יחי האקזיסטנצייאליזם
אהלן, בודאי שליבוביץ היה אקז´ אבל לא רק הוא. יש הגות יהודית אקזי´ כבר אצל ר´ נחמן מברסלב במיוחד ובחסידות בכלל וגם בהגות המודרנית כמו הרב סולוביציק ומרטין בובר וכו´. השאלה היא מה מכלילים במושג הרחב הזה של אקזיסטנציליזם. אפשר להתמקד באיבוד תחושת הוודאות והמשמעות ומתוך כך ההגעה לחוויית הניכור. אפשר להדגיש את הצד של הקפיצה וקבלת ההכרעה ליטול את הגורל לידיים ולהיות בן-חורין, ובהקשר זה אפשר לדבר על חירות חילונית (כמו אצל קאמי) ואפשר לדבר על הקפיצה מתוך חירות אל הדת (כמו אצל קירקגור, ר´ נחמן ואף לייבוביץ, למרות שיש הבדלים ביניהם ואין להאריך). אולם לייבוביץ לא היה רק אקזיסטנציליסט בכך שדיבר על אמונה לשמה אלא הוא שילב גם את החשיבה הרציונאליסטית והרחיק כל נימה מגשימה מהאל. זה בהחלט תפיסה ישראלית מקראית בולטת אלא שמתוך רצונו להפשיט את האל הגיע לידי האבסורד הפילוסופי שבו האל מרוב היותו מושלם ועליון הריהו אינו יודע ולא נמצא בקשר עם האדם. לכן אין מושג של השגחה ולא התגלות בהיסטוריה ולא כלום. יש נתק מוחלט, ואם כך מה משמעות הדת? אם לא שיאמץ לעצמו את האבסורד האקזיסטנ´ שאומר שככל שלא שייך מבחינה הגיונית לקיים את הדת תקיים אותה, וזה עוד הופך לאידאל. מה שזה עושה לבני אדם זה מחלת נפש ויצירת תסבוכות נפשיות. דת כזו אינה שייכת לאדם כאדם, כיצור עם רגשות, תחושות החפץ גם להבין. זה יפה לאוניברסיטה ולא לחיים. וכבר כתבו על כך לאחרונה מאמר בעיתון באחש ממוספי סוף שבוע בראיון עם נכדו של לייבוביץ שהיכירו מקרוב והראה איזה אדם עמוק וגדול מצד אחד היה, אך איזה אדם מנוכר לעצמו ולחיים היה בעצם. הרחמן ישלח רפואה שלמה לי ולכל המסתבכים. אמן.