יוּני כמו החודש
New member
ליל ה-25 במאי...
מכתב שלעולם לא ישלח...
(למה אין איקון של מעטפה
) כותבת לך, לאדם שלא הראה עוד לעולם עטופה בגעגועים הכרזתי שהולכת אני לישון. קמתי מהמקום בו ישבת אתה אתמול, צעדתי בנתיב המוביל אל החדר שלך, אל המקלט שלך, הגפתי את דלת הפלדה ועצרתי מלכת. קפאתי. מתנערת מהקיפאון שהיכה בי הבטתי סביב. מוקפת אני בחפצים- כולם שלך. הארון, הכוננית, הספרים שעליה, התמונות המונחות ליד מיטתך, הציוד הצבאי ואפילו החולצה הזרוקה על מיטתך עוד מאתמול בבוקר, הפוסטר שעל הקיר והמראה בה מביט אליך האדם, האח, הבן, החבר, והחייל הכי יפה מכולם. פותחת את הארון במטרה למצוא משהו שישמש לי כפיג'מה. נוברת בין הבגדים ללא כל הצלחה, והנה נזרק מבטי אל עבר הטי-שרט הצבאית הזרוקה על מיטתך חצי על צידה השמאלי כאילו בזה הרגע פשטת אותה... מצאתי את מבוקשי. מרימה אותה וחופנת את פני בתוכה שואפת את אותו ריח מוכר ואהוב של אדם אהוב אך כבר לא מוכר. הלילה, כאן, במקום בו כל חפץ הוא חלק מהפאזל המרכיב את דמותך שלך, קוברת אני אותך. את האתה המיוחד שלי שהיית לי לסוללת החיים השניה שגם אם אחותה נמצאת, בלעדיה המכשיר דומם. ילד שלי, חייל שלי, אהוב שלי, במילים אלה ממש אני נפרדת ממך......
אני
מכתב שלעולם לא ישלח...
