לימודים וחברים

[אדם 08]

לימודים וחברים

שלום, אני סטודנט למדעי המחשב.בן 24... בזמן האחרון עוברת עלי תקופה מאוד לא קלה. אני מרגיש שאני תובע בלימודים. אני מוציא ציונים מאוד גבוהים, אבל החרדה מהלימודים, העומס הבלתי נגמר של עבודות והדכיפות של הכל - יצרו אצלי מנגון של שאיבה ללימודים. אני יוצא לעיתים רחוקות מהחדר. לומד כל היום. אני מרגיש באזיה מקום שזה גרם לי להתנתק מהרבה חברים שהיו לי. זה מוביל לבעיה נוספת שיש לי- אני בנ"א חברותי. מעולם לא הייתי במרכז הכיתה. אבל ככל שהתבגרתי עם הגיל, אני זוכר שיותר ויותר אנשים חפשו בחברתי. הבעיה היא שאני נקשר לאנשים מאוד. מצפה מהם יותר ממה שהם מציעים. ומתאכזב מהם מאוד. לדוגמא חברים שהיייתי עוזר להם בלימודים ובדיעבד מגלה שלא כ"כ שמחים לעזור לך כשאתה צריך. משתף אותם בכל מה שעובר עליך ומצד שני לא מקבל יחס של הקשבה. אני אחד שבד"כ לא שומר על קשר מרחוק עם חברים. ובכל שלב בחיים פשוט נוטש את החברים משלב קודם. אני יודע שזה גרוע, אבל אני פשוט לא אוהב את שיחות הטלפון על הא ועל דא עם אנשים שאתה לא רואה זמן רב. נפל לי הרבה פעמים האסימון שלפעמים אני שומר על חברים עם קשר רק מתוך מחשבה על איזו תועלת תצמח לי מזה בעתיד. אוליחלק מהעניין הוא הלימודים- אני מרגיש שהשיחות חולין עם חברים אמוד רחוקים גוזולות לי יותר מדי זמן. ובגלל זה פשוט הפסקתי אותן. אני מאוד חרד לניהול זמן לימודים שלי. אני מרגיש שגם ככה אני נאבק כדי להבין טוב את החומר. בהתחלה הייתי עונה לטלפונים של הרבה אנשים ששואלים אותי שאלות לימודיות. התחלתי לסגור את הנייד כדי שאצליח לעשות דברים גם משלי ולא רק לענות על שאלות. לענות נגיד על שאלות במייל, אני מסוגל לנתב לזמן מסוים. וככה אני מעדיף. המצב שלי בכלל מורכב יותר, כיוון שמי שהיה החבר הכי טוב שלי- הוא בן זוג של בחורה ששמתי עליה עין בתחילת הלימודים. אני לא בא אליו בטענות או משהו. אבל באופן עקרוני הייתי מעדיף להתרחק ממנו וממנה. אבל קשה לי. קשה לי כי אני אין לי חשק להכיר אנשים חדשים, אין לי כח לתחזק חבריות חדשות מאפס. נסיתי. באמת. מה גם שאני לא יודע אם טוב שאני אפגש איתה. אני לא רוצה להשלות את עצמי שאני נהנה בחברתה ושאולי משהו יצמח. אבל כדאי להסביר לה את מורכבות המצב? כי היא כל הזמן מזמניה אותי לצאת, ללמוד. נורא... הלימודים (עכשיו גם המצב הבטחוני- שאני סגור כל היום בבית, אבל זה שולי לדעתי) , התחרותיות עם אנשים שמשחביים עצמם חבירם שלך אבל בעצם רק רוצים לראות אותך מקבל ציונים נמוכים - כל זה גרמו לי לתהות אם יש מישהו בעולם שאני יכול להגדיר כחבר. הלוואי והייתי יכול לשלב בין העולמות. לצאת, לבלות לשכוח מלימודים. מצד שני אני רואה מימין ומשמאל בכיתה- שכולם לומדים כל היום... אני פשוט חושב... תואר זה דבר זמני... שווה להשקיע וצאת עם ציונים גבוהים ככל שניתן. מצד שני... זה כבר מנטרה שאני שומע מעצמי מגיל אפס... לגבי כל דבר... אז מתי מפסיקים. אני מרגיש בודד. לבד. מוקף 800 חברים בפייסבוק, אבל אף אדם קרוב. אין לי חבירם לצאת איתם למסיבות ופאבים. אני מרגיש רע. מה עושים? בשלב זה אני לא חשוב ללכת לייעוץ פסיכולוגי. הייתי שמח לשמוע דעות שלכם...וגם אם אין דיעות... לפחות פרקטי משהו מהלב.

