מיכאלה היחיד1
New member
לכל המשתעממים:
אני מנסה לקבל תרגום ספר מסוים. הבטחתי שאכין דוגמית תרגום - שיוכלו לבדוק. אנא חוות דעתכם. בד"כ אני מתרגמת משפטית, כך שאין מקום לפירושים ולשיקולים סיגנוניים. למרות שהטקסט הבא מאד אינפומאטיבי מטבעו - השתדלתי לשמור על האופי ה'מיושן' (קשה לי להגדיר אותו מדויק יותר...) של הכתיבה. [הסוגריים המרובעים אלו תוספות המתרגם..] - 67 - בית הספר התיכון [הגבוה] היהודי ברחוב פישר שנת הלימוד הראשונה 1941-1942 ההכנות לחינוך יהודי לאחר החופש הגדול של שנת 1941 בראשון לספטמבר נפתחו שוב דלתות בתי -הספר, אך התלמידים היהודיים לא הורשו לחזור לבתי ספרם. כתוצאה מכך יותר מ – 1600 תלמידים בהאג, שלמדו בבתי ספר מסוגים שונים, צריכים היו להשאר בבית. כ- 1000 מהם באו מבתי הספר היסודיים,למעלה מ- 225 תלמידים למדו לפני כן בבתי-ספר תיכוניים המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים (VHMO), מספר דומה של תלמידים באו מה – ULO *2 [חינוך יסודי מורחב] ו- 120 תלמידים לערך למדו בביה"ס המקצועיים [לעבודות כפיים]. מה היה באפשרותם לעשות? [לא ברור לי מי...] [לא עמדו לרשותם] מבני בתי ספר, מורים, אמצעי לימוד ואמצעי עזר, [שרתים] וכוח אדם תומך נוסף כמו גם אולמות התעמלות; צריך היה לארגן את כל אלה עבור התלמידים היהודיים. וכל זאת במשך חודש אחד, כי הכובש הנאצי לא ראה בהארכת החופש [הגדול] ביותר מארבעה שבועות 'חופשה' נוספים 'מצב רצוי'. זה [נסיבות אלה] דרש[ו] מאמץ אדיר מהעיריה, מבתי הספר ומהמורים. ההורים היהודיים וילדיהם לא יכלו לעשות ולא כלום, מלבד לחכות להוראות שיבואו. מאחר שמחלקת החינוך בעיריית האג החלה כבר בתקופה שקדמה להרחקתם הסופית של הילדים מבתי הספר הכלליים בהכנות – כמו למשל העברתם של הילדים הלא-יהודיים [מבית הספר] ברחוב ביזם לבתי ספר אחרים, בית הספר היהודי היסודי יכול היה להתחיל לפעול בהתאם להוראות הכובש הנאצי מהר למדי. בכל הנוגע לאמצעי הלימוד, אלה היו קלים לסיפוק לבית הספר היסודי: היו כיתות לימוד מתאימות והיו מורים. אפשר היה להתחיל בלימודים. בבתי הספר ברחוב ביזם 3 וברחוב דוין 10 החלו הלימודים בתאריך ה – 29 לספטמבר 1949. גם בכל הנוגע לבתי הספר המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים, תודות לכל עבודת ההכנה שנעשתה, לא עמדה העיריה בידיים ריקות. התלמידים היו מוכרים בעיריה והיה ידוע מאילו בתי ספר הם באו. צריך היה למצוא בינין מתאים בו ניתן יהיה לאכלס את הילדים. עדיפות ניתנה לבינין במיקום מרכזי, כך שהילדים יוכלו להגיע לבית הספר בהליכה ברגל או ברכיבה באופניים. בינינים ישנים שנמצאו על ההופ-קדה וברחוב פישר נחשבו כבינינים מתאימים. מבני בתי הספר ברחוב פישר 133 ו – 135, בהם שכנו במשך שנים ארוכות בית הספר הפרוטסטנטי ובית הספר לחינוך