תשמע,תראה,תבין-
אם לקצר, אין לי מושג על איזה כיף אתה מדבר
אני מסכים שיש דברים בתואר שמעניינים אותי,ואני גם אמשיך שנה הבאה ללמוד אותם ואף להרחיב אותם[ובכלל,כללית אני די "מורעל" על התחום הספציפי הנ"ל וזה עוזר]. מנגד, כדי להגיע השנה[שעוד לא נגמרה! מחר מבחן ראשון,באורגנית] להישגים טובים הייתי צריך לקרוע את עצמי. ואני לא יכול להגיד לעצמי "נקרע את עצמינו פחות, גם ככה מספיק לי לקבל רק X" כי אין לדעת מה ידרשו בתואר שני. אפפעם אי אפשר להגיד בבטחון ש 80 ,או 85,או 90[וכו'] מספיקים לקבלה למעבדה לתואר מתקדם. ושנה הבאה, תהיה גרועה אף יותר ולכן עוד יותר אהיה חסר חיים. תקרא לי תמים/צעיר וכו'[או שפשוט תתקן אותי אם יש לך ראש
] אבל גם אם תואר שני יהיה עמוס[וסביר שכן,אבל בצורה אחרת כמובן],לפחות אעסוק אז בתחום שאני אוהב וארגיש סופסוף מה זה מדע, לטוב ולרע, עם כל הפלצנות שבזה. אני די מודע לזה שתואר ראשון זה נחמד,זה טוב,אבל זו סה"כ טעימה מהמקצוע ה"אמיתי"...נשמע לי[נכון להרגע] יותר מעניין/מאתגר לנסות לפתור את הבעיות שלך בניסוי באופן עצמאי, לנבור בספרות המקצועית-מדעית בתחום שלך מאשר ללמוד/להיות במסגרת לימודית שמכריחה אותך ללמוד דברים שאתה לא תמיד היית רוצה. וכן,אניודע שגם בתואר מתקדם יש קורסים ללמוד אבל הבנתי שזה לא העיקר. כמו כן גם בתעסוקה וגם בתואר מתקדם ברור לי שסופו של דבר אין אידיליה ולא תמיד עוסקים בדיוק 100 % במה שרוצים. ככה החיים,חפיף
אבל לפחות אניודע, שזה לא מצב של תואר ראשון בו מכריחים אותך להיחשף בעל כורחך לתחומים רבים של הכימיה, גם הלא מעניינים שבה[קוונטים,פיזיקלית..וכל דבר עם יותר מדי אינטגרלים
]..