 

[sira2009]

נכנסתי די במקרה ומוכרחה להגיב לך

ממש במקרה נכנסתי, לא חסידת הפורומים מחוסר זמן לא ממשהו אישי, אבל השם של הפורום סיקרן אותי וחשבתי אולי יש שם משהו שאוכל להגיב והנה קראתי אותך ראשון ורוצה להגיב ואין לי ספק שתתחזק מדברי לאור מה שכתבת הרגשתי כאילו זאת אני, אבל עשרים אחורה. את המסקנות לכל מה שכתבת, הסקתי בימים אלה [כעשרים שנה לערך גדולה ממך] - זאת ממש אני, מעולם לא אהבתי לדבר בטלפון מהסיבה שזה גוזל לי את הזמן, ומעולם לא עניינו אותי רכילויות על כל מיני אנשים, ומעולם לא אהבתי לשמוע צרות של אנשים כאשר אלה מספרים לי את הבעיות שלהם בלי שאוכל לעזור להם, כלומר, אם מספרים לי כדי לקבל עצות והם יישמו אותם אז בכיף אבל אם זה לשמוע בעיות של אחרים - להכיל את בעיותיהם בליבי ובמחשבותי, ולגזול מזמני ואחר כך לנתק טלפון אז ממש תודה רבה, או שאעזור או שאל תספרו לי ולא מקובל עלי שהם רוצים להתפרק, כי אחר כך אני ישנה עם הכאב על המחשבות האלה ואף פעם לא ראיתי את זה ככה אלא לאחרונה, כשראיתי שהילדים המתוקים שלי גדלו במשך שנים עם אמא שלא ממש היתה איתם אלא עם חברים, בילויים ולימודים - הבנתי שהכל הבל הבלים, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים אושר ואושר זה טמון מהמשפט איזהו עשיר השמח בחלקו, גיליתי ששום דבר לא עשה אותי מאושרת חוץ מהימים האלו בשנה הזו, בה ראיתי את הבת שלי מתגייסת והבנתי עד כמה אני במרוץ אחרי החיים והילד בן ה-16 גדל ומעולם לא ישבתי איתם אלא תמיד דאגתי לספק את כולם ובעצם המשפט הזה שכל אחד בפינה שלו כשאתה צריך אותו - כל כך אמיתי. עכשיו תבין, אסור לנו להסתכל על זה בכאב ורוע על כך שכולם בפינה שלהם, אני לא כועסת על אף אחד, זאת הבעיה שלי אך ורק שלי אם אני הייתי טובה ועכשיו אני רוצה עזרה ואף אחד לא איתי - אין מה לכעוס, פשוט זה סוג של כיף וגבורה וכח אישי להגיע לתובנות האלו, של "אוקיי, אני כרגע עם עצמי, לא רוצה טובות מאף אחד, אני עם המשפחה שלי" - וכשהחברים וכל מי שלא יהיה שואל אותי למה את מתנתקת, אני אומרת להם שאני לא מתנתקת, פשוט יש לי דברים חשובים להתעסק בהם בלי לתת הרבה הסברים, אז הם אולי נפגעים אבל בשורה תחתונה אתה מגלה שהם מקנאים בך שגילית מה זה החיים באמת שהחיים זה אתה והעבודה והלימודים והמשפחה שלך. לאנשים קשה להיות רק במקום הזה והם מחפשים חברים, וכל מה שמסביב כדי לספק את עצמם וכשהם רואים מישהו, שהגיע לתובנה הזו, אז יתכן מאוד ויעשו סוג של חרם וכעס והעלבות על כך, אבל הם בעצם במסתרי ליבם מקנאים שהגעת לתובנה הזו. לאחרונה כמעט נפלתי בנקודה זו, חברה שלי התקשרה ושאלה למה אני עם עצמי ואמרתי לה שאני לא עם עצמי אני עסוקה וכל זה והיא שכנעה אותי איך שהוא שוב לצאת איתה וכל זה ויצאנו והיא באמת לא אחת משממת אלא מאוד מעניינת,אבל תוך כידי ההתחברות החוזרת איתה, היה לי סוג של כאב שקשור לילדה שלי, משהו שישב לי על הלב ובאתי לספר לה ולמרות שיש לה לב ענק ורחב לחברה הזו, מסתבר שלאנשים אין סבלנות להקשיב לך אלא רק שתקשיב להם, אז הבחורה הזאת תמיד רוצה שיקשיבו לה וכשאני באה לספר, היא פתאם לא מקשיבה, אז זה הרגע שאמרתי עזבו אותי כיף לי עם עצמי