יסודי ציבורי, עמדו ריקים. בשנים 1939 ו- 1940 שימשו מבנים אלה כמגורים לחיילים הולנדיים וגרמנים. - 68 - השימוש הזה לא היטיב עם מצבם הכללי של הבינינים. בסוף ספטמבר 1941 בדקו עובדי העיריה ממחלקת עבודות ציבוריות את הבינין ברחוב פישר 135, בינין ישן ובו 15 חדרים שונים. המבנה יכול היה לאכלס את למעלה מ- 225 התלמידים הלומדים בבית הספר התיכוניים המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים. אמנם בבינין היו פה ושם חלונות שבורים, הצבע התקלף מהקירות ובחדרים, אשר אמורים היו לשמש כחדר מורים וחדר המנהל, לא היה כיסוי לרצפה ולא היו ווילונות. היה חשש שגם החימום יגרום לבעיות, מאחר שלא כל תנורי הפחמים* שעמדו בחדרים פעלו כראוי. למרות זאת החליטה העיריה, כי הבינין ברחוב פישר 135 מתאים לשמש כבינין בית-ספר לילדים היהודיים שאמורים ללמוד בבבתי הספר התיכוניים המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים. הבינין בהופ-קאדה מספר 99 נפסל מאחר שמסוף אוגוסט 1940 אוכנסו שם פליטים. מוסד החינוך ששכן שם לפני כן הועבר למספר 101. מחלקת עבודות ציבוריות החלה מהר ככל האפשר לרהט את המבנים ברהיטי- בית ספר ולדאוג לאמצעי לימוד ואמצעי עזר אחרים. זה היה מבצע גדול מאד, שבנוסף לכך עלה גם הרבה מאד כסף. עלויות השיפוץ והריהוט של בתי הספר היהודיים שולמו במלואן על-ידי העיריה. משרד [החינוך] לא השתתף כלל בעלויות החינוך של הילדים היהודיים. הכובש החליט שכל עלויות החינוך היהודי צריכות להיות משולמות מראש על-ידי העיריה [עיריות], כאשר המטרה הסופית היא להעביר את החינוך מהעיריות אל פיקוחה של המועצה היהודית הארצית. המועצה היהודית תצטרך להחזיר לעיריות את התשלומים שאלה שילמו מראש. בפועל, עברה שנה לפני שהעברת הסמכוית באמת מומשה. עיריית האג מחאה בתוקף כבר מהתחלה כנגד ההוצאות הפתאומיות שהוצבו בפניה. הרי הוצאות אלו היו קופת הוצאות לא צפויה בתקציב העיריה לשנת 1941, בו לא נכללה בחשבון קופת-הוצאות* נפרדת לחינוך הילדים היהודיים. ההוצאות המכבידות ביותר היו המשכורות למורים. העיריה היתה צריכה לשאת גם בהוצאות הנסיעה ומעבר הדירה של אנשי החינוך. בפועל, סכום זה לא היה גבוה כל-כך בגלל שרוב המורים גרו בהאג. כל עוד הותר ליהודים לנסוע, נסעו המורים, שגרו רחוק יותר, הלוך ושוב בטראם [הרכבת העירונית] וברכבת. מתחילת שנת 1941 הוגבלו אפשרויות הנסיעה של היהודים, והיה עליהם לקבל היתר לנסיעות בין-עירוניות. ואן-דאם, המזכיר הכללי של משרד החינוך, המדע והתרבות ניסה לארגן מהרשויות הגרמניות היתר כללי לנסיעות בין-עירוניות לכל המורים היהודיים, אך בקשתו לא אושרה. כתוצאה מכל השינויים וההוצאות הנוספות הוכרחה העיריה להגיש תקציב משלים. העלות הכללית של החינוך היהודי בשנת 1941 (אוקטובר-דצמבר) נשאה 52.760 גילדן. ב – 28 בנובמבר 