לימוד האלף-בית...

[משמש בת]

לימוד האלף-בית...

איזה דרך היא הטובה ביותר ללמד את הילדים להכיר את האלף-בית ?

 

[לאה_מ ונעה גל]

לא צריך דרך - ברגע שהם מתעניינים

הם לומדים במהירות בעצמם - בדרך שלהם.

 

[אריה מלך החיות]

אותיות מגנטיות על המקרר

אותיות מגנטיות על המקרר - טוב מכל הבחינות.

 

[נעה גל]

זאת אגב, אני.

 

[zimes]

באיזה גיל? למה הם צריכים לדעת?

 

[mom of Ophrie]

important

skeep the alphabeth, it's boring for the children and it's meaningless (what is "bet", what is 'gimel'? nothing just a name of a letter). Start with words from the begining, especially words the child likes. Young children prefer them just like we don't talk to babies with one letter at the time and they get the language with words, ,there is no reason to read letters only. with time they learn the sound that come with each letter bacuase it repeats itself in the words. Also they will learn them when they write anyway. mom of Ophrie

 

[zimes]

../images/Emo32.gif ליישור הפסקה לשמאל

(כך שגם הסוגריים יצאו במקום), לחצי בתחילת כל הודעה שלך על "[תחילת קוד]" - מופיע מתחת לקובית הוספת הודעה, באמצע.

 

[mom of Ophrie]

thank you I'll try that

 

[עירית ל]

אני חושבת שזה מאוד תלוי בילד

יש לי מעבדת ניסוי מאוד קטנה - ילד אחד - אבל הוא עובד אחרת. זה התחיל עם ספרות. אחרי שהוא למד טוב טוב את כל הספרות, הוא עכשיו מתחיל לאט להתעניין בצירופים של ספרות ועדיין חוזר כל פעם לספרות עצמן כאל בסיס בטוח. במקביל הוא מתחיל עכשיו להתעניין באותיות. הוא שואל לפעמים על מלים "מה כתוב פה?", אבל לרב הוא מתעניין באותיות. לדעתי התהליך הזה הוא מאוד טבעי כשלא מלמדים ילד לקרוא. כדי שילד יתעניין במלים ויזהה אותן צריך לנקוט בגישה שמבודדת מלים. למשל להכין לו כרטיסיות עם מלים מסויימות. אם לא מלמדים ילד לקרוא, אלא נותנים לתהליך לקרות מעצמו, מה הסיכוי שהילד יבודד מלים ספציפיות מתוך מבול הטקסטים שנשפך עליו מספרים, שלטים ועיתונים? קטן מאוד. את שמו בודאי, ואולי עוד מילה או שתיים. הרבה יותר הגיוני שהוא ישים לב לאבני הבניין המוגבלות במספרן שמרכיבות את כל המלל הזה.

 

[לאה_מ]

לא יותר הגיוני ולא פחות הגיוני -

בדיוק כמו שאמרת - תלוי בילד. אני ניסיתי ללמד את עומר לקרוא בגיל מאד צעיר, והוא פשוט לא התעניין, אז הפסקנו. את שירה בכלל לא ניסיתי ללמד, אבל יום אחד, כשהיתה בגן טרום חובה, גיליתי שהיא יודעת לקרוא את כל השמות של הילדים מהגן - היה להם בכניסה לגן לוח של "מי בא לגן" עם כרטיסיות נדבקות עם שמות הילדים, ומזה היא למדה. בעצמה. אין לי מושג למה מכל המילים הכתובות שאפפו אותה מכל עבר, היא בחרה דוקא בכרטיסיות האלה, אבל העובדה היא, שאחרי שהיא ידעה לקרוא את השמות של הילדים מהגן (זה היה מדהים - היא קראה אותם גם לא מתוך הכרטיסיות הצבעוניות - למשל, אם הייתי כותבת לה שמות על נייר), פתאום היא התחילה לזהות את המילים האלה (או חלקים מתוכן) בתוך טקסטים ארוכים, ואז התחילה לזהות עוד מילים... עד שידעה לקרוא. אז באמת נראה לי שזה מאד תלוי. אורי לא מתעניין בכלל באותיות או בספרות או במלים. הוא בעניין של סיפורים שלמים

 

[עירית ל]

הוא שאמרתי (בערך)

כדי שילד יזהה מילים שלמות הן צריכות להיות מבודדות מטקסט שלם. ללמד - אומר לבודד אותן באופן מלאכותי וזה בעקרון לא מוצא חן בעיני, למרות שאני מניחה שהגישה הזו שלי תלויית גיל.