וזהו. ומסתבר שנהייתי יותר חזקה ובשלבי התחזקות רק בתקופה הזו - עכשיו אני מטפלת בימים אלה בסוג של נפילה שקרתה לי אבל אין לי ספק שהנפילה הזו פתאום פקחה את עיני ובאה בעיתוי הכי מוצלח - כי אני היום עם תובנה ואני יודעת שאני הולכת לפרוץ גבולות ובגדול ומכאן אני מתחילה למרות גילי. גם כשהייתי בתקופת לימודים כמעט נכשלתי כי כולם סביבי אמרו לי, אז מה אם את לומדת זה לא אומר שצריך להתנתק, ואז מה אם את עובדת כו' וכו' ובסוף יצא שאני כמעט איבדתי גם את הלימודים העבודה והכל. אתה נשמע לי מישהו שממש ממש פועל נכון מאוד, כל מה שכתבת לי הכי נורמלי בעולם וכל הכבוד לך שאתה מגיע לתובנה הזו הכי מהר שיכול להיות כאשר הרבה מבני גילך לא ממש מרגישי את האמת הזו שאתה מרגיש. לדעתי לפסיכולוג הולכים כשמבולבלים ולא יודעים מה לעשות אבל אתה כן יודע מה לעשות, אז בשביל מה פסיכולוג? כדי שתספר לו את מה שאתה יודע? עוד הערה קטנה - מי אמר שהרהב חברים זה הכי טוב? מודה ומתוודה שלפעמים חברים זה סוג של כיף, כי יש מצבים בהם אתה רוצה לעשות משהו ולהזמין את כולם ואז אתה מגלה איזה לא נעים, אבל ניתקתי איתם קשר זה נכון, לכן תנסה להיות בקשר של היי מה נשמע וכל זה, לא לנתק ממש קשר. מי שלא בונה את עצמו מוקדם פשוט יפסיד, אתה עושה את הכל בעיתוי הנכון וכדאי לך להמשיך כך. משהו קטן: היה לי בן זוג שלדעתי הסתדרנו מצוין, אבל הוא כנראה שהוא בא עם תמונה מקובעת של חיים בזוגיות ומה שלא נראה לו היה מתייעץ עם חברים ואני הייתי המומה איך אדם בגילוי צריך כל שני וחמישי להתיעץ עם חברים במקום לשמוח שהכיר בחורה כמו שאומרים בסדר [אנחנו גרושים ואני חושבת שלהכיר אישה שגם נראית טוב, גם לא טיפשה, גם ילדם גודלים שהוא מסתדר איתם גם אשה שנותנת חופש ולא מתערבת בכלום ובאמת ברשותך אומר שאני אשה מאוד נעימה, עובדה שנפרדנו והוא התחנן לחזור זה מעיד הכל [] אז בעצם האדם הזה התייעץ עם חברים שאין לי ספק שהתשובה שלהם והעצות שלהם נבעו מקינאה, אז עוד דוגמא שאני לא אוהבת חברים שהם בדרך כלל לאתמיד עוזרים. גם אני אם הייתי מתיעצת עם חברים על זוגיות יתכן ומרוב קינאה היו אומרים לי עצות לא נעימות לרעת הבחור. חוזרת ואומרת, אני לא נגד חברים, אבל מנסיון החים שלי, כדאי לך לדעת שהתחושות שלך זאת האמת הכי נכונה. עוד דוגמא: אני במשך שנים ספגתי ביקרות חיובית וגם שלילית על המראה שלי - כמו איך את רזה מידי ,איך את ואיך ואני כמו טיפשה הקשבתי ואז בגיל מאוחר יותר ראיתי שאני באמת נראית טוב ונראית צעירה מאוד לגילי והסתכלתי ועדיין מסתכלת בתמונות מלפני שנה ושנתיים ואומרת לעצמי, יאלה איך אנשים העזו להגיד לי שאני רזה מידי, או שאני כל מיני דברים שלייליים אני מסתכלת על התמונות ופשוטו המומה מאיך שאני נראית כל כך טוב 0- זאת דוגמא מדהימה לכך שאיפה כל החבירם? למה הם לא החמיאו ורק אמרו כמה דברים שליליים? אז זהו, הקינאה מדברת וזאת זכות להיות במקום בו אתה לא מדברת על אף אחד וטוב לך במה שאתה עושה, כי אתה לומד וזהו. כמובן שמשפחה וקרובים מאוד כן מפרגנים. מתנצלת אם כתבתי כמה דברים בשבחי זה כדי לתת דוגמאות, וחושבת שכל מה שכתבת כל כך נשמע נכון ובוגר, ולדעתי אתה בדרך הנכונה. בהצלחה

