הברונקוס...
טוב, קראתי את הדיון פה על דנבר, ובתור גילוי נאות למי שלא יודע - כן, אני אוהד של הברונקוס כבר משהו כמו 15 שנה, ככה שאובייקטיבי אני לא. אני אהיה הראשון להודות שאחרי הפרישה של אלוויי לא היה כזה תענוג להיות אוהד של הברונקוס, כי אף פעם לא כיף להפסיד. מצד שני, יש הרבה קבוצות גרועות בהרבה והיו גם הרבה רגעים יפים מאוד (הניצחון על הפאטס בפלייאוף בעונהעם ג'ייק פלאמר שבה הגענו עד לגמר הAFC, כל ניצחון על צ'וקלנד, הצ'ימפס או הדולטס - אפילו ההוא המפוקפק בעונה שעברה) דנבר תחת מייק שאנהן, לפחות בהתקפה, כן הייתה קבוצה שכיף לראות אותה. אתה לא אוהד של קבוצה רק כשהיא מנצחת, אולי זה מזוכיזם (מה שיסביר את האהדה שלי להפועל ירושלים בכדורסל) אבל אני אוהב את הקבוצה גם כשהיא מפסידה, מסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, מנסה לקחת את הדברים החיוביים מכל הפסד, גם השבוע. חוצמזה, שחלק מהכיף שלי באוף סיזן זה לצפות שוב באחד מהDVDים של הקבוצה, לראות את "הדרייב" מול קליבלנד שוב,או את הסופרבול ההוא, ההיסטורי, מול גרין ביי ולהתרגש מחדש. דנבר היא קבוצה עם מסורת וזה תמיד כיף להיזכר ברגעים היפים של הקבוצה. ומעבר למסורת, תמיד כיף שיש תקווה. ולא הייתה עונה של הברונוקס שבה איבדנו את התקווה להגיע לפלייאוף, גם אם לא הגענו בסוף. העניין תמיד נשמר לפחות עד שבוע 16-17 וזה חשוב באותה מידה. כשאתה מאבד את הסיכוי להגיע לפלייאוף זה מבאס, כשאתה שומר על הסיכוי להגיע לפלייאוף ובכל זאת לא מגיע (כמו בפאדיחה המטורפת של העונה שעברה) זה גם לא תענוג, אבל לפחות זה שומר על העניין לאורך העונה. אני מרחם לדוגמא על אוהדים של הטייטאנס, שהתרגלו לרמה מסויימת מהקבוצה שלהם ועכשיו כבר למעשה איבדו את הסיכוי הריאלי לעשות משהו השנה. זה יותר עצוב לדעתי. אני חושב שהדבר הכי חשוב הוא שיהיה מעניין, ועם הברונקוס כבר המון שנים (להוציא את השנתיים הראשונות אחרי ג'ון אלוויי כשהיה לנו את בבי בריסטר ובריאן גריסי..) שכל עונה מייצרת עניין. דווקא השנה הייתי הכי פחות אופטימי, ציפיתי לעונת בנייה, חשבתי לעצמי ש9-7 שיהיה מאזן מאוד מוצלח מבחינתנו. עוד הוכחה שאף פעם לא משעמם במייל היי..