשוב לקרוא ולאסוף מידע ולא להקל ראש בזה כי בכל זאת מדובר באיכות חייו של תינוק
לגבי שפת הסימנים - זה עניין של דעה אישית.. יש הורים שמתנגדים לזה ויש הורים שמקבלים את זה.. אבל לעניות דעתי זה לא פוגע ברכישת השפה בגיל צעיר. אני חושבת שבגיל צעיר צריך לשים דגש על רכישת שפה ושיפור השמיעה יותר מאשר על שפת סימנים. אני למשל למדתי שפת סימנים רק בגיל 13.. שאלת על התקשורת בינך לבין התינוק אני חושבת שהכי טוב כמו שאמרתי לך תתייעצי עם פסיכולוג במיח"א , יידעו להסביר לך טוב יותר ממני. בגדול צריך להתייחס בסבלנות לתינוק בייחוד אחרי שהוא יגדל כי זה יהיה קצת שונה מילד שומע. יכול להיות שיהיה קצר בתקשורת (לא מצליחים להבין מה הוא רוצה וכו'..) אבל לומדים להכיר אותו מהר .. רק להיות קשובים לו, וזה עושה את המצב יותר קל. את מוזמנת לשאול עוד שאלות
ושוב מזל טוב
 

יאיר 47

New member
לאמא של תובי

בס"ד שלום לאמא של תובי ולכל משתתפי הפורום: אני חדש פה, והנה קצת עלי: אני מושתל ותיק- יותר מ12 וחצי שנים, עם שתל מסוג נוקלאוס 22, איבדתי את שמיעתי במחלה ויראלית בגיל שנה וחצי- אחרי שכבר התחלתי לדבר, והושתלתי בתל השומר בגיל 4, ואני לומד במסגרת רגילה ושומעת, אוהב לשמוע מוסיקה, מדבר ב"ה רגיל, וגם בטלפון. ועכשיו, אני אנסה לענות על שאלותייך: שרידי שמיעה- אלו שרידים של עצבי השמיעה שבשבלול, שעדיין מגיבים ופועלים (לא בהכרח מרגישים בהם). להנות ממוזיקה וזיהוי קול בירידה של 90DB- איני יכול לענות.. ההבדל בין מכשיר שמיעה לשתל הוא גדול, אך בסופו הם נועדו למטרה אחת- שיפור ושיקום השמיעה. המכשיר השמיעה קולט את הצליל, הצליל עובר הגברה חשמלית בממברנה (מגבר) ומשם זה הולך לאוזניה שבתוך חלל האוזן החיצוני, והוא בעצם מגביר את הצליל לפני שהוא מעביר אותו דרך עור התוף. השתל- הוא קולט את הצליל, מעביר אותו למעבד שהופך אותו לאותות חשמלים, והמעבד שולח את התוצר אל סליל האלקטרודות (שמושתל בתהליך ניתוחי ומוחדר אל השבלול) והאלקטרודות מגרות את עצבי השמיעה שבשבלול באופן ישיר. ההבדל מתבטא באיכות הקול והנאה ממוסיקה- אני כמושתל נהנה מאוד ממוסיקה, ומזהה קול גם בטלפון (יש לי זיכרון טוב לקול), וזה עם השתל. אך יש לציין שכל אחד מגיב אחרת לשתל (ביולוגית)- אך כל המושתלים שפגשתי- מפיקים ממנו תועלת והנאה גדולה. באשר לאלה שעם מכשירי שמיעה- זה כבר דבר שאחרים מהפורום צריכים לשתף איתך.. כאבי ראש מהשתל- מעולם לא היו לי כאבי ראש מהשתל. שפת סימנים? אני גם למדתי שפת סימנים בצעירותי (החל מגיל שנתיים), אך הפסקתי לאחר החיבור לשתל (בגיל 4 וחצי), ומאז הספקתי לשכוח הרבה.. עזר- אני בטוח שכן, כי עד הניתוח יכולתי להביע מה רציתי מהחיים של הסובבים אותי.. מקווה שעזרתי, ויומטוב!
 