 

[אדם 08]

קודם כל תודה

כל תגובה למה שרשמתי, מחזקת אותי. אם לומר את האמת... אני לא בטוח שאני בדרך הנכונה כמו שאת אומרת. יכול מאוד להיות. אבל נראה לי שגם אצלך קיימת בעיה חברתית מסיומת. אני רואה את הדברים בדיוק כמוך. אנשים שאתה רוצה לספר להם קצת על בעיותך... והם מיד מסיטים את הנושא אליהם. כנראה זה אופי האדם. נסיתי פעם לנהל שיחה עם חבר בלי להזכיר בכלל מה שלומי...לא יכלתי להתאפק... בשלב מסוים הייתי חייב לדבר גם על עצמי. "כדאי לך לדעת שהתחושות שלך זאת האמת הכי נכונה." אז איך ישנם אנשים שמוקפים כל היום בחברים. ונראים כ"כ מאושרים. איך מתגברים על תחושת הכעס, שאתה מרגיש שאנשים אינטרסנטים מטבעם? חייבת להיות דרך להתגבר על הסלידה מאנשים שמחפשים רק התועלת שתצמח להם מקשר איתך. שחברים שלך שהם צריכים משהו... ושוכחים אותך כשאתה צריך אותם.

 

[efriend]

"איך מתגברים על... שאנשים אינטרסנטים מטבעם?"

יש לי הצעה, וזה מה שאני עושה. אני יודע שזה הולך להישמע פלצני ומתחסד, אבל אני חושב שזוהי באמת התשובה. והתשובה היא לדעתי: להנות מהנתינה, ולתת לאנשים שהם לא חברים קרובים מאוד רק אם אתה נהנה מהנתינה עצמה. למשל, אם מישהו סיפר לך על צרותיו והצלחת לתמוך בו, אתה מרגיש באותו הרגע מלא יותר, חי יותר, משמעותי יותר. לפעמים לפני זה הרגשת תחושת שגרה עייפה ושוחקת, ופתאום קרה לך משהו משמעותי בחיים. נסה להתרכז בעצם התחושה הזו, ממש תנסה להיות מודע לשינוי הרגשי שקרה לך בעקבות הנתינה - זהו התגמול שלך. ואז, יכול להיות שבמקרה גם תמצא חבר אמת, שגם יחזיר לך נתינה. אבל זה, למרבה הצער, נדיר. והצד השני של זה הוא - אם אתה עסוק ומרגיש שלא מתאים לך לתת ברגע מסויים - אל תיתן, כי הרי לפי הגישה הזו אתה אמור לתת רק כשזה עושה לך טוב (עצם הנתינה). כמובן, זה מאוד שונה כשמדובר על אנשים שאתה אוהב ולא "סתם" אנשים. אז נותנים גם כזה כואב מאוד.

 

[אדם 08]

איבדתי אמון

רע לי להגיד את זה... אבל פתחתי שינאה למי שחשבתי שהיו חבירם שלי לא יכול להסתכל להם בפרצוף- בלי לחשוב איזה תחמנים הם. שואבים ממך כמה שאפשר ונותנים כמה שפחות. לא יודע איך להתגבר על החשיבה הזו אני פשוט רואה את זה קורה שוב ושוב. גם היום לדוגמא זה קרה.

 

[ורד של אהבה]

