קרן אור כתומה
New member
לך../images/Emo26.gif
אתה יודע? אף פעם לא חשבתי לכתוב מכתב למישהו כל כך זר ולספר לו הכל, למרות שהוא יודע. זוכר איך התחילה השנה? באופטימיות.. בתקווה שעכשיו שהכל חדש הכל יהיה טוב. אבל לא. במהרה גיליתי שהייתי צריכה לתקן את הטעות שלי ולבחור ללמוד במקום אחר
כי שם היה לי יותר סיכוי להצליח ויותר סיכוי להכיר אנשים חדשים. זוכר איך בתחילת השנה רציתי להתקבל למד"א ומכל עשרות המועמדים שבאו את כולם קיבלו רק אותי לא קיבלו. ואתה מבין הדבר האחרון שהייתי עושה אז זה להתייאש. אז התמונה שהייתה מצוירת לי בראש בדיוק לפני שנה פשוט נמחקה וציירתי אותה מחדש. ולא כי רציתי.. אלא כי הנסיבות מחקו לי אותה. באתי לבית ספר החדש וכן היו שם המון אנשים והרבה מהם זכיתי להכיר כאנשים נפלאים. המון אנשים נפלאים. אם פעם מעגל החברים שלי הסתכם ב 20 איש היום אני יכולה להגיד שהוא עומד בערך על 50 איש אבל אתה מבין אף אחד מהם לא יהיה איתי בשעות משבר או שעצוב לי או ששמח לי, אף אחד מהם לא מבין מהי שמחה בשבילי אף אחד מהם לא מבין שעצם העובדה שהם חיים יחד כבר קרוב ל16 שנה הפך אותם לכמעט אחים ואני שפתאום באתי לי רק השנה לא ארגיש אף פעם שייכת
כי אתה לא יכול להיכנס למשפחה ככה סתם. אתה מבין... כנראה בחרת לתת לאחדים יותר ולאחדים פחות כנראה שלי בחרת לתת פחות, אבל זה לא מייאש אותי , עדיין. הציונים שלי .. אתה יודע איך הם: אף פעם לא השקעתי בהם במיוחד אז הם נראים בדיוק ככה, ואני שונאת שאומרים לי להתחיל להשקיע כי הם לא מבינים שאני שונאת את זה. שונאת לשבת שעות מול מחברות וספרים וללמוד, וללמוד אף אחד לא לימד אותי ללמוד, כל הזמן הזה הכל היה בא לי בקלות ועכשיו ללמוד
סלח לי אבל ככה לא בונים בן אדם. היום במופע שנות השבעים המלאך הראה לאריק שעדיף לו לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל. ומה קורה שאין את מי לאהוב. "בלילות אני לבד לא שלחת לי אף אחד". בדיוק לפני כמה ימים דיברתי על זה עם מישהי שאמרה לי שעדיף לי לחכות למשהו אמיתי ולא משנה מתי הוא יבוא. אפילו אם הוא יבוא בעוד 5 שנים. רואים שהיא לא מבינה. או שאולי היא מבינה מידי. כל היופי בלהיות בגיל שלי זה לחוות דברים כמו הנשיקה הראשונה והחבר הראשון ואפילו אם זה לא יהיה הכי אמיתי בעולם אני לא אדע מזה בכלל. כי בסחרור של רגע ותחושה אני אחשוב שהדברים הם הכי יפים בעולם. ואולי עוד 10 שנים שאני אסתכל אחורה זה לא יראה לי ככה ואולי רק אז אני אבין שזה לא היה באמת. אבל לא איכפת לי באמת שלא. כי אני רוצה את הזיכרונות האלה לעוד 10 שנים שיהיה לי על מה לחשוב ושיעלה לי חיוך על הפנים ושאני אדע שהנעורים שלי עברו בדיוק כמו בכל סרט שהווליוד הספיקה לייצר. אתה מבין
אני בסכ הכל מנסה לבטח לי חיוך לעוד 10 שנים. אתה יודע שהחלום הגדול שלי זה לשיר או לשחק מול קהל גדול כמו בהופעות של הגדולים מכולם. אולי בעצם זה רק כי אני זקוקה לתשומת לב. אבל אני זקוקה לזה. המילה זקוקה אומרת לך משהו
אבל עשית אותי שונה..
