האיש והמיתוס2
New member
לכל הנשואים/נשואות.....
חומר (דמיוני ?) למחשבה... -------------------------------- הילדים שולחו לבית-ספר, וכעת היו לה סוף סוף כמה שעות של שקט. יכלה לנוח, לשים את הראש היגע, ההומה מחשבות על הכר, במיטה הזוגית שלהם, בחדרי השינה, הממוקם בקצה הבית. לבד סוף סוף. ולו לכמה רגעים קלים. שגרת היום הנינוחה. לפתע נפתחה בגסות דלת חדר השינה, ודודה רינת שגרה קומה מעל, נכנסה, פניה עוטות ארשת חמורה, כמעט נדהמת, בלי לדפוק, בלי לשאול אם אפשר להיכנס, פשוט התפרצה פנימה, ובמבט מזועזע הסתכלה עליה, לא מאמינה למאה עיניה: "את עוד פה ?" "מה קרה רינתוש ?" שאלה בבהלה. "אל תקראי לי יותר רינתוש, בלי שמות חיבה בבקשה, בטח לא מימך". "מה קרה ? למה את כועסת ?" "כועסת ???? כועסת ??? לא אני לא כועסת עלייך אני פשוט המומה !" "מימה ?? אולי תדברי כבר, מה קרה ??" "איך, רק תגידי לי איך יכולת לעשות דבר כזה הא ?" "לעשות מה ?" "נו באמת, התחלנו עם ההצגות המיתממות שלך, תסבירי לי איך יכולת לעשות דבר כזה ?" שניה לאחר מכן, בעודה מנסה לעכל מה רוצה ממנה הדודה שהייתה עד תמול שלשום חברתה הטובה ביותר, נכנס לחדר גם הדוד, ואחריו מייד נכנסו גם 3 בניו, בני דודיה, שגם גרו לא רחוק מהבניין, כולם סמוקים מזעם, ומבט של שאלה על : פניהם "תגידי, את האמת, את לא מתביישת ? אין לך טיפת בושה, איך עשית דבר כזה ?" "עשיתי מההההה ???? מה עשיתי, ריבונו של עולם על מה אתם מדברים" נבהלה והחלה לסגת מעט לצד המיטה הפונה לכיוון הנגדי. לפתע בלי שום התרעה מראש, ובאופן לא ברור, נכנסו לחדר השינה גם קרובי משפחתה הרחוקים מצד בעלה, ולה אמרו בכלל שהם בקנדה לחופשה של חודשיים.. מה הם עושים פה כעת, מה זה האסיפה הזאת שנתקבצה לה פה פתאום ? "סליחה" היא אמרה בקול רועד, "מישהו מוכן להסביר לי כאן מה בדיוק קרה ?" "סליחה היא אומרת" מלמל הדוד, וקרובי הבעל רטנו בהבעת סלידה הולכת וגדלה, מסתכלים עליה כאילו ראו אותה לראשונה בחייהם. " סליחה כבר לא תעזור חמודה שלי", אמר לה הבן דוד בפנים חמוצות, בקול לועג, "נראה לך שסליחה יכולה לעזור אחרי מה שעשית ?" מייד נכנסו לחדר שתי הסבתות משני הצדדים של המשפחה, מחזיקות בידם את הנכדים שיראו במו עינהם את מחזה הקלון הזה, וילמדו לקח לדורות הבאים, כולם נעצו בה מבטים רושפים, מחכים, ממלמלים כלא מאמינים למראה עינם: "איך עשית דבר כזה" ניסתה לדובב אותה הגיסה שבאותו רגע נכנסה גם היא, והחדר שינה החל להיות צפוף ומעיק.. "איך יכולת לעולל לאיש שלך דבר כזה" ? "איך לא חשבת על זה קודם, אין לך קצת אחריות ? אם לא על החיים שלך, אז לפחות על החיים של הילדים שלך, חשבת על זה לרגע, לפני למקומות אחרים ?" "אפשר לחשוב שמשהו היה חסר לה בבית, הכול היא קיבלה פה" הפליט אחד מהמשפחה, "הנה דוגמא לכפיות טובה, בשביל הילדים" "מה אתם רוצים ממני ? למה כולם הגיעו לפה ?" באותם שניות ממש, נכנסו כל שאר קרובי המשפחה הן מצד האימא והן מצד האבא, 15 במספר, ונהיה ממש צפוף, חלק מהאנשים התגודדו במסדרון מנסים לדחוק את ראשיהם לעבר