היי,

נושא החברים הוא נושא מורכב ובעייתי. קרה גם לי שהתאכזבתי מחברים ולא מעט. אבל לדעתי, צריך להפריד, יש חברים לבילויים, מהם אני באופן אישי משתדלת להנמיך ציפיות, יוצאים, מבלים, מסיבות, פאבים מה שזה לא יהיה ויש את החברים הקרובים, אצלי מדובר באמת במס' מאוד מצומצם (2-3) חברות ממש קרובות, שגם כשהן מפשלות ולא מראות התעניינות או תמיכה, אני יכולה להיות כנה וישירה ולהעיר להן על זה. וכבר עשיתי את זה. גם אני מאוד נקשרת לאנשים, ואני לומדת לאט לאט שצריך למקד את הכוחות באמת במס' מועט של חברים טובים אמיתיים והשאר הם יותר חבר'ה. כבר קרה לי לצערי שניתקתי קשרים עם חברה מאוד טובה, שהייתי בטוחה שהיא אחת מהמעטות שאפשר לסמוך עליהן והיא אכזבה בגדול, במקרה הזה בחרתי לא להשאר איתה בכלל בקשר גם לא בקשר של חבר'ה. בכלל, לאורך החיים, מתנתקים קשרים עם חברים/חבר'ה ונוצרים חדשים, זה מעציב (אותי), אבל זה המצב. ואם נסתכל על הצד האופטימי, אז חברים טובים אפשר למצוא בכל גיל, גם בשלב כלשהו אתה מרגיש שאין לך כאלה. אם אתה לומד מקצוע תחרותי, והיחסים בין הסטודנטים הם כאלה של מי מצליח יותר, אל תחפש את חבריך ביניהם. השאר אותם במצב של חברים ללמודים או מקסימום ליציאות. לאט לאט תגלה מי חבר אמיתי ואולי תופתע לטובה ממישהו שלא ציפית ממנו. יש לי הרגשה שמדובר במצב זמני, אתה עמוס לימודים, משקיע המון, נמצא בחברת אנשים תחרותיים וזה קשה, אבל זה יגמר. אתה מכיר אנשים שלא לומדים איתך? או שלא לומדים בכלל? אולי תנסה לבלות קצת זמן איתם? תנסה לכמה שעות ביום/שבוע להתנתק מהלימודים והלחץ, תקבע לך אפילו יום קבוע שבו אתה עושה משהו כיפי עם אנשים אחרים/לבד, אולי למשל חדר כושר (ושם אפשר אולי לפגוש אנשים אחרים) ואת שאר הזמן תשקיע בלימודים. נדמה לי שאם יש לך זמן קבוע להתאווררות מכל סוג שהוא, וברור לך ששאר הזמן מוקדש ללימודים, אתה תרגיש יותר טוב כשלא תענה לאנשים אחרים וכו' ואולי גם הם יקבלו את זה יותר טוב. תנסה לא לחשוב שאתה "צריך" עכשיו להשקיע בחברות חדשה/ישנה, אלא שאתה יוצא להתאוורר בחברת אנשים ואולי עם הזמן תתפתח מזה חברות ואולי לא, אבל בינתיים, נהנית, התאווררת, עשית בשביל עצמך. בהצלחה. ממני, שגרה בעיר שאין לה בה אף חבר/ה קרובה.

 

[פרפרי אהבה]

לדעתי, אתה צריך להתמקד בלמצוא חבר או שניים

טובים והבילויים כבר יהיו איתם והחבר'ה שלהם. לא צריך אלף חברים, מספיק 1-2 חברים שהם חברי אמת. ולגבי הלימודים, אם אינני טועה כבר כתבתי לך על זה בעבר שלדעתי זה לא בריא לשבת וללמוד כל כך הרבה וצריך לדעת לקחת הפסקה, זה הופך את הלימודים להיות יותר יעילים.

 

[adamsplit]

חבר אמת

אספר שוב סיפור שרץ אצלי בבית שנים. הש'יח ובנו: הבן הבכור של הש'יח היה יוצא בלילות עם אנשים וחוזר רק בבקרים. לא היה זה סוד שהם היו מבלים במועדונים בעיר הקרובה, ולעיתים קרובות משכרים את עצמם לדעת. לקח הש'יח את בנו ושאל אותו, מי הם אלו שאתה מסתובב איתם בלילות? חברים, ענה הצעיר. היום בני, היום תלמד מה הוא חבר. לקח השי'ח כבשה, גזז אותה, שחט אותה, הןריד את פרסותיה, ושם אותה בשק. נתן הוא את השק לבנו, ואמר לו:לך אל חבריך ואמור להם שהסתבכת בצרה ואתה צריך שיסתירו אותך, תראה מי הם חבריך. הבן עבר בין כל חבריו. הראשון אמר שהוא כבר מסובך ולא יכול להסתבך יותר, השני סיפר לו שהוא עומד להקים משפחה ולא יכול להרשות את זה לעצמו, וכך התירוצים המשיכו לזרום. חזר הבן למאהל של אביו ואמר לו, צדקת יא באבא, אין לי פה חבר אחד. עכשיו הראה לך מה הוא חבר אמיתי, הדריך השי'ח,קח את השק, ואת אחד הגמלים, תרכב יומיים לכיוון מערב. בנווה מדבר, שוכן שבט אחר, אמור להם שאתה הוא בני, ואז אמור להם את שאמרת ל"חבריך". כשהגיע למאהל סיפר מי הוא, לקחו את הגמל למנוחה, את השק קברו בלי לשאול דבר. שבוע בילה הבדואי הצעיר במאהל, על אביו שאל אותי שי'ח המאהל הרבה, אבל על מה שקרה, לא דבר...

