הערה והארה במקומה.
אבחנה מאוד מדויקת! בתור נושאת אזרחות גרמנית ודור שיני לילידת ברלין אני חייבת לציין שלפני שבאים לחיות בגרמניה צריך לזכור שברלין היא המקום הכי פחות גרמני... גם בשל תכונות הברלינאים שהם ליצנים ציניים יבשים בעלי הומור אירוני כמעט בריטי (כמובן שצריך להבין גרמנית ברמה מאוד גבוהה כדי להבין את זה.. כמה מכם מכירים את הקרקטורות של "צילה" )אבל בעיקר מפני שהעיר מלאה באורחים וזרים. ברלין איננה גרמניה כמו שפריז אינה צרפת וניו יורק איננה ארה"ב (אולי אפילו כמו שתל אביב איננה ישראל). ועדיין החיים בה מלווים התמודדות יום יומית עם הזיכרון. נכון שיש גם לא מעט גרמנים שמתעסקים בזיכרון ולנו בני בדור השיני זה "פינוק" של התערסלות עם האובססיה... ולפעמים אפילו ברמת התענגות עם רגש האשמה הקולקטיבי. אבל כפי שאתם מבינים כבר גם בעייני זה חולה. רובנו לא עוזבית את הארץ הכואבת שלנו כדי להתעסק הכאבים חדשים אלא אולי כדי לנוח ולחיות שפוי יותר. אז אולי צריך לחשוב שוב על ניו זילנד... (תגלשו לפורום השכן)
אבחנה מאוד מדויקת! בתור נושאת אזרחות גרמנית ודור שיני לילידת ברלין אני חייבת לציין שלפני שבאים לחיות בגרמניה צריך לזכור שברלין היא המקום הכי פחות גרמני... גם בשל תכונות הברלינאים שהם ליצנים ציניים יבשים בעלי הומור אירוני כמעט בריטי (כמובן שצריך להבין גרמנית ברמה מאוד גבוהה כדי להבין את זה.. כמה מכם מכירים את הקרקטורות של "צילה" )אבל בעיקר מפני שהעיר מלאה באורחים וזרים. ברלין איננה גרמניה כמו שפריז אינה צרפת וניו יורק איננה ארה"ב (אולי אפילו כמו שתל אביב איננה ישראל). ועדיין החיים בה מלווים התמודדות יום יומית עם הזיכרון. נכון שיש גם לא מעט גרמנים שמתעסקים בזיכרון ולנו בני בדור השיני זה "פינוק" של התערסלות עם האובססיה... ולפעמים אפילו ברמת התענגות עם רגש האשמה הקולקטיבי. אבל כפי שאתם מבינים כבר גם בעייני זה חולה. רובנו לא עוזבית את הארץ הכואבת שלנו כדי להתעסק הכאבים חדשים אלא אולי כדי לנוח ולחיות שפוי יותר. אז אולי צריך לחשוב שוב על ניו זילנד... (תגלשו לפורום השכן)