פתח דלת חדר השינה שבה התכווצה לה המואשמת יותר ויותר בזוית המיטה, מנסה לקחת מעט שמיכה לכסות על עצמה, מרגישה לפתע עירומה וחשופה לנוכח עשרות זוגות העיניים שננעצו בה בתוכחה. "לא חשבת לפני שהלכת לרעות בשדות זרים, הא ? חשבת רגע על בעלך היקר והנאמן, אבא למופת, איש מפחה אמיתי, המסכן לא ידע, והאמין לך לאורך כל הדרך...." "אבל אני לא עשיתי כלום !!! מה אתם רוצים ממני ?? על מה אתם מדברים בכלל ??" "הנה היא שוב מיתממת.. נראה היה לך שתמשיכי ככה לחיות חיים כפולים, להסתיר מכל העולם את מה שאת עושה מאחורי הגב, לחזור הביתה בפנים התמימות האלה..." "עם הפנים התמימות הללו, והדיבור הרך והחרישי, חשבת שתצליחי לסובב את כל העולם" אמרה חמותה הזועמת, "לא אמרו לך כבר שאי-אפשר לסובב את כל העולם כל הזמן ?" "אני לא יודעת מה אתם רוצים ממני, אני לא סובבתי מעולם אף אחד, אני לא מסתירה כלום, אולי תרדו ממני כבר ? למה כולם התאספו לכאן ? איך פתאום הגיעו לפה כולם ? " היא החלה לרטוט בקול בוכים, עדיין לא מבינה כיצד החלו להתרבות עוד ועוד אנשים בתוך הבית..... בנתיים החלו שכנים לצאת מפתחי הבתים, מכל עבר נשמעו דלתות נפתחות אחת אחרי השניה, וקהל הולך וגדל החל להתגודד סביב הבית, נוהם ברוגזה, מבקש שיתנו לו להיכנס להביט באישה הסורחת דרכה, לכלות זעמו, והיא הולכת ומתכווצת בתוך מיטתה, רועדת כולה, מכסה עצמה כמעט לגמרי בשמיכה, לא מבינה מה ההתקהלות ההמונית הזאת, מה קרה לכולם.. והיא הרי לא עשתה כלום... "תנו לי לחיות את החיים שלי, עזבו אותי בשקט.. מלמלה"... "אנחנו שומעים אותך" אמר בלגלוג מר "אחד מהשכנים הקרובים, "אני צפיתי בך ימים כלילות, וראיתי את מה שאת מנסה להסתיר מכל העולם, את חושבת שאנשים טיפשים ?" "ככה זה" חייך לעברה בחשיפת שיניים מאיימת הגיס של בעלה, "לאט לאט הצטברו עדויות נגדך, ראו אותך פה, ראו אותך שם, אבל כל הזמן שתקנו, חיכינו לראות, אולי תחדלי ממעללייך, תחשבי לרגע שיש לך משפחה, יש לך אחריות, אבל את ? בשלך.." "אני לא עשיתי כלום !!!!!! צרחה בזעם מבועת לעבר ההמון ההולך וגודש את הבית, רהיטים נדמה לה החלו לזוז ממקומם, ריח שרוף החל לעלות באפה, או שרק נדמה לה ? "איך ? איך ?? איך את לא מתביישת ? לא חשבת לרגע שכשהכל יתגלה תמיטי קלון על כול המשפחה ? לאיפה תלכי עכשיו הא ? מה תעשי עם עצמך ? "איך תראי את הפנים שלך פה בסביבה ?" צעקו לעברה האחים של הבעל, " למי תוכלי להמשיך לספר את הסיפורים שלך ויאמין לך ??" "כל פעם שבעלה היה הולך לחוג של חץ וקשת.. תחביב שפיתח לעצמו לאחרונה באופן מקצועי, היא הייתה נעלמת מפה.. נחשו לאן...." רשפה הדודה... "אני לא מספרת סיפורים לאף אחד, אני לא עשיתי שום דבר רע, ואני לא יודעת מי סבב את כולכם להגיע לפה, אבל אני לא עוללתי דבר רע לאף אדם, אני חיה את החיים שלי בשקט מהבית לעבודה, מהעבודה לילדים, מה עוד אפשר לדרוש ממני, לא עשיתי שום דבר מאחורי הגב של האיש שלי, אני אוהבת אותו , אני אוהבת אותו, ותפסיקו כבר עם זה כולכם !! דיייייייייייייייי !! די כבר !! תלכו מפה !!!!!!! (חלק א´)