 

[efriend]

יפה ../images/Emo13.gif

 

[adamsplit]

ט'נקס

 

[אופירA]

זה חבר חזק מאוד

שום דבר לא מאיים עליו בחברות, והוא מקבל כל דבר בלי שום הגבלה אצל החבר. זה בן אדם עם הרבה כוחות נפש ועמוד שדרה רחב רחב. א. אין להתאכזב מאנשים עם עמוד פחות רחב, כי רוב האנשים הם עם עמוד הרבה פחות רחב. אנושיים, נורמליים. החבר הזה לא מצוי. ב. אין לי בעיה לשבור גם את החבר הזה - במקום לשים כבשה בשק, אני אשים את בתו או אחותו או אשתו בשק.......... עכשיו נראה אותו מקבל אותי בלי שום הגבלה........... גם לו יש גבולות. לכל אדם יש גבולות, בהתאם לכוחות שניתנו לו וגם בהתאם לרצון שלו. לא הכל זה הרצון שלו! כשם שאתה לא מסוגל לקבל את החבר שלך בכל מצב עם כל שק - כך אין לך לצפות שהוא יקבל אותך בכל מצב עם כל שק. וגם אם יש מצבים שאתה כן מסוגל לקבל, והחבר לא מסוגל, אתה יכול להבין שיש מצבים שהוא מסוגל לקבל אבל אתה לא מסוגל. כי כולנו אנושיים ולכולנו יש מגבלות, ומותר לנו לקבל את החברים שלנו עם המגבלות, וליצור קשרים יחסיים, שמכילים גם את מה שמוגבל ומה שלא מוצא חן בעינינו אצל החבר. בדרך כלל, האכזבות מהחברים נובעות מהציפיות הגבוהות שלנו לתמיכה. פה צריך לעשות בדיקה, עד כמה אתה זקוק בקשר הזה, ולראות שזו עקב אכילס מסוימת, כי כשאתה זקוק מאוד, זה מאיים על החבר, כי הוא נתבע יותר, ואולי לכן מתרחק. יש מצבים שהאכזבות נובעות ממעשים לא צפויים של החבר, אבל כיוון שחבר זה לא חתונה, אפשר לחיות עם האכזבות הללו, ואפשר לוותר על חברים ולהחליף. גם בד"כ יש דינמיקה טבעית של תחלופת חברים בחיים, וצריך לזכור את זה. לפעמים החבר לא שם לב שהוא לא מקשיב אף פעם. לפני שמתאכזבים סופית, כדאי לנסות פשוט להסביר לו מה אתה מרגיש, ולעדכן אותו. כך תרוויח את אלו שפשוט לא שמו לב בגלל דפוסי התנהגות, והם מוכנים לשנות אותם. על האחרים - תוותר. אתה יכול להעביר אותם לפאזה אחרת, ולהחזיק אותם על אש קטנה, לצרכים מסוימים. לגבי העצות והרעיונות המאכזבים של החברים, כדאי ללמוד להתייחס אליהם עם הרבה פחות כוח. לשמוע לא עולה כסף, ולוותר על ההצעה והרעיון גם לא עולה. לא תמיד צריך להתאכזב, כי האדם מדבר מתוך ההכרה שלו, והוא לא בהכרח מחובר למכלול התנאים שלך. לא קרה כלום שהוא אמר מה שאמר, אתה לא חייב לקבל. לפני שאתה מקבל אמירה של מישהו, תמיד תעשה הקשבה לחלק הפנימי שלך, להכרה שלך - מה היא אומרת. תתייחס שונה אם החבר עשה כמיטב יכולתו או מתוך כוונה טובה, אבל האמירה לא קלעה, לעומת אם החבר פשוט זרק מחוסר מחשבה מסוכנת, והוא פוגע - שאז צריך לשמור מרחק נחוץ.

 

[adamsplit]

צודקת

המשל מדבר על מקרה קיצוני. נועד להעביר נקודה, ולא להטוות דרך מעשית..