האם יש דברים שאת גאה בהם?
למשל, היותם של ילדייך מוסריים, טוב לבך, הקניינים הרוחניים הרבים שבהם את שולטת וכוליה. ומה המשמעות של להיות גאה במשהו? המשמעות היא שאתה מטפחתו, מכבדת אותו ומוקירה אותו. ומה ההבדל בין הערכים שמניתי ובין ההקפדה כי בחירתו של שם ליוצא חלצייך תשקף ותביא לידי ביטוי את אחד מעמודי התווך של התרבות שבה את חיה, הלשון. לו דל היה המבחר, לו חדשים ונטולי שורשים היו המקורות, ניחא. אך בטוח אני כי אין צורך להכביר מילים ולהוכיח מה עשירים הם המקורות ועמוקים מני ים, רובד על גבי רובד. ועתה יבוא בעל דבבי ויאמר, יפה ואף נאה, אמנם ערך חשוב הוא הלשון ואחד ממרכיבי התרבות החשובים הוא, ואולם אנחנו רחבי אופקים אנו ותרבותנו איננה מצומצמת לתחומיה הצרים של לשוננו; אנחנו אנשי העולם הגדול, קטן עלינו התנ"ך, קטנה עלינו העברית, הב לנו שמות ממעייני התרבות הגותית-נורדית-גרמאנית וגם מן הסנסקריט לא נמשוך ידינו. ואשיב ואומר לאותו שואל, הנה נחזור לראש דבריי, הלא מהי גאווה אם לא היפוכה של ההתבטלות? ואיך יכול אדם להיות גאה במשהו באמת ובתמים ובה בעת בבוא יום פקודה - כגון הצורך לבחור בשם לבתו היקרה לו מכל - ישכח את כל מחויבויותיו הפנימיות, ייטוש את מקורותיו שכה התגאה בהם וילך לרעות בשדות זרים. האם לא יחוש התבטלות? הלא יראה בכך השפלה עצמית?