 

[mom of Ophrie]

you are right

like we talk to babies slow and clear with simple words so they can learn to understand and talk, we need to show children the written language clearly word by word. They can't understand it usually by themselves because there is too much information around. Babies will have difficulties talking if we talk to then too fast. And like we don't say to babies each letter seperatly , Aa, Ba, Ga etc. but teach them a full word, there is no reason to do that with reading. Mom of Ophrie

 

[עירית ל]

אבל כשאנחנו מדברים אל הילדים שלנו

אנחנו לא מלמדים אותם לדבר, אנחנו פשוט מדברים איתם. כך לפחות אני. כך אני גם לא מתכוונת (בינתיים, כאמור, אני לא מתחייבת על גיל שש) ללמד אותו לקרוא, ספרים פשוט זמינים ונקראים. בניגוד לדיבור ששם דיבור מהיר מחבר מילים, מילים בספר לא מתחברות זו לזו, כך שהאנלוגיה לא מדוייקת. מילים מופרדות זו מזו תמיד, אבל לא בטוח שצורת קליטת הקריאה היא כצורת קליטת הדיבור. דרך אגב, אין לי שום ידע מקצועי בנושא (פסיכולוגיה קוגניטיבית? מדעי המוח?) - זו רק ההשערה שלי.

 

[נעה גל]

מה? עוד לא הגיע Learning all the

Time?

הוא טוען שם... יש לי חלק מהפרק מתורגם אז אני מצרפת לכאן (התרגום חופשי ולא עבר הגהה, אז תסלחו לי נכון?) "בבית הספר הקטן החדש ליד קופנהגן אשר תיארתי בספרי במקום חינוך , אין תוכנית רשמית ללימודי קריאה – אין כיתות, אין קבוצות קריאה, אין הוראות, אין מבחנים. ילדים (כמו המבוגרים) קוראים, אם וכאשר ומתי וכמה שהם רוצים. אבל כל הילדים יודעים (למרות שהדבר מעולם לא נאמר להם) שבכל זמן שהוא, הם יכולים לגשת לרסמוס האנסן, מורה גבוה בעל קול עמוק ונעים, שהיה שנים רבות מנהל בית הספר, ולומר לו " האם תקרא איתי?" והוא תמיד יענה "כן". הילד בוחר משהו לקרוא, והולך עם רסמוס למקום מסתור, לא חדר נעול , אבל מקום פרטי עם אוירה נעימה, הוא מתישב קרוב לצידו ומתחיל להקריא. רסמוס מצדו לא עושה כמעט דבר. מפעם לפעם הוא אומר ברכות "כן..." מרמז לילד שהוא בדרך הנכונה. הוא כמעט לעולם לא מתקן או מצביע על טעויות שהילד עושה. אם הילד שואל אותו איך קוראים מילה מסוימת, הוא פשוט אומר אותה. לאחר זמן מה, בדרך כלל 20 דקות, הילד מסיים את הקריאה, קם והולך לעשות משהו אחר. רוב האנשים לא מתיחסים לשיטה זו כאל "לימוד קריאה". רסמוס הוכשר להיות מורה המלמד קריאה וכתיבה. הוא סיפר לי שלקח לו שנים רבות להפסיק לעשות את כל אותם דברים (כל פעם דבר אחד) שהכשירו אותו כדי ללמד קריאה. הוא הבין, שתשומת לב, תמיכה מורלית ומעט עזרה הם כל מה שילדים זקוקים ממנו על מנת לקרוא..." בכל מקרה, הולט טוען שחשיפה לטקסטים כתובים בסביבה דרך שלטים, עיתונים וספרים זו הדרך הטובה ביותר לסקרן ילד ללמוד לקרוא. בדיוק כמו שאנחנו מדברים - תינוק לא לומד לדבר מתוך הדיבור האיטי שההורים מדברים אליו (הדיבור הזה נועד למשוך תשומת לב ולא ללמד, אחרת אוצר המילים של הילדים שלנו היה מוגבל ל"איפה אור?" ו "איפה אבא?") אלא מתוך כל המלל שנשמע בסביבה. המלל הזה הוא מורכב ועמוס ובכל זאת, ילדים לומדים להפריד מילים (הם עושים בתהליך הזה שגיאות מקסימות) ולהפריד חוקי דקדוק וללמוד אותם. אם יהיה טקסט נגיש סביבם כל הזמן ותמיכה - הם ילמדו לעשות זאת גם עם שפה כתובה.

