h o n e y b e e
New member
לך.
אני שונאת את הפעמים האלה שלא מוצאים דרך להתחיל מכתב. כותבים שורה ומוחקים, ועוד הפעם מנסים לכתוב איזושהי פתיחה מעניינת ולא הולך. אבל ברגע שאתה כן מצליח להעביר איזשהו מסר בשורת פתיחה מגניבה, אתה בעניינים. הכל טוב. זהו, נראה לי שהצלחתי. אני בעניינים. מגניבה שכמוני. בכל מקרה, לא סתם אני כותבת לך מכתב.. אני יודעת שאמרת לי אין ספור פעמים שאני יכולה לדבר איתך ושאתה זמין תמיד, אבל משום מה, בזמן האחרון, נעלמת לי טיפה.. אתה יודע, אני מנסה לתקשר, אבל אתה לא הכי זמין. זה ברור לי ואני גם יודעת שהאנטנות הסלולריות לא מגיעות כ"כ גבוה לשמיים, אבל תמיד למדו אותי שאלוהים הוא כל יכול. תרים צלצול לפעמים, הא? בכל מקרה, אתה זוכר את הקטע ההוא שהיה אז עם ערן? לפני 3 שנים בערך? שהוא התחיל לנשק אותי וזה? אני זוכרת איך בכיתי לך.. איך האשמתי אותך בהכל. איך הסתכלתי לך בעיניים הענקיות שלך ושתקתי.אני זוכרת שהיה אז לילה. שני כוכבים קטנים נצנצו לך בעיניים. רציתי לצרוח, רציתי לכעוס עליך, באמת שרציתי, אבל לא הצלחתי. אלוהים שלי, אני מקווה שאתה יושב לך שם למעלה, מסתכל עלי מרחוק, ומחייך לעצמך. אני מקווה שאתה שומר שם על הבת הקטנה שלך.. זאתי שאתה אוהב.. ומחייך בסיפוק. אתה יודע, לפני כמה שבועות, חגגתי יומהולדת 16. ואני חושבת שזו ההזדמנות שלי להודות לך אלוהים יקר שלי. להודות לך על הכל. להודות לך על השתיקה, כי רק השתיקות נותנות משמעות למילים. ולהודות לך על הבכי, כיוון שרק הדמעות נולדו כדי לתת משמעות לחיוך, משמעות לחיים. ולפעמים, אני רוצה להודות לך על השקיעה, כדיי שאני לעולם לא אשכח כמה יפה השמש. ולפעמים, אני רוצה להודות לך על הזריחה, כדיי שלא אשכח את אמש. ואז, כשסוף היום מגיע, אם הרבה שאלות ותהיות, זה נותן בי תקווה לצפות למחר. ואולי אז, אלוהים שלי, אתה תתן בי את התקווה המחודשת, ואת ההחלטה לעשות. אני אוהבת אותך אלוהים שלי, אוהבת כל כך. אתה תחכה לי שם למעלה עד שאני אבוא נכון? ובנתיים, אני אשתדל להיות ילדה טובה. אתה יודע, מותר לעשות טעויות מידי פעם, גם מהן לומדים. תהיה חזק, גם אם מאשימים אותך פה לפעמים. אחריי הכל, אנחנו אוהבים אותך. אני, והלב שלי. שלך, ספיר.
אני שונאת את הפעמים האלה שלא מוצאים דרך להתחיל מכתב. כותבים שורה ומוחקים, ועוד הפעם מנסים לכתוב איזושהי פתיחה מעניינת ולא הולך. אבל ברגע שאתה כן מצליח להעביר איזשהו מסר בשורת פתיחה מגניבה, אתה בעניינים. הכל טוב. זהו, נראה לי שהצלחתי. אני בעניינים. מגניבה שכמוני. בכל מקרה, לא סתם אני כותבת לך מכתב.. אני יודעת שאמרת לי אין ספור פעמים שאני יכולה לדבר איתך ושאתה זמין תמיד, אבל משום מה, בזמן האחרון, נעלמת לי טיפה.. אתה יודע, אני מנסה לתקשר, אבל אתה לא הכי זמין. זה ברור לי ואני גם יודעת שהאנטנות הסלולריות לא מגיעות כ"כ גבוה לשמיים, אבל תמיד למדו אותי שאלוהים הוא כל יכול. תרים צלצול לפעמים, הא? בכל מקרה, אתה זוכר את הקטע ההוא שהיה אז עם ערן? לפני 3 שנים בערך? שהוא התחיל לנשק אותי וזה? אני זוכרת איך בכיתי לך.. איך האשמתי אותך בהכל. איך הסתכלתי לך בעיניים הענקיות שלך ושתקתי.אני זוכרת שהיה אז לילה. שני כוכבים קטנים נצנצו לך בעיניים. רציתי לצרוח, רציתי לכעוס עליך, באמת שרציתי, אבל לא הצלחתי. אלוהים שלי, אני מקווה שאתה יושב לך שם למעלה, מסתכל עלי מרחוק, ומחייך לעצמך. אני מקווה שאתה שומר שם על הבת הקטנה שלך.. זאתי שאתה אוהב.. ומחייך בסיפוק. אתה יודע, לפני כמה שבועות, חגגתי יומהולדת 16. ואני חושבת שזו ההזדמנות שלי להודות לך אלוהים יקר שלי. להודות לך על הכל. להודות לך על השתיקה, כי רק השתיקות נותנות משמעות למילים. ולהודות לך על הבכי, כיוון שרק הדמעות נולדו כדי לתת משמעות לחיוך, משמעות לחיים. ולפעמים, אני רוצה להודות לך על השקיעה, כדיי שאני לעולם לא אשכח כמה יפה השמש. ולפעמים, אני רוצה להודות לך על הזריחה, כדיי שלא אשכח את אמש. ואז, כשסוף היום מגיע, אם הרבה שאלות ותהיות, זה נותן בי תקווה לצפות למחר. ואולי אז, אלוהים שלי, אתה תתן בי את התקווה המחודשת, ואת ההחלטה לעשות. אני אוהבת אותך אלוהים שלי, אוהבת כל כך. אתה תחכה לי שם למעלה עד שאני אבוא נכון? ובנתיים, אני אשתדל להיות ילדה טובה. אתה יודע, מותר לעשות טעויות מידי פעם, גם מהן לומדים. תהיה חזק, גם אם מאשימים אותך פה לפעמים. אחריי הכל, אנחנו אוהבים אותך. אני, והלב שלי. שלך, ספיר.