moran f

New member
אף אחד לא יכול להגיד לך מה יהיה

כמו שאנשים שונים בכל דבר אחר, כך הם שונים גם בקשר לשמיעה.זה שלשני אנשים יש ירידה דומה בשמיעה לא מלמד אותך הרבה על התפקוד שלהם. בקשר לשתל, מהבחינה החוויתית זה בהחלט מקום טוב להתייעץ, אבל מהבחינה המקצועית ממש לא. כדאי לך לפנות לרופא אף אוזן גרון ולהתייעץ איתו (כולל בקשה להפניה לרופא שעוסק ספציפית בשתל). בסופו של דבר, השתלה בגיל הינקות יכולה לתרום הרבה לפיתוח הדיבור. מה שכן חשוב - לדבר איתו. גם אם הדביקו לו כותרת של "חרש", זה חשוב.
 

Kanish

New member
העיקר לא להלחץ

ודאי מאוד קשה לך כרגע: את מתמודדת עם מצב חדש עבורך, ואת מלאה דאגות לעתידו של ילדך. אם לא הכרת מקודם אנשים עם מידה כלשהי של אבדן שמיעה, ברור שכל זה עוד יותר מלחיץ כי קשה עוד יותר לדעת למה אפשר לצפות. לעניות דעתי ההמלצה שנתנו לך האחרים לפנות למיח"א היא טובה מאוד: לכל הפחות תפגשי הורים אחרים באותו מצב כמוך וגם את אלה שעברו את השלב הזה מזמן ותקבלי הרבה חיזוק וגם תשובות מעשיות לכל מיני שאלות, מגובות בנסיון האישי של העובדים ושל ההורים האחרים. אני נולדתי כבדת-שמיעה, ואבחנו את רמת השמיעה שלי בגיל מאוד צעיר (4 חודשים) ולכן למדתי לדבר בקול באותו גיל כמו שאר הילדים. מה שכן, מפני שלא שמעתי כמוהם, היה דרוש הרבה יותר זמן להגיע למצב שבו הדיבור שלי היה ממש ברור. אני מספרת לך את זה כדי שתדעי שגם אם הילד לא ידבר ברור בתחילה ואפילו לא לגמרי ברור עוד 5 שנים, אין פירוש הדבר שלא ימשיך להשתפר וממש אין לראות בזה סיבה לדכאון: צריך פשוט להיות עם ראש פתוח להמשיך וללמוד. אבדן השמיעה שלי הוגדר כעמוק מאוד, ובכל זאת אני שומעת דיבור, צלצול פעמון דלת, צלצול טלפון וכדומה. אני לא שומעת מספיק על מנת לשמוע מבלי לקרוא שפתיים, ולכן אני לא שומעת בטלפון, אבל אני מודה שהתעצלתי ולא התאמנתי בזה (וזה לא דבר שמתאפשר סתם, צריך להתאמן כמו כשלומדים לנגן!). חשוב לי לומר שהאודיולוגים שעושים לי בדיקות שמיעה תמיד הופתעו מכמה אני שומעת, כי מבחינתם זה לא ממש משתקף בבדיקת השמיעה. כמו שאחת טרחה לומר לי, אני כל כך לא אמורה לשמוע כלום שהיא לא מבינה איך זה שאני מדברת, ואפילו נשמעת די רגיל. את זה אני אומרת לא כי אין מה לסמוך על בעלי מקצוע, אלא כי מה ילדך יוכל לעשות לא תלוי בהם אלא בו, וכמובן - בך. אם בכל פעילותייך עם הילד גם תשימי לב לדבר ברור ולהשתמש בשפה עשירה, וכשיגיע הזמן תלמדי אותו לקרוא בגיל צעיר ואולי אפילו תעודדי אותו לנגן ולשיר (גם אם לא יישמע מי יודע מה) ולהיות שמח בחיים יהיה לו הרבה יותר קל. ילד מושקע תמיד יצליח יותר מילד שמראש מחליטים מה הוא לא מסוגל לעשות, שומע או חרש. אם לא ישמע מספיק ללמוד דיבור בקול אין שום סיבה לפחד משפת סימנים. לדעתי כדאי בשלב הראשון לבדוק אם הוא יכול ללמוד דיבור קולי, אבל יש כאלה המצודדים בשילוב שתי השפות - עברית ושפת סימנים - כדי שהילד ילמד במהירות מילים ומושגים ולא יפסיד רק מפני שמתעקשים שישמע יותר מכפי יכלתו. לא עשיתי ניתוח שתל מכמה סיבות. לא רק שאני פחדנית (בכל זאת ניתוח ראש), גם יש לי בעיה רצינית עם העובדה שהניתוח הורס לחלוטין את העצב באוזן בה הוא מתבצע. אם יהיה פיתוח אחר, אלטרנטיבה לשתל, המושתלים מן הסתם לא יוכלו להינות ממנו. כמו כן, למרות שאת מכשיר השמיעה החיצוני שכל המושתלים עונדים אפשר לשדרג ולהחליף בחדש, את מה שמושתל בפנים אי אפשר ממש לשנות - אפשר רק להפעיל יותר או פחות אלקטרודות (זה מה שעושים אחרי הניתוח, כש"מכוונים" את השתל שיתאים באופן אישי למושתל). אולי אני טועה (ואני מזמינה קוראים מושתלים לתקן אותי) אבל שתי הנקודות האלו מאוד מאוד מפריעות לי. כמו כן, פגשתי שניים שלושה מושתלים שאמרו שהם מאושרים, אבל לא נראה לי שהם שמעו אפילו החצי ממה שהם טענו שהם שומעים, למעשה רמת השמיעה שלהם נראתה לי מאוד נמוכה. שוב - נראה לי שזה תלוי במושתל. אלו שהשתמשו פחות באמצעי עזר (כמו קריאת שפתיים או מערכות לשיפור שמיעה) גם שמעו פחות בסופו של דבר. שאר המושתלים שפגשתי נראו כאילו הם מפיקים יותר מהשתל. מקווה שכל זה לא מבלבל עוד יותר. בהצלחה - אני אשמח לקרוא בפורום אם תרצי לספר על נסיונך כאם לילדך, ומה החלטת לעשות.
 

