לכל מאן דהוא
אני דיפי, אני לסבית, חיה בזוגיות לסבית, אני שמנה, ואני לא מתכננת להביא ילדים. גאה בכל אחת מהחלטותי עד היום, הקונבנציונאליות ואלו שאינן קונבנציונאליות. אני שייכת לקהילה הלסבית כבר כ7 שנים. מהיום הראשון שישבתי במפגש של הקהילה ידעתי- זה הבית שכל חיי היה חסר לי. תמיד התקבלתי בחיבוק ואהבה והרגשתי צורך להחזיר את האהבה העוצמה הזו לקהילה. קהילה שהיופי שבה היה הקבלה הזו. במהלך פעילותי בקהילה (וכן, כל השנים הייתי פעילה בקהילה, הקמתי קבוצה חברתית, השתתפתי בהפקת פעילויות שונות) הבנתי שיש מקומות רבים לבנות העשרה, אבל התחושה של הנשים המבוגרות יותר זה שאין להן מקום שנקי מ"ילדות". לפני כשנה פניתי לתפוז, על מנת להקים פורום ללסביות, החיות מחוץ לארון, בנות 30+ כדי ליצור 3 דברים: א. מרחב חברתי שבו יוכלו לדבר על נושאים שייחודיים ללסביות בנות 30+ ב. על מנת ליצור אלטרנטיבה חברתית- מקום שבו לסביות בנות 30 יוכלו למצוא חברה (היום כשאפילו המנרווה נסגר, אפילו האופציה שהתאימה לנשים שאהבו סוג זה של בילוי איננה עוד) ג. מרחב שבו נשים בנות 30+ תוכלנה להכיר נשים אחרות באותו מקום בחיים. מעולם לא הייתי המנהלת של הפורום, אינני המנהלת ובטח לא אהיה. חוסר הסכמתי גרר בעייתיות קלה כי היה צריך למצוא אישה לסבית שתיקח עליה את הניהול, ואכן תפוז הביאו את דפנה הרשקו ואח"כ את דייקסטרה לנהל את הפורום. אותי האדימו, כי הניחו באופן טיבעי שזה רצוני בתור היוזמת של המקום. מאז הפורום מתנהל בצורה זו או אחרת. היתה אי הסכמה מסוימת על אופי התכנים, בגלל שנשים במקום שונה בחיים רצו מהפורום הזה דברים שונים תפוז יזמו פתרון לבעיה זו בהקמת פורום יעודי מקביל שאיפשר להפריד את התכנים. וכך, למרות שדייקסטרה אינה מוחקת כלל הודעות (אלא אם כן הן עוברות במפורש על תקנות תפוז) ומאפשרת לכל נושא השייך לפורום להיכתב ולהתדיין בכל זאת בחרו נשים רבות לא לכתוב, אולי כי הן לא ידעו מה הגבול ועד איפה לגיטימי ואיפה לא. בסדר, מבינה. לפני כשבועיים חל שינוי באוירה בפורום, ונשים רבות, לשמחתי, החלו כותבות, והנה חשבתי שיש פרי לעמלי, שאכן נוצרה אלטרנטיבה ללסביות בנות 30+. אבל לא, בין כל שרשורי "בוקר טוב" ערב טוב" לא נפתחו אפילו עשרה אחוז של הודעות עם תוכן אחר על ידי אחרות, כגולשת ותיקה בתפוז, אני רואה כל הזמן פורומים פעילים שיש בהם שרשורים חברתיים, אבל באף פורום יהיה זה הקליל והשיטחי ביותר, לא כל השרשורים בעמוד הם "בוקר טוב" ו"האם יש מישהו פה". לשם כך יש קומונות חברתיות. האם זה כל מה שאני יכולה לצפות מבנות 30+? אני צריכה להישאר בעמדת הגננת? "דיפי, בדרי לי"? והאשמות המגוחכות, תיאוריות הקונספרציה, השפה הבוטה, אנחנו בגן ילדים??? אכן מרגיש כמו גנון, מצב שבטח לא מסביר למה היה צריך להקים פורום נפרד. זה נכון גם לנשים שמשתתפות בשירשורי "בוקר אור" וגם לנשים שמבקרות אותן על שזה כל מה שהן עושות כמעט אף אחת מכן (חוץ מבודדות) לא טרחה לפתוח הודעה יותר משמעותית, גם לא המבקרות שידעו לענות פה בהודעות בעלות טקסט של יותר מחצי שורה. לכל המקנטרות שחושבות שלהאשים אותי אישית זה הגיוני- מה האינטרס שלי? מה האינטרס שלי להיות אדומה בפורום ולא כחולה? הרי יכלתי להיות כחולה בקלות, בכל רגע, אילו רק רציתי. למה לי לכתוב בכוכביות? הרי דעתי ברורה גם תחת הכינוי שלי... אינני מסתתרת אינני משקרת ובטח שאינני צבועה אני היחידה שמתאמצת, להקים, לתחזק, ולהיות הגננת בפורום הזה. אפילו כשהיו השרשורים של ילדות בנות 7, לא אמרתי דבר, רק ניסיתי לתת אלטרנטיבה, כל המבקרות למינהן- למה אינכן פותחות הודעות גם? אני דיפי, כל הפרטים עלי כתובים אצלי בבלוג, הכל אמת, מעולם לא הסתתרתי, נשים רבות מכירות אותי בקהילה הלסבית ובקהילה של תפוז. אני לא מתביישת להיות לסבית, אני לא מתביישת להיות שמנה, אני לא מתביישת להיות אני. אתן מתביישות במי שאתן? אני מתביישת בכן, ומתביישת ששמי כתוב בהקשר לפורום הזה ומה שצמח בו. בכוונתי לפנות ביום א' לתפוז ולבקש להוריד את האדמתי בפורום. אין לי עניין בפורום זה עוד. מי שרוצה להיות גננת של בנות 3+ מוזמנת לקחת את זה על עצמה. אנא אל תגיבו להודעה זו, זה לא פתח לדיון, זה רק שיתוף ברגשותי.