 

[עירית ל]

איך ידעת?

צריך להגיע השבוע - מחר כנראה

.

 

[דניעל]

זו היתה הגישה ב- 15 שנים האחרונות

במשרד החינוך. היו צריכים שם 15 שנה כדי להבין שמהשיטה הזו צמח דור של אנאלפבתים. היא בודאי מתאימה לכמה ילדים, אבל מתברר שלא לכולם, ואפילו לא לרובם. לגבי העניין שבלימוד אותיות בלבד - תלוי איך זה נעשה. בחינוך החרדי הילד מתחיל לשיר את האותיות בגיל ארבע, ולומד לקרוא לפני גיל כתה א'. מהצד זה נראה נורא משעמם. א' קמץ אה, ב' קמץ בה, ג' קמץ, גה... לא יודעת איך - אבל זה נכנס לראש איכשהו. ועכשיו לדוגמת ביניים - הבן שלי. בחנוכה האחרון הוא היה בן פחות משנתיים (יליד ינואר). שיחקתי איתו בסביבון, וכל פעם שאלתי "מה יצא? נ'!... מה יצא? ה!" באיזשהו שלב הוא עצמו התחיל לשאול "מה יצא?" ובשלב מתקדם יותר הוא גם ענה... פתאום קלטתי שהבן שלי מזהה כבר ארבע אותיות. הוא זיהה אותן גם בסביבונים אחרים. הוא זיהה אותן בכל מקום. גם נ' בשם שלו, ופתאום עניינו אותו שאר האותיות בשם שלו, והיום כשאני קוראת ספר, הוא מצביע פתאום על אות קטנה ואומר "א'!" הוא מזהה די הרבה אותיות וספרות. הוא פעם הצביע על אותיות לטיניות ושאל איזו אות זו, ובעלי ענה לו שזו אנגלית, ומאז הוא מזהה את הכתב, מצביע ואומר "אנגליה!" עובר ליד מכוניות שחונות בניצב למדרכה ומקריא את מספרי הרישוי, מחייג לסבתא על פי הספרות שאני מכתיבה לו, בקיצור - מה רע בלימוד אותיות לפני מילים? אם זה היה משעמם אותו הוא כבר מזמן היה זורק אותי מכל המדרגות, כמו שהוא זרק את הגן הקודם שלו, ועל כך בהודעה אחרת...

 

[mom of Ophrie]

ho please

the generation of children who can't read is becasue they start at 6 years old and not 2 years old. At school with 35-40 children many find it very difficult. See Leha's response above and how her girl learn to read words first by herself. mom of Ophrie

 

[דניעל]

הייתי מציעה גישה משולבת

אם נלמד את הילדים אותיות ומספרים בכיף עם סביבונים ומספרי רישוי בגיל שנתיים, אין בעיה ללמד אותם מילים בכיתה א'... אבל איך אפשר להניח שכל ההורים ינסו בכלל? ואיך אפשר להניח שכל הילדים יתעניינו בקריאה לפני כתה א'? משרד החינוך לא עבר מלימוד מילים בכיתות של 35-40 ילדים ללימוד אותיות בכתות של 20 ילדים... מספר התלמידים בכתה נשמר, ובכל זאת הגיעו למסקנה שהשיטה המתאימה היא מלמטה למעלה - מהאותיות למילים, למשפטים, לסיפורים...

 

[Shellylove]

ואיך אנחנו למדנו?

לא עם 35-40 ילדים בכיתה בגיל 6? אני לפחות ככה למדתי

 

[mom of Ophrie]

ok

now try to show him words, writen clreasly, he can learn about 10 words a day at the age 2 years old. good luck