לך,
חשבתי שיקח לי קצת יותר זמן עד שאני אכתוב לך את המילים האלו. היה לי ברור שזה יגיע בשלב מסוים פשוט לא דמינתי שזה יגיע כה מהר... כן, אתה עושה לי משהו מיוחד. מרגישה דברים שלא ידעתי שקיימים.. אתה אחד מהדברים הטובים הבודדים שסובבים אותי והכל זאת, אני לא בן אדם שיודע להיות במערכת יחסים. אני לא בן אדם של ביחד.. אני זקוקה לשקט שלי, אני עם עצמי, זה משהו שהכי הפחיד אותי בעולם פעם, והיום זה הדבר היחדי שמציל אותי-השקט הזה שלי עם עצמי. אתה מבין ילד, הרגש אליך חזק בעוצמות שלא הכרתי קודם לכן. אני לא הולכת לזרוק את זה לפח.. אבל זה כן לוחץ, זה כן קיים שם וכמה שמנסה אני לא יכולה להתעלם מזה.. התקופה עצמה (לי עם עצמי) לא משהו.. כאילו מן ענן מרחף עלי.. מצבי רוח קיצוניים שמתחלפים בשניות. שדים ישנים, האוכל- שוב מציקים ואני לא רגילה לזה. כל כך לא רגילה לזה. את האנורקסיה שמתי מזמן מאוחרי. בסיוטים הכי גדולים לא חשבתי שאצתרך להתמודד איתה שוב בכאלו עוצמות. כן, המלחמה היא יום יומית, אבל ככה? לא האמנתי שאחזור לנקודה הזו.. והמצבי רוח, חוסר הסבלנות, זה כל כך לא אני.. אני שונאת את זה! ואחרי שלמדתי קצת להעריך את עצמי זה מחזיר אותי למקום של תיעוב עצמי. ובכנות, זה מרגיש חרא. אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד במכתב, אולי שתתן קצת יותר ספייס, קצת פחות לחץ, קצת יותר מרבחים שישאירו לי זמן להתגעגע כי באמת שכל כך לא רוצה לוותר עליך, אבל באותה מידה מרגישה שמאבדת את עצמי וגם על עצמי מתוק, אני לא רוצה לוותר. כן, את עושה לי כל כך הרבה שם בפנים אתה מדהים וכן, מי היה מאמין שאני אגיד את המילים האלו אי פעם, אבל..אני אוהבת אותך שלך, אני.
חשבתי שיקח לי קצת יותר זמן עד שאני אכתוב לך את המילים האלו. היה לי ברור שזה יגיע בשלב מסוים פשוט לא דמינתי שזה יגיע כה מהר... כן, אתה עושה לי משהו מיוחד. מרגישה דברים שלא ידעתי שקיימים.. אתה אחד מהדברים הטובים הבודדים שסובבים אותי והכל זאת, אני לא בן אדם שיודע להיות במערכת יחסים. אני לא בן אדם של ביחד.. אני זקוקה לשקט שלי, אני עם עצמי, זה משהו שהכי הפחיד אותי בעולם פעם, והיום זה הדבר היחדי שמציל אותי-השקט הזה שלי עם עצמי. אתה מבין ילד, הרגש אליך חזק בעוצמות שלא הכרתי קודם לכן. אני לא הולכת לזרוק את זה לפח.. אבל זה כן לוחץ, זה כן קיים שם וכמה שמנסה אני לא יכולה להתעלם מזה.. התקופה עצמה (לי עם עצמי) לא משהו.. כאילו מן ענן מרחף עלי.. מצבי רוח קיצוניים שמתחלפים בשניות. שדים ישנים, האוכל- שוב מציקים ואני לא רגילה לזה. כל כך לא רגילה לזה. את האנורקסיה שמתי מזמן מאוחרי. בסיוטים הכי גדולים לא חשבתי שאצתרך להתמודד איתה שוב בכאלו עוצמות. כן, המלחמה היא יום יומית, אבל ככה? לא האמנתי שאחזור לנקודה הזו.. והמצבי רוח, חוסר הסבלנות, זה כל כך לא אני.. אני שונאת את זה! ואחרי שלמדתי קצת להעריך את עצמי זה מחזיר אותי למקום של תיעוב עצמי. ובכנות, זה מרגיש חרא. אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד במכתב, אולי שתתן קצת יותר ספייס, קצת פחות לחץ, קצת יותר מרבחים שישאירו לי זמן להתגעגע כי באמת שכל כך לא רוצה לוותר עליך, אבל באותה מידה מרגישה שמאבדת את עצמי וגם על עצמי מתוק, אני לא רוצה לוותר. כן, את עושה לי כל כך הרבה שם בפנים אתה מדהים וכן, מי היה מאמין שאני אגיד את המילים האלו אי פעם, אבל..אני אוהבת אותך שלך, אני.