חומר (דמיוני ?) למחשבה... -------------------------------- הילדים שולחו לבית-ספר, וכעת היו לה סוף סוף כמה שעות של שקט. יכלה לנוח, לשים את הראש היגע, ההומה מחשבות על הכר, במיטה הזוגית שלהם, בחדרי השינה, הממוקם בקצה הבית. לבד סוף סוף. ולו לכמה רגעים קלים. שגרת היום הנינוחה. לפתע נפתחה בגסות דלת חדר השינה, ודודה רינת שגרה קומה מעל, נכנסה, פניה עוטות ארשת חמורה, כמעט נדהמת, בלי לדפוק, בלי לשאול אם אפשר להיכנס, פשוט התפרצה פנימה, ובמבט מזועזע הסתכלה עליה, לא מאמינה למאה עיניה: "את עוד פה ?" "מה קרה רינתוש ?" שאלה בבהלה. "אל תקראי לי יותר רינתוש, בלי שמות חיבה בבקשה, בטח לא מימך". "מה קרה ? למה את כועסת ?" "כועסת ???? כועסת ??? לא אני לא כועסת עלייך אני פשוט המומה !" "מימה ?? אולי תדברי כבר, מה קרה ??" "איך, רק תגידי לי איך יכולת לעשות דבר כזה הא ?" "לעשות מה ?" "נו באמת, התחלנו עם ההצגות המיתממות שלך, תסבירי לי איך יכולת לעשות דבר כזה ?" שניה לאחר מכן, בעודה מנסה לעכל מה רוצה ממנה הדודה שהייתה עד תמול שלשום חברתה הטובה ביותר, נכנס לחדר גם הדוד, ואחריו מייד נכנסו גם 3 בניו, בני דודיה, שגם גרו לא רחוק מהבניין, כולם סמוקים מזעם, ומבט של שאלה על : פניהם "תגידי, את האמת, את לא מתביישת ? אין לך טיפת בושה, איך עשית דבר כזה ?" "עשיתי מההההה ???? מה עשיתי, ריבונו של עולם על מה אתם מדברים" נבהלה והחלה לסגת מעט לצד המיטה הפונה לכיוון הנגדי. לפתע בלי שום התרעה מראש, ובאופן לא ברור, נכנסו לחדר השינה גם קרובי משפחתה הרחוקים מצד בעלה, ולה אמרו בכלל שהם בקנדה לחופשה של חודשיים.. מה הם עושים פה כעת, מה זה האסיפה הזאת שנתקבצה לה פה פתאום ? "סליחה" היא אמרה בקול רועד, "מישהו מוכן להסביר לי כאן מה בדיוק קרה ?" "סליחה היא אומרת" מלמל הדוד, וקרובי הבעל רטנו בהבעת סלידה הולכת וגדלה, מסתכלים עליה כאילו ראו אותה לראשונה בחייהם. " סליחה כבר לא תעזור חמודה שלי", אמר לה הבן דוד בפנים חמוצות, בקול לועג, "נראה לך שסליחה יכולה לעזור אחרי מה שעשית ?" מייד נכנסו לחדר שתי הסבתות משני הצדדים של המשפחה, מחזיקות בידם את הנכדים שיראו במו עינהם את מחזה הקלון הזה, וילמדו לקח לדורות הבאים, כולם נעצו בה מבטים רושפים, מחכים, ממלמלים כלא מאמינים למראה עינם: "איך עשית דבר כזה" ניסתה לדובב אותה הגיסה שבאותו רגע נכנסה גם היא, והחדר שינה החל להיות צפוף ומעיק.. "איך יכולת לעולל לאיש שלך דבר כזה" ? "איך לא חשבת על זה קודם, אין לך קצת אחריות ? אם לא על החיים שלך, אז לפחות על החיים של הילדים שלך, חשבת על זה לרגע, לפני למקומות אחרים ?" "אפשר לחשוב שמשהו היה חסר לה בבית, הכול היא קיבלה פה" הפליט אחד מהמשפחה, "הנה דוגמא לכפיות טובה, בשביל הילדים" "מה אתם רוצים ממני ? למה כולם הגיעו לפה ?" באותם שניות ממש, נכנסו כל שאר קרובי המשפחה הן מצד האימא והן מצד האבא, 15 במספר, ונהיה ממש צפוף, חלק מהאנשים התגודדו במסדרון מנסים לדחוק את ראשיהם לעבר פתח דלת חדר השינה שבה התכווצה לה המואשמת יותר