Bird On The Wire
New member
לכל המגיבים...
אם לומר את האמת, כלל לא תכננתי להגיב, אבל החלטתי לכתוב בכל זאת.
ראשית, אני מודה לכל מי שטרח לקרוא ולהגיב ולכל מי שנתן עצה. אני יודעת שכל דבר שנכתב נכתב מכוונה טובה אבל, אם להיות כנה, השרשור הזה היה כל כך לא נעים עבורי, ותיכף אסביר.
שנית, כמה עובדות- מעולם לא קישרתי בין בעיות התנהגות למידת הטוב\רוע של הנער. בעיות התנהגות הן בעיות התנהגות.
בתור הורים לאוטיסטים, אתם הראשונים שאמורים לדעת שכל מקרה לגופו ושבעוד שאצל ילד אחד בעיות התנהגות מעידות על קושי פנימי, אצל ילד אחר מדובר באי הבנה שמה שמשעשע אותו פוגע באחרים, אצל ילד נוסף זה ינבע משעמום, אצל ילד שונה זה ינבע מרצון להתריס ולהיות פרובוקטיבי.
רובכם הייתם בגישה של- "אם הנער מתנהג ככה, סימן שמשהו בסביבה שלו לא בסדר" ובעוד שאני מבינה את זה, דווקא מכם, אנשים שמעורבים רגשית ומכירים את העולם הזה, הייתי מצפה להבנה, לכך שאתם יודעים שהדברים לא תמיד שחור או לבן ושיש מורכבות מאחורי כל מקרה.
חלקכם נשמעו לי כמו אנשים שמעולם לא נתקלו באוטיסטים ומדברים על סמך מה שהם ראו בטלויזיה או קראו בספרים.
נראה כאילו אף אחד מכם לרגע לא חשב שייתכן ואני (או אמא שלו או המטפלת הרגשית שלו) יודעים היטב מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג, ושיטת הצ'ופרים (כפי שהתעקשתם לכנות אותה) היא שיטה שנבנתה לאחר שנים של נסיונות והתייעצויות עם גורמים שונים.
בנוסף, אף אחד מכם לא טרח אפילו לשאול באמת איך באות לידי ביטוי בעיות ההתנהגות של הנער, אף אחד לא טרח לברר פרטים לעומקם, היו שאלות כלליות נוסח "מי מגדיר מקלל ומתחצף כבעיות התנהגות קשות", אז אני אומר לכם מי, מי שמכיר את הנער.
כתבתי דברים מסויימים ומי שהגיב בחר לעוות אותם לחלוטין.
בשום הודעה לא כתבתי או רמזתי שישנה דרישה מנער אספרגר בן 17 להיות מתוק בצורה פנומנלית בלי הפסקה כל הזמן.
איך זה הובן ממה שאני כתבתי? בחיי שאין לי מושג.
אני מודעת היטב ללחצים שהסביבה מפעילה, אני מודעת לכך יותר מכם היות ואני זו שעובדת עם הילד ולא אתם.
אני שאלתי שאלה ספציפית וחיפשתי עזרה, אתם בחרתם להתמקד בהרבה דברים מסביב מבלי שביררתם בדיוק על מה מדובר, והאופן בו עשיתם זאת יצר אצלי תחושה מאוד לא טובה.
כתבתם בצורה פטרונית, מתנשאת, שיפוטית וביקורתית. אם לא כלפיי, אז כלפי האמא של הנער, אם לא כלפי האמא, אז כלפי הסביבה בה הנער נמצא. וכל זאת על סמך מה בדיוק?
מישהי פה כתבה לי: "את בטוחה שההתנהגות שלו לא מכבדת? לי היא נשמעת כואבת וכועסת. הרעיון שלך, לדעתי, מאוד לא מכבד." את מכירה את הנער? את מכירה אותי? את מכירה את סיפור החיים עליו אני מדברת פה? על סמך מה את כותבת דבר כזה? באמת, על סמך מה? איך אי כיבוד יכול להיות מופגן בכך שאני נכנסת לפורום הזה ומבקשת עצות לגבי איך להיטיב את הזמן שלי עם הנער? הרי זה מעיד על כמה שזה חשוב לי..
מישהי אחרת כתבה לי שאני מנסה לחנך את הנער ולאחר מכן בחרה לכתוב "את מה, בת 25? תחנכתי את הנער בן 17? מי שם אותך יותר גבוהה ממנו?"
ושוב, אני היא זו שנכנסה לכאן בכדי לקבל עצות! איך זה הגיע למצב שנראה כאילו אני מנסה לחנך מישהו או משהו?
זה מעליב מאוד ולא מבוסס על כלום. ודרך אגב, בשום צורה לא באתי מעולם של ABA
יותר מכל חשוב לציין שדווקא המשתמשת "עמליה עמית" הייתה היחידה שכיבדה והגנה. היא צדקה ב-100 אחוזים בכל מה שהיא כתבה מבחינתי.
כפי שכתבתי בהתחלה, ברור לי שהכל נעשה מכוונה טובה, אבל האופן בו הדברים נעשו היה רע מאוד. בעיניי.
אני חושבת שזהו.
יום טוב לכולם.
