ואני
הגעתי לפה כמו עוד כמה, אחרי תחנה ראשונה במוזיקה עברית. לשם נכנסתי זמן קצר אחרי שנכחתי בערב משירי לאה גולדברג, שיש לי הערכה רבה אליה. (ובמקרה ממש ישבתי אז במרחק מושב אחד משלי והילה שטרם הכרתים...) אחד השירים שחסרו לי באותו ערב היה זה שמשמש כיום כסימן הזיהוי שלי פה, ולכן אימצתיו. לפני כן אהבתי את השיר סתם, ואפילו לא ידעתי את כל מילותיו. היום יש לי אליו יחס מיוחד. ווידוי קטן: טרם התרגלתי לכך שפונים אלי ישירות בכינוי הזה (כשמישהו פה מגיב לדברי וקורא לי שיבולת. זו הרגשה מעניינת ומוזרה כאחת). ומהיום מי שיתקשר אלי יזכה לשמוע את השיר במשיבון שלי (לא את כולו, אל דאגה) ואם כבר מדברים על ניקים: אפשר לשאול את כל משתמשי אותיות הלע"ז למה? מה, אי אפשר לכתוב הללג, צימעס, עידן91 וכו' מימין לשמאל? תרבות עברית או לא?