ויותר בזוית המיטה, מנסה לקחת מעט שמיכה לכסות על עצמה, מרגישה לפתע עירומה וחשופה לנוכח עשרות זוגות העיניים שננעצו בה בתוכחה. "לא חשבת לפני שהלכת לרעות בשדות זרים, הא ? חשבת רגע על בעלך היקר והנאמן, אבא למופת, איש מפחה אמיתי, המסכן לא ידע, והאמין לך לאורך כל הדרך...." "אבל אני לא עשיתי כלום !!! מה אתם רוצים ממני ?? על מה אתם מדברים בכלל ??" "הנה היא שוב מיתממת.. נראה היה לך שתמשיכי ככה לחיות חיים כפולים, להסתיר מכל העולם את מה שאת עושה מאחורי הגב, לחזור הביתה בפנים התמימות האלה..." "עם הפנים התמימות הללו, והדיבור הרך והחרישי, חשבת שתצליחי לסובב את כל העולם" אמרה חמותה הזועמת, "לא אמרו לך כבר שאי-אפשר לסובב את כל העולם כל הזמן ?" "אני לא יודעת מה אתם רוצים ממני, אני לא סובבתי מעולם אף אחד, אני לא מסתירה כלום, אולי תרדו ממני כבר ? למה כולם התאספו לכאן ? איך פתאום הגיעו לפה כולם ? " היא החלה לרטוט בקול בוכים, עדיין לא מבינה כיצד החלו להתרבות עוד ועוד אנשים בתוך הבית..... בנתיים החלו שכנים לצאת מפתחי הבתים, מכל עבר נשמעו דלתות נפתחות אחת אחרי השניה, וקהל הולך וגדל החל להתגודד סביב הבית, נוהם ברוגזה, מבקש שיתנו לו להיכנס להביט באישה הסורחת דרכה, לכלות זעמו, והיא הולכת ומתכווצת בתוך מיטתה, רועדת כולה, מכסה עצמה כמעט לגמרי בשמיכה, לא מבינה מה ההתקהלות ההמונית הזאת, מה קרה לכולם.. והיא הרי לא עשתה כלום... "תנו לי לחיות את החיים שלי, עזבו אותי בשקט.. מלמלה"... "אנחנו שומעים אותך" אמר בלגלוג מר "אחד מהשכנים הקרובים, "אני צפיתי בך ימים כלילות, וראיתי את מה שאת מנסה להסתיר מכל העולם, את חושבת שאנשים טיפשים ?" "ככה זה" חייך לעברה בחשיפת שיניים מאיימת הגיס של בעלה, "לאט לאט הצטברו עדויות נגדך, ראו אותך פה, ראו אותך שם, אבל כל הזמן שתקנו, חיכינו לראות, אולי תחדלי ממעללייך, תחשבי לרגע שיש לך משפחה, יש לך אחריות, אבל את ? בשלך.." "אני לא עשיתי כלום !!!!!! צרחה בזעם מבועת לעבר ההמון ההולך וגודש את הבית, רהיטים נדמה לה החלו לזוז ממקומם, ריח שרוף החל לעלות באפה, או שרק נדמה לה ? "איך ? איך ?? איך את לא מתביישת ? לא חשבת לרגע שכשהכל יתגלה תמיטי קלון על כול המשפחה ? לאיפה תלכי עכשיו הא ? מה תעשי עם עצמך ? "איך תראי את הפנים שלך פה בסביבה ?" צעקו לעברה האחים של הבעל, " למי תוכלי להמשיך לספר את הסיפורים שלך ויאמין לך ??" "כל פעם שבעלה היה הולך לחוג של חץ וקשת.. תחביב שפיתח לעצמו לאחרונה באופן מקצועי, היא הייתה נעלמת מפה.. נחשו לאן...." רשפה הדודה... "אני לא מספרת סיפורים לאף אחד, אני לא עשיתי שום דבר רע, ואני לא יודעת מי סבב את כולכם להגיע לפה, אבל אני לא עוללתי דבר רע לאף אדם, אני חיה את החיים שלי בשקט מהבית לעבודה, מהעבודה לילדים, מה עוד אפשר לדרוש ממני, לא עשיתי שום דבר מאחורי הגב של האיש שלי, אני אוהבת אותו , אני אוהבת אותו, ותפסיקו כבר עם זה כולכם !! דיייייייייייייייי !! די כבר !! תלכו מפה !!!!!!! (חלק א´)
מותח......מותחחחחחחחחח... כמעט כמו שיפה