כי שאני עומדת מול קהל אני מתחילה לרעוד.. לשיר אני לא בדיוק יודעת ולשחק אני רוצה לחשוב שאני יכולה. מבין.. כל הדברים שאני באמת רוצה, כנראה לקחת לי אותם מראש. לפעמים שאני מנסה להבין דברים שאתה עושה אני מסתבכת עוד יותר כמו לדוגמא איך זה שאני עושה הכי פחות בעיות בבית וזוכה להכי פחות תשומת לב. ואז פעם ב...שאני פורקת את כל הרגשות שלי בריב אחד הם מסתכלים עליי כאילו שזה לא מה שאני אמורה לעשות.. אני לא אמורה להתפרק, לא עכשיו ולא לעולם לא. הם כנראה חושבים שהכל מושלם אצלי, החברים הלימודים והם.. שאני אוהבת הכל הכי בעולם ושיום אחד גם לי יהיה איזה תואר במשהו לא שימושי ואני לא אעשה לעולם מה שאני באמת אוהבת אלא אבחר במקצוע שיביא לי כסף כדי לא להיות נטל על ההורים שלי כל החיים. אבל יודע מה.. אולי באמת אני אהפוך להיות לסתם משהו שאף פעם לא אהבתי. כי אתה רוצה. לכל מי שהתחברתי לא נקשרתי באמת. כל מה שניסיתי לא הלך. והבקשות הכי קטנות שלי אף פעם לא יתגשמו. אולי אתה מנסה שאני אאבד את האמונה בך, אבל תבין, לא חינכו אותי להאמין בך אני בחרתי לחשוב שיש שם משהו שמגן עליי, אולי כדי לא להרגיש לגמרי לבד. כל שנה בתאריך הזה בערך אני מדברת איתך. השנה החלטתי לכתוב כי גיליתי שכואב לי בלב באמת, בתוך הבפנים, אני יודעת לכתוב בדיוק את המילים שאני רוצה לכתוב. מבין
אולי שלחת לי כל כך הרבה חברים כדי להראות לי שלא חשובה הכמות אבל זה לא משהו שלא ידעתי עד עכשיו ואולי לא חשבת שאני לא אגלה שלא קיבלו אותי למד"א בגלל שאחותי עשתה להם קצת בעיות שנה שעברה אז האחראי שם ישר חשב שאם אני אחותה אז אנחנו דומות וכנראה אני אעשה לו אותן הבעיות, שהיו למעשה סתם שמועות ולא בעיה אמיתית. מבין
השארת אנשים עם אותן הדעות הקדומות. כי אני והיא לא דומות. לא דומות בכלל. אני יודעת שיש לך המון בעיות ואני בכלל לא בעיה יחסית לפיגועים ולתאונות דרכים ולאנשים רעבים. אבל תבין.. נפש אחת פגועה היא כמו אלף. אולי יש לך תוכניות אחרות בשבילי, גדולות יותר ממה שאני מדמיינת, או קטנות יותר. אבל לי אין תוכניות אחרות בשבילך, אני אמשיך להאמין, למרות שאתה נותן לכולם את הכי פחות סיבות להאמין בך ובמה שאתה עושה. אני אמשיך להאמין. עד שאני אצליח להאמין שאני יכולה להתגבר על כל הפחדים שלי ולרצות את עצמי בעולם כמו שאני רוצה ולא כמו שאחרים, גם אז אני לא אפסיק להאמין, אבל לפחות אני אהיה גם אסירת תודה. היהודים שרים באחד השירים שלהם
החרש למעלה אומרים שהוא שומע כל אחד. ואני יודעת שאתה לא חירש... אתה פשוט מסרב לשמוע. או שאולי מרוב זעקות אתה לא מצליח לשמוע כלל. לילה טוב אלוהים, עוד יומיים מגיע היום שלי, שאני אמורה לחגוג את הגיל היפה ביותר sweetsixteen ויודע מה, עבר לי החשק לשמוח במיוחד שאין לי עם מי ולכבוד מה. כנראה שהפעם ניצחת.
אתה יודע? אף פעם לא חשבתי לכתוב מכתב למישהו כל כך זר ולספר לו הכל, למרות שהוא יודע. זוכר איך התחילה השנה? באופטימיות.. בתקווה שעכשיו שהכל חדש הכל יהיה טוב. אבל לא. במהרה גיליתי שהייתי צריכה לתקן את הטעות שלי ולבחור ללמוד במקום אחר