אם לומר את האמת, כלל לא תכננתי להגיב, אבל החלטתי לכתוב בכל זאת.
ראשית, אני מודה לכל מי שטרח לקרוא ולהגיב ולכל מי שנתן עצה. אני יודעת שכל דבר שנכתב נכתב מכוונה טובה אבל, אם להיות כנה, השרשור הזה היה כל כך לא נעים עבורי, ותיכף אסביר.
שנית, כמה עובדות- מעולם לא קישרתי בין בעיות התנהגות למידת הטוב\רוע של הנער. בעיות התנהגות הן בעיות התנהגות.
בתור הורים לאוטיסטים, אתם הראשונים שאמורים לדעת שכל מקרה לגופו ושבעוד שאצל ילד אחד בעיות התנהגות מעידות על קושי פנימי, אצל ילד אחר מדובר באי הבנה שמה שמשעשע אותו פוגע באחרים, אצל ילד נוסף זה ינבע משעמום, אצל ילד שונה זה ינבע מרצון להתריס ולהיות פרובוקטיבי.
רובכם הייתם בגישה של- "אם הנער מתנהג ככה, סימן שמשהו בסביבה שלו לא בסדר" ובעוד שאני מבינה את זה, דווקא מכם, אנשים שמעורבים רגשית ומכירים את העולם הזה, הייתי מצפה להבנה, לכך שאתם יודעים שהדברים לא תמיד שחור או לבן ושיש מורכבות מאחורי כל מקרה.
חלקכם נשמעו לי כמו אנשים שמעולם לא נתקלו באוטיסטים ומדברים על סמך מה שהם ראו בטלויזיה או קראו בספרים.
נראה כאילו אף אחד מכם לרגע לא חשב שייתכן ואני (או אמא שלו או המטפלת הרגשית שלו) יודעים היטב מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג, ושיטת הצ'ופרים (כפי שהתעקשתם לכנות אותה) היא שיטה שנבנתה לאחר שנים של נסיונות והתייעצויות עם גורמים שונים.
בנוסף, אף אחד מכם לא טרח אפילו לשאול באמת איך באות לידי ביטוי בעיות ההתנהגות של הנער, אף אחד לא טרח לברר פרטים לעומקם, היו שאלות כלליות נוסח "מי מגדיר מקלל ומתחצף כבעיות התנהגות קשות", אז אני אומר לכם מי, מי שמכיר את הנער.
כתבתי דברים מסויימים ומי שהגיב בחר לעוות אותם לחלוטין.
בשום הודעה לא כתבתי או רמזתי שישנה דרישה מנער אספרגר בן 17 להיות מתוק בצורה פנומנלית בלי הפסקה כל הזמן.
איך זה הובן ממה שאני כתבתי? בחיי שאין לי מושג.
אני מודעת היטב ללחצים שהסביבה מפעילה, אני מודעת לכך יותר מכם היות ואני זו שעובדת עם הילד ולא אתם.
אני שאלתי שאלה ספציפית וחיפשתי עזרה, אתם בחרתם להתמקד בהרבה דברים מסביב מבלי שביררתם בדיוק על מה מדובר, והאופן בו עשיתם זאת יצר אצלי תחושה מאוד לא טובה.
כתבתם בצורה פטרונית, מתנשאת, שיפוטית וביקורתית. אם לא כלפיי, אז כלפי האמא של הנער, אם לא כלפי האמא, אז כלפי הסביבה בה הנער נמצא. וכל זאת על סמך מה בדיוק?
מישהי פה כתבה לי: "את בטוחה שההתנהגות שלו לא מכבדת? לי היא נשמעת כואבת וכועסת. הרעיון שלך, לדעתי, מאוד לא מכבד." את מכירה את הנער? את מכירה אותי? את מכירה את סיפור החיים עליו אני מדברת פה? על סמך מה את כותבת דבר כזה? באמת, על סמך מה? איך אי כיבוד יכול להיות מופגן בכך שאני נכנסת לפורום הזה ומבקשת עצות לגבי איך להיטיב את הזמן שלי עם הנער? הרי זה מעיד על כמה שזה חשוב לי..
מישהי אחרת כתבה לי שאני מנסה לחנך את הנער ולאחר מכן בחרה לכתוב "את מה, בת 25? תחנכתי את הנער בן 17? מי שם אותך יותר גבוהה ממנו?"
ושוב, אני היא זו שנכנסה לכאן בכדי לקבל עצות! איך זה הגיע למצב שנראה כאילו אני מנסה לחנך מישהו או משהו?
זה מעליב מאוד ולא מבוסס על כלום. ודרך אגב, בשום צורה לא באתי מעולם של ABA
יותר מכל חשוב לציין שדווקא המשתמשת "עמליה עמית" הייתה היחידה שכיבדה והגנה. היא צדקה ב-100 אחוזים בכל מה שהיא כתבה מבחינתי.
כפי שכתבתי בהתחלה, ברור לי שהכל נעשה מכוונה טובה, אבל האופן בו הדברים נעשו היה רע מאוד. בעיניי.
אני חושבת שזהו.
יום טוב לכולם.
) אבל אני צריכה לחשוב על פעילויות (שלא עולות כסף) שיתפסו ארבע שעות.
