לכולנו זה קרה..

דנטל

New member
שינויים

הפעם הראשונה שאני זוכרת שינוי זה בכתה ב'. הבנתי שאני צריכה להיות יותר קשוחה בשביל להשיג מה שאני רוצה, אז הפכתי לאלימה ועצבנית ועד היום עדיף לאנשים לא להתעסק איתי, למרות שהתרככתי. בגיל 13 הייתי מאוהבת במישהו והייתי ממש ממש ביישנית. יום אחד סחבתי את אחי והחבר הכי טוב שלי ללכת להסתכל עליו ברחוב והם הלכו לדבר איתו, אז אני ברחתי לאיזו חצר ואז הם קראו לי שאני יכולה לצאת מהמסתור והצצתי וראיתי שהם לבד ויצאתי מהחצר ואז הם התפצלו ומסתבר שהוא הלך מאחוריהם והם הסתירו אותו שלא אראה. בקיצור, הוא בא ולחץ לי את היד וממש באותה שניה הרגשתי איך שחלק מהביישנות יורדת לי. לפני שלוש שנים וחצי התכתבתי עם הצל ואחרי כמה ימים היתה מסיבה ושם אחרי כמה שעות הכרחתי את עצמי ללכת להגיד לו שזו אני, כי זה לא פייר שהוא מתכתב איתי ואני יודעת מי הוא והוא לא יודע מי אני. אחרי זה במסרים אמרתי לו שלקח לי כמה שעות עד שניגשתי אליו, כי אני ביישנית והוא אמר לי שאני לא צריכה להתבייש, אבל היו עוד פעמים אחר כך שלא ניגשתי אליו מבושה והוא יום אחד כתב לי מסר שהוא ראה אותי ולא יכול היה לגשת אלי, אז באיזו הופעה שהיתה ניגשתי אליו ואמרתי לו "זהו, עכשיו לא התביישתי" והוא אמר לי "אנחנו מדרדרים אותך"
ומאותו יום אני עוד פחות ביישנית, אבל עדיין יש לאן להתפתח.
 

I am IRiTooSH

New member
את נשמעת ממש לא ביישנית P:

המקרים שנתת לא נשמעים כ"כ של ביישנות. או שאני באמת יותר מידי ביישניתX:
 

I am IRiTooSH

New member
לא. לא עדי כדי כך.

אני ביישנית כי אני מפחדת מאוד מהתגובה של הצד השני. וכשאני לא ביישנית, תוקפים אותי כאילו אני איזה חייזר. אז אין ממש עידוד מהצד השני
ואז אני נעשת יותר סגורה וכמובן יותר ביישנית.
 

דנטל

New member
לרוב לא מזיזות לי התגובות של הצד השני

הבושה שלי לא מוּנעת על ידי מי שממול. לא כל כך יודעת על ידי מה היא כן מוּנעת.
 

mafakit

New member
../images/Emo2.gifסרטן../images/Emo218.gif

כשהייתי בכיתה ד'.. או ה'.. אז אמא שלי חלתה בסרטן.. היה לה גידול ברחם.. הטיפולים נמשכו בערך שנתיים.. ולמזלינו הכימותרפיה לא הקריחה אותה..
אני חושבת שהשנתיים האלה היו החוויה הכי מבגרת שחוויתי.. כי היינו צריכים להסתדר בבית בלי אמא ואבא.. [אמא בבית חולים.. אבא איתה..] אז היו באים הדודים.. מכינים אוכל.. [הייתה דודה שהייתה מזמינה לנו פיצה בערך כל יומיים..
] היינו צריכים לנהל את הבית לבד.. וכולם כל הזמן ריחמו עלינו.. [עלי ועל אחים שלי..] אבל זה לא היה כזה נורא.. ז"א נכון שסרטן זה נורא.. אבל במשפחה לא חשבנו שיקרה משו רע..
טפו.טפו.טפו..
ידענו שאמא שלי תחלים.. אני לא זוכרת למה.. אבל פשוט כל פעם שהיו נוסעים לבקר את אמא שלי בבית חולים לא רציתי ללכת.. פעם אחת הלכתי.. אבל כל שאר הפעמים לא הסכמתי.. אני חושבת שזה בגלל שלא רציתי לראות את אמא שלי במצב הזה.. שהיא ככה חולה ושבורה.. כי בעיקרון היא אמורה להיות האדם הכי חזק לידי.. ותמיד כשאני מספרת את זה אז כולם עושים לי את המבט העצוב הזה בעיניים.. כאילו מרחמים עליי.. ואומרים לי "וואי.. מסכנה.." אז זהו.. שלא.. אני לא מסכנה.. וגם לא אמא שלי.. היא עברה את הטיפולים בהצלחה.. והיא עובדת ומתפקדת כרגיל.. אז מי שמגיב..[אם בכלל...
] אז לא לעשות את המבט המרחם הזה..
 

I L O V E MCR

New member
ואו..אני הייתי בטוח נשבת ולא מתפקדת.../images/Emo129.gif

ותריך הרבה אומץ כדי לכתוב את זה:]
 

mafakit

New member
אני דווקא מאוד פתוחה בנושא הזה../images/Emo218.gif

וזה הכל תלוי בגישה למחלה.. באמת.. אם תבואי בגישה שסרטן זה נורא.. וכל מי שחלה בזה מת.. ושאי אפשר להחלים.. וסובלים.. אז זה באמת מה שתרגישי.. אנחנו באנו בגישה שאמא שלי תעבור את זה.. תמכנו בה המון.. והיא גם דיברה איתנו על זה הרבה וכל הזמן הזכירה לנו לא להתבייש ואם יש שאלות אז לשאול.. ובאמת שלנו.. והבנו יותר.. טוב.. חח..
אני מסבירה לך כאילו שאני מכינה אותך להתמודדות עם המחלה [חס וחלילה..]
 
../images/Emo90.gif../images/Emo216.gifואי, את בנאדם ממש חזק../images/Emo2.gif

שנתיים שלמות זה מלא זמן.. העיקר שהצלחת להתמודד ולא נשברת
 

Simple Dani

New member
../images/Emo181.gifוואו, באמת שכל הכבוד לך..

זה לא דבר פשוט לעמוד בו בסרטן תמיד צריך להאמין שיהיה בסדר ולא להישבר
 

baril

New member
../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifכל הכבוד לך../images/Emo24.gif

 
למעלה