אילו יתרונות למשל?
ישנם לא מעט ניואנסים שחשופים רק לדוברים ילידיים או למי שחקרו את הנושא, זה נכון. איזה יתרון זה מקנה? דבר אחד הוא פשוט היכולת להתמודדת מהר יותר עם כמויות גדולות של חומרי קריאה, אולי קצת בכתיבה, אבל אני לא חושב שיש מעבר לזה. חלק ניכר מן הדוברות הילידית הוא סביל. אוצר מילים, למשל, שרוכשים בגיל צעיר ולא בא לידי ביטוי פעיל לאחר מכן ולכן נסתר מעיניו של לומד השפה, אלא אם כן הוא עוסק בתחום. כך למשל אני מכיר בעברית המון שמות של עצים ופרחים. שום תלמיד של השפה לא יגיע לידע הזה אלא אם כן יבחר להתמקד בו. עם זאת, אין לי מושג בכלל איך נראה עץ איזדרכת ומה ההבדל בין אורן לאלון. הוא הדין בכלי מטבח באנגלית: לעולם לא אצליח ללמוד את השמות של כל הכלים ודובר ילידי ידע אותם, גם אם לא ישתמש בהם (אם אני צריך מרית אז אני שולף אותה מהמגירה. אין מה לומר בנושא). אבל מה היתרון המעשי פה? לא משמעותי. אחת הסיבות שלומדי השפה לא מגיעים לרמה ילידית היא פשוט שאין להם צורך בזה. מגיעים לרמה של תפקוד לפי הצורך ונתקעים שם. אם היה צריך יותר, היו מגיעים גבוה יותר. אני למשל, כמי שעוסק בספרות אנגלית לא מעט, עדיין מתקשה לקרוא שייקספיר. מדוע? כי אני לא עוסק בשייקספיר. לו הייתי עוסק, הייתי לומד את האנגלית הנדרשת.
 
ועוד כדאי להוסיף, אחת ולתמיד, ש"דוברות ילידית" איננה בהכרח כבוד גדול. גם ההומלסים ברחוב פה דוברים אנגלית מלידה, אז מה? שנחקה אותם? כמה שגיאות עושים דוברים ילידים בכל משפט שני? אני כדובר לא ילידי מתקן את האנגלית בעבודות של תלמידים שלי שהם דוברים ילידיים. זה מעורר כמה שאלות טובות על חשיבותה ויתרונה של הדוברות הילידית.