1941 אושרה קופת הוצאות הזו כ'הוצאות לא צפויות' על ידי עיריית האג. בעוד מחלקת עבודות ציבוריות עסקה בריהוט מבני בתי הספר והכנתם לשימוש, פקידי מחלקת החינוך בעיריה היו עסוקים באירגון הלימודים ובמינוי המורים. -69- לפי קצבאות הסעד ששילמה למורים היהודים שפוטרו, העיריה ידעה מי היה פנוי ללמד. עזרה ממשית קיבלו העיריה והשלטון הממלכתי ממועצת התיאום היהודית (JCC) ומהמועצה המרכזית של החינוך היהודי (CCJO, מחלקה של המועצה היהודית לאמסטרדם. ה- JCC ערכה כבר בינואר 1941, בעקבות פיטוריהם של המורים היהודיים, הדו"ח שהכיל "תוכנית למחלקת חינוך". למרות שבאותה תקופה עדיין לא היתה הפרדה בין תלמידים יהודיים לתלמידים לא יהודיים, ציפו מספר מחברי המועצה כי יווצרו בעיות במידה ותתבצע הפרדת גזעים בחינוך. בדו"ח של הועדה המיעצת של ה – JCC הועלו בעיות אלה, שחלקן בעיות עקרוניות, על סדר היום. יושב-ראש הועדה המיעצת, הרב י.ה. דונר מאמסטרדם, הודאג בעיקר מאופיו היהודי של בית-הספר: מי ינהיג את בתי-הספר ומי יורה בהם חינוך יהודי? הועדה המיעצת צפתה כי חינוך יהודי דתי לא יתקבל בשמחה על-ידי הורים ומורים רבים. חשיבות הדו"ח היא בעיקר בעובדה כי 'כאשר הנסיבות אשר ציפינו להן וחששנו מהן אכן מומשו, ועדת התיאום והמועצה היהודית כבר אספו את כל המידע אודות הקשיים והאפשרויות הצפויים. הדיון אודות הבאות כבר התקיים וניתן היה להתחיל לפעול מיד'. ותודה שהגעתם עד הלום...
אני מנסה לקבל תרגום ספר מסוים. הבטחתי שאכין דוגמית תרגום - שיוכלו לבדוק. אנא חוות דעתכם. בד"כ אני מתרגמת משפטית, כך שאין מקום לפירושים ולשיקולים סיגנוניים. למרות שהטקסט הבא מאד אינפומאטיבי מטבעו - השתדלתי לשמור על האופי ה'מיושן' (קשה לי להגדיר אותו מדויק יותר...) של הכתיבה. [הסוגריים המרובעים אלו תוספות המתרגם..] - 67 - בית הספר התיכון [הגבוה] היהודי ברחוב פישר שנת הלימוד הראשונה 1941-1942 ההכנות לחינוך יהודי לאחר החופש הגדול של שנת 1941 בראשון לספטמבר נפתחו שוב דלתות בתי -הספר, אך התלמידים היהודיים לא הורשו לחזור לבתי ספרם. כתוצאה מכך יותר מ – 1600 תלמידים בהאג, שלמדו בבתי ספר מסוגים שונים, צריכים היו להשאר בבית. כ- 1000 מהם באו מבתי הספר היסודיים,למעלה מ- 225 תלמידים למדו לפני כן בבתי-ספר תיכוניים המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים (VHMO), מספר דומה של תלמידים באו מה – ULO *2 [חינוך יסודי מורחב] ו- 120 תלמידים לערך למדו בביה"ס המקצועיים [לעבודות כפיים]. מה היה באפשרותם לעשות? [לא ברור לי מי...] [לא עמדו לרשותם] מבני בתי ספר, מורים, אמצעי לימוד ואמצעי עזר, [שרתים] וכוח אדם תומך נוסף כמו גם אולמות התעמלות; צריך היה לארגן את כל אלה עבור התלמידים היהודיים. וכל זאת במשך חודש אחד, כי הכובש הנאצי לא ראה בהארכת החופש [הגדול] ביותר מארבעה שבועות 'חופשה' נוספים 'מצב רצוי'. זה [נסיבות אלה] דרש[ו] מאמץ אדיר מהעיריה, מבתי הספר ומהמורים. ההורים היהודיים וילדיהם לא יכלו לעשות ולא כלום, מלבד לחכות להוראות שיבואו. מאחר שמחלקת החינוך בעיריית האג החלה כבר בתקופה שקדמה להרחקתם הסופית של הילדים מבתי הספר הכלליים בהכנות – כמו למשל העברתם של הילדים הלא-יהודיים [מבית הספר] ברחוב ביזם לבתי ספר אחרים, בית הספר היהודי היסודי יכול היה להתחיל לפעול בהתאם להוראות הכובש הנאצי מהר למדי. בכל הנוגע לאמצעי הלימוד, אלה היו קלים לסיפוק לבית הספר היסודי: היו כיתות לימוד מתאימות והיו מורים. אפשר היה להתחיל בלימודים. בבתי הספר ברחוב ביזם 3 וברחוב דוין 10 החלו הלימודים בתאריך ה – 29 לספטמבר 1949. גם בכל הנוגע לבתי הספר המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים, תודות לכל עבודת ההכנה שנעשתה, לא עמדה העיריה בידיים ריקות. התלמידים היו מוכרים בעיריה והיה ידוע מאילו בתי ספר הם באו. צריך היה למצוא בינין מתאים בו ניתן יהיה לאכלס את הילדים. עדיפות ניתנה לבינין במיקום מרכזי, כך שהילדים יוכלו להגיע לבית הספר בהליכה ברגל או ברכיבה באופניים. בינינים ישנים שנמצאו על ההופ-קדה וברחוב פישר נחשבו כבינינים מתאימים. מבני בתי הספר ברחוב פישר 133 ו – 135, בהם שכנו במשך שנים ארוכות בית הספר הפרוטסטנטי ובית הספר לחינוך יסודי ציבורי, עמדו ריקים. בשנים 1939 ו- 1940 שימשו מבנים אלה כמגורים לחיילים הולנדיים וגרמנים. - 68 - השימוש הזה לא היטיב עם מצבם הכללי של הבינינים. בסוף ספטמבר 1941 בדקו עובדי העיריה ממחלקת עבודות ציבוריות את הבינין ברחוב פישר 135, בינין ישן ובו 15 חדרים שונים. המבנה יכול היה לאכלס את למעלה מ- 225 התלמידים הלומדים בבית הספר התיכוניים המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים. אמנם בבינין היו פה ושם חלונות שבורים, הצבע התקלף מהקירות ובחדרים, אשר אמורים היו לשמש כחדר מורים וחדר המנהל, לא היה כיסוי לרצפה ולא היו ווילונות. היה חשש שגם החימום יגרום לבעיות, מאחר שלא כל תנורי הפחמים* שעמדו בחדרים פעלו כראוי. למרות זאת החליטה העיריה, כי הבינין ברחוב פישר 135 מתאים לשמש כבינין בית-ספר לילדים היהודיים שאמורים ללמוד בבבתי הספר התיכוניים המכינים ללימודים גבוהים ובינוניים. הבינין בהופ-קאדה מספר 99 נפסל מאחר שמסוף אוגוסט 1940 אוכנסו שם פליטים. מוסד החינוך ששכן שם לפני כן הועבר למספר 101. מחלקת עבודות ציבוריות החלה מהר ככל האפשר לרהט את המבנים ברהיטי- בית ספר ולדאוג לאמצעי לימוד ואמצעי עזר אחרים. זה היה מבצע גדול מאד, שבנוסף לכך עלה גם הרבה מאד כסף. עלויות השיפוץ והריהוט של בתי הספר היהודיים שולמו במלואן על-ידי העיריה. משרד [החינוך] לא השתתף כלל בעלויות החינוך של הילדים היהודיים. הכובש החליט שכל עלויות החינוך היהודי צריכות להיות משולמות מראש על-ידי העיריה [עיריות], כאשר המטרה הסופית היא להעביר את החינוך מהעיריות אל פיקוחה של המועצה היהודית הארצית. המועצה היהודית תצטרך להחזיר לעיריות את התשלומים שאלה שילמו מראש. בפועל, עברה שנה לפני שהעברת הסמכוית באמת מומשה. עיריית האג מחאה בתוקף כבר מהתחלה כנגד ההוצאות הפתאומיות שהוצבו בפניה. הרי הוצאות אלו היו קופת הוצאות לא צפויה בתקציב העיריה לשנת 1941, בו לא נכללה בחשבון קופת-הוצאות* נפרדת לחינוך הילדים היהודיים. ההוצאות המכבידות ביותר היו המשכורות למורים. העיריה היתה צריכה לשאת גם בהוצאות הנסיעה ומעבר הדירה של אנשי החינוך. בפועל, סכום זה לא היה גבוה כל-כך בגלל שרוב המורים גרו בהאג. כל עוד הותר ליהודים לנסוע, נסעו המורים, שגרו רחוק יותר, הלוך ושוב בטראם [הרכבת העירונית] וברכבת. מתחילת שנת 1941 הוגבלו אפשרויות הנסיעה של היהודים, והיה עליהם לקבל היתר לנסיעות בין-עירוניות. ואן-דאם, המזכיר הכללי של משרד החינוך, המדע והתרבות ניסה לארגן מהרשויות הגרמניות היתר כללי לנסיעות בין-עירוניות לכל המורים היהודיים, אך בקשתו לא אושרה. כתוצאה מכל השינויים וההוצאות הנוספות הוכרחה העיריה להגיש תקציב משלים. העלות הכללית של החינוך היהודי בשנת 1941 (אוקטובר-דצמבר) נשאה 52.760 גילדן. ב – 28 בנובמבר 1941 אושרה קופת הוצאות הזו כ'הוצאות לא צפויות' על ידי עיריית האג. בעוד מחלקת עבודות ציבוריות עסקה בריהוט מבני בתי הספר והכנתם לשימוש, פקידי מחלקת החינוך בעיריה היו עסוקים באירגון הלימודים ובמינוי המורים. -69- לפי קצבאות הסעד ששילמה למורים היהודים שפוטרו, העיריה ידעה מי היה פנוי ללמד. עזרה ממשית קיבלו העיריה והשלטון הממלכתי ממועצת התיאום היהודית (JCC) ומהמועצה המרכזית של החינוך היהודי (CCJO, מחלקה של המועצה היהודית לאמסטרדם. ה- JCC ערכה כבר בינואר 1941, בעקבות פיטוריהם של המורים היהודיים, הדו"ח שהכיל "תוכנית למחלקת חינוך". למרות שבאותה תקופה עדיין לא היתה הפרדה בין תלמידים יהודיים לתלמידים לא יהודיים, ציפו מספר מחברי המועצה כי יווצרו בעיות במידה ותתבצע הפרדת גזעים בחינוך. בדו"ח של הועדה המיעצת של ה – JCC הועלו בעיות אלה, שחלקן בעיות עקרוניות, על סדר היום. יושב-ראש הועדה המיעצת, הרב י.ה. דונר מאמסטרדם, הודאג בעיקר מאופיו היהודי של בית-הספר: מי ינהיג את בתי-הספר ומי יורה בהם חינוך יהודי? הועדה המיעצת צפתה כי חינוך יהודי דתי לא יתקבל בשמחה על-ידי הורים ומורים רבים. חשיבות הדו"ח היא בעיקר בעובדה כי 'כאשר הנסיבות אשר ציפינו להן וחששנו מהן אכן מומשו, ועדת התיאום והמועצה היהודית כבר אספו את כל המידע אודות הקשיים והאפשרויות הצפויים. הדיון אודות הבאות כבר התקיים וניתן היה להתחיל לפעול מיד'. ותודה שהגעתם עד הלום...