מרינקי

New member
יאיר 47

הי, אני סטודנטית לקלינאות תקשורת וגם למדתי מוסיקה כל החיים. כאשר למדנו על שתלים, אחד המרצים אמר שמושתלים לא נהנים ממוסיקה, וזה היה נשמע לי הגיוני בהתחשב בזה ששומעים מספר מצומצם של תדרים בלבד. אודה לך מאוד אם תספר לי מאילו סגנונות מוסיקה אתה נהנה, האם אתה מכיר מושתלים נוספים שנהנים ממוסיקה ובכלל, מעניין לי... תודה
 

יאיר 47

New member
למרינקי- זה מוזר..

זה מוזר שהמרצה אמר שמושתלים לא יכולים לשמוע מוסיקה. אני אוהב את רוב סגנונות מוסיקה ישראלית ולועזית, חוץ מראפ, אופרה, רוק כבד ומטאל. יש קושי גדול יותר לזהות מילים לועזיות בשיר, אך יותר קל לזהות את המילים העבריות. (בלי קשר להבנת השפה). אני מכיר די הרבה מושתלים שנהנים, אך קשה לי לדעת עד כמה הם נהנים. אני אישית שם לב לאיכות הצליל בין סוגים של נגני MP3, (יותר יקר- יותר טוב), ואני גם מנגן בגיטרה קלאסית. (התחלתי לא מזמן, עם חבר שומע, ועשיתי הפסקה מפני שאין לי איך ללמוד בחינם.. (עד תחילת הלימודים). בכללי- רמת ההנאה היא בעיקר תלויה בביולוגיה של האדם המדובר.. אם בא לך להמשיך לחקור- הנה מייל: [email protected]. .
 

מרינקי

New member
רוצה לחדד

המרצה אמר "לרוב לא נהנים", לא "לא יכולים". תודה על התגובה ותמשיך להנות ממוסיקה, ולנגן!
